מאת שיאנג יאנג
יום אחד קראתי משל. הָיֹה הָיָה איכר אחד שקיווה שהחיטה שלו לא תושפע מפגעי מזג האוויר בעת צמיחתה, אלא שתגדל גבוהה וחזקה תחת רוחות קלות ובאור השמש. אך כשהתגשמה משאלתו והגיע מועד הקציר, הייתה החיטה ריקה מגרעינים. כפי שהתברר, אם חיטה לא עוברת טבילה בידי תנאי מזג אוויר קשים בעת צמיחתה, היא לא תישא יבול עשיר.
בדיוק כאשר כומר מדרום קוריאה ממתין בלהט לבואו של ישוע, נודע לו על הברק ממזרח שהופיע בסין והעיד שישוע כבר חזר. הכומר נוסע לסין כדי לבחון את דרך האמת. לאחר שהוא נתקל בכמה מכשולים, הוא מצליח לקרוא את דברי האל הכול יכול, אך בדיוק כאשר הוא מצליח לזהות את קולו של אלוהים בדברי האל הכול יכול – הוא נעצר לפתע בידי משטרת הממשל הקומוניסטי בסין ומגורש לקוריאה. כעת, משאינו יכול לקרוא את דברי האל הכול יכול, הוא חש מאוד נרגז ומדוכא...
איוב א' 1 אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה ׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע.
איוב א' 5 וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּל־הַיָּמִֽים.
איוב א' 8 וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַל־עַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע.
מהי הנקודה המרכזית שאתם רואים בפסוקים האלה? שלושת הפסוקים הקצרים האלה מתייחסים כולם לאיוב. הם אומנם קצרים, אך הם קובעים בבירור איזה מן אדם הוא היה. באמצעות תיאורם את התנהגותו היום-יומית של איוב ואת התנהלותו, הם מספרים לכולם שבמקום להיות חסר יסוד, האופן שבו אלוהים העריך את איוב היה מבוסס מאוד. הם מספרים לנו שגם האופן שבו האדם מעריך את איוב (איוב א' 1) וגם האופן שבו אלוהים מעריך אותו (איוב א' 8) נובעים ממעשיו של איוב בפני אלוהים והאדם (איוב א' 5).
1
אם תרצה שאלוהים יעשה אותך מושלם,
למד לחוות הכל עכשיו, את הטוב ואת הרע.
למד לחוות הארה בכל דבר אשר תפגוש.
עליך להפיק ממנו תועלת.
אם תרצה שאלוהים יעשה אותך מושלם,
אל נא תהיה פסיבי כלפי שום דבר.
מאת וואנג ווי, סין
בכתבי הקודש נאמר: "קודם כל דעו זאת: שהנבואה בספרי הקודש אינה עניין של פרשנות אישית. זאת מפני שהנבואה לא יצאה מעולם על פי רצון האדם, אלא רוח הקודש הניעה בני אדם קדושים לדבר בשם אלוהים" (פטרוס ב' א' 20-21). "וכמו שכתוב בכל האיגרות שלו, כשהוא דן בדברים האלה. יש בהן דברים קשים להבנה, שבני האדם הנבערים והלא יציבים מעוותים אותם, כמו שהם עושים עם שאר כתבי הקודש, וגורמים לאובדנם שלהם" (פטרוס ב' ג' 16). "מפני שהאות ממיתה אך הרוח מעניקה חיים" (קורינתים ב' ג' 6). פסוקים אלה אומרים לנו שאיננו יכולים לפרש נבואות פשוטן כמשמעותן בהסתמך על השקפותינו ודמיונותינו, משום שהנבואות הן מאלוהים, ואנו יכולים להבין אותן רק דרך הנאורות של רוח הקודש. עם זאת, לפני שנבואות מתגשמות, קל לנו להסתמך על תפיסותינו ולפרשן באופן מילולי. אך בדרך זו, אפשר בקלות לפרשן שלא כהלכה, ואחרים יטעו בגלל הפרשנויות הלא-הגיוניות שלנו. לדוגמה, כאשר מדובר בנבואות על בואו של המשיח, הפרושים הסתמכו על רעיונותיהם. לפני שישוע אדוננו נולד, הם דמיינו את בואו של המשיח על פי המשמעות המילולית של הנבואות בישעיהו ז' 14, ט' 6-7 ובמיכה ה' 2: המשיח יוולד לבתולה בבית לחם, וייקרא עמנואל. הוא יגדל בארמון וימשול בישראל כשהוא יושב על כס מלכות. עם זאת, כאשר הנבואות התגשמו, העובדות סתרו את הדרך שבה הם דמיינו את המשיח. מה שבאמת קרה הוא שהמשיח נולד למרי שהייתה נשואה, למשפחה של נגר, והוא נקרא ישוע. הוא הגיע מנצרת, ובסופו הוא נצלב. עובדות אלה שונות מאד מן המשמעות המילולית של הנבואות. לפיכך, למרות שהפרושים ראו שלעבודתו ולהטפותיו של ישוע אדוננו היו סמכות ועוצמה, הם לא הכירו בו כמשיח המובטח. במקום זאת, הם ניאצו את ישוע אדוננו באומרם שהוא תלוי באדון השדים כדי לגרש שדים. לפיכך, הם ביצעו את חטא חילול הקודש נגד רוח הקודש, פגעו בטבעו של אלוהים, ולא זכו מעולם לסליחתו. ופשוטי העם שלא היו בעלי הבחנה והאמינו לדברי הפרושים, גם הם איבדו את ישועת האל. מדוגמה זו, אנו יכולים להבין כי הפרושים הרסו גם את עצמם וגם אנשים אחרים, משום שהם נאחזו בדימיונותיהם ובמשמעות המילולית של הנבואות.
האל הכול יכול אומר:
כעת תוכלו לראות בבירור את המסלול שנקט פטרוס. אם ראיתם זאת בבירור, הרי שקבעתם את העבודה הנעשית היום, וכך לא תתלוננו או תעמדו מנגד, ולא תכמהו לדבר. עליכם לחוות את הלך רוחו של פטרוס בזמן ההוא: הוא היה שבור צער וכבר לא ביקש עתיד או ברכה. הוא לא חיפש את הרווח, האושר, הפרסום או העושר של העולם, ורק שאף לחיות את החיים המשמעותיים ביותר, ופירוש הדבר היה להשיב לאלוהים על אהבתו ולהקדיש לאלוהים את היקר לו מכל. אז יהיה לבו מסופק. הוא הרבה להתפלל לישוע במילים: "אדוני ישוע המשיח, פעם אהבתי אותך, אך לא אהבתי אותך באמת. אף שאמרתי שאני מאמין בך, מעולם לא אהבתי אותך בכל לבי. רק הוקרתי אותך, הערצתי אותך והתגעגעתי אלייך, אך מעולם לא אהבתי אותך ולא האמנתי בך באמת."
בחלוף השנים, האדם הפך לרפה, משחווה את מצוקת הזיכוך והייסורים.
על אף שהאדם איבד את ה"כבוד" וה"רומנטיקה" של ימים עברו,
הוא החל להבין באופן לא מודע את אמת היותו אדם
והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות.
והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות.
מאת שיאנג יאנג
יום אחד קראתי משל. הָיֹה הָיָה איכר אחד שקיווה שהחיטה שלו לא תושפע מפגעי מזג האוויר בעת צמיחתה, אלא שתגדל גבוהה וחזקה תחת רוחות קלות ובאור השמש. אך כשהתגשמה משאלתו והגיע מועד הקציר, הייתה החיטה ריקה מגרעינים. כפי שהתברר, אם חיטה לא עוברת טבילה בידי תנאי מזג אוויר קשים בעת צמיחתה, היא לא תישא יבול עשיר.
בדיוק כאשר כומר מדרום קוריאה ממתין בלהט לבואו של ישוע, נודע לו על הברק ממזרח שהופיע בסין והעיד שישוע כבר חזר. הכומר נוסע לסין כדי לבחון את דרך האמת. לאחר שהוא נתקל בכמה מכשולים, הוא מצליח לקרוא את דברי האל הכול יכול, אך בדיוק כאשר הוא מצליח לזהות את קולו של אלוהים בדברי האל הכול יכול – הוא נעצר לפתע בידי משטרת הממשל הקומוניסטי בסין ומגורש לקוריאה. כעת, משאינו יכול לקרוא את דברי האל הכול יכול, הוא חש מאוד נרגז ומדוכא...
איוב א' 1 אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה ׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע.
איוב א' 5 וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּל־הַיָּמִֽים.
איוב א' 8 וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַל־עַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע.
מהי הנקודה המרכזית שאתם רואים בפסוקים האלה? שלושת הפסוקים הקצרים האלה מתייחסים כולם לאיוב. הם אומנם קצרים, אך הם קובעים בבירור איזה מן אדם הוא היה. באמצעות תיאורם את התנהגותו היום-יומית של איוב ואת התנהלותו, הם מספרים לכולם שבמקום להיות חסר יסוד, האופן שבו אלוהים העריך את איוב היה מבוסס מאוד. הם מספרים לנו שגם האופן שבו האדם מעריך את איוב (איוב א' 1) וגם האופן שבו אלוהים מעריך אותו (איוב א' 8) נובעים ממעשיו של איוב בפני אלוהים והאדם (איוב א' 5).
1
אם תרצה שאלוהים יעשה אותך מושלם,
למד לחוות הכל עכשיו, את הטוב ואת הרע.
למד לחוות הארה בכל דבר אשר תפגוש.
עליך להפיק ממנו תועלת.
אם תרצה שאלוהים יעשה אותך מושלם,
אל נא תהיה פסיבי כלפי שום דבר.
מאת וואנג ווי, סין
בכתבי הקודש נאמר: "קודם כל דעו זאת: שהנבואה בספרי הקודש אינה עניין של פרשנות אישית. זאת מפני שהנבואה לא יצאה מעולם על פי רצון האדם, אלא רוח הקודש הניעה בני אדם קדושים לדבר בשם אלוהים" (פטרוס ב' א' 20-21). "וכמו שכתוב בכל האיגרות שלו, כשהוא דן בדברים האלה. יש בהן דברים קשים להבנה, שבני האדם הנבערים והלא יציבים מעוותים אותם, כמו שהם עושים עם שאר כתבי הקודש, וגורמים לאובדנם שלהם" (פטרוס ב' ג' 16). "מפני שהאות ממיתה אך הרוח מעניקה חיים" (קורינתים ב' ג' 6). פסוקים אלה אומרים לנו שאיננו יכולים לפרש נבואות פשוטן כמשמעותן בהסתמך על השקפותינו ודמיונותינו, משום שהנבואות הן מאלוהים, ואנו יכולים להבין אותן רק דרך הנאורות של רוח הקודש. עם זאת, לפני שנבואות מתגשמות, קל לנו להסתמך על תפיסותינו ולפרשן באופן מילולי. אך בדרך זו, אפשר בקלות לפרשן שלא כהלכה, ואחרים יטעו בגלל הפרשנויות הלא-הגיוניות שלנו. לדוגמה, כאשר מדובר בנבואות על בואו של המשיח, הפרושים הסתמכו על רעיונותיהם. לפני שישוע אדוננו נולד, הם דמיינו את בואו של המשיח על פי המשמעות המילולית של הנבואות בישעיהו ז' 14, ט' 6-7 ובמיכה ה' 2: המשיח יוולד לבתולה בבית לחם, וייקרא עמנואל. הוא יגדל בארמון וימשול בישראל כשהוא יושב על כס מלכות. עם זאת, כאשר הנבואות התגשמו, העובדות סתרו את הדרך שבה הם דמיינו את המשיח. מה שבאמת קרה הוא שהמשיח נולד למרי שהייתה נשואה, למשפחה של נגר, והוא נקרא ישוע. הוא הגיע מנצרת, ובסופו הוא נצלב. עובדות אלה שונות מאד מן המשמעות המילולית של הנבואות. לפיכך, למרות שהפרושים ראו שלעבודתו ולהטפותיו של ישוע אדוננו היו סמכות ועוצמה, הם לא הכירו בו כמשיח המובטח. במקום זאת, הם ניאצו את ישוע אדוננו באומרם שהוא תלוי באדון השדים כדי לגרש שדים. לפיכך, הם ביצעו את חטא חילול הקודש נגד רוח הקודש, פגעו בטבעו של אלוהים, ולא זכו מעולם לסליחתו. ופשוטי העם שלא היו בעלי הבחנה והאמינו לדברי הפרושים, גם הם איבדו את ישועת האל. מדוגמה זו, אנו יכולים להבין כי הפרושים הרסו גם את עצמם וגם אנשים אחרים, משום שהם נאחזו בדימיונותיהם ובמשמעות המילולית של הנבואות.
האל הכול יכול אומר:
כעת תוכלו לראות בבירור את המסלול שנקט פטרוס. אם ראיתם זאת בבירור, הרי שקבעתם את העבודה הנעשית היום, וכך לא תתלוננו או תעמדו מנגד, ולא תכמהו לדבר. עליכם לחוות את הלך רוחו של פטרוס בזמן ההוא: הוא היה שבור צער וכבר לא ביקש עתיד או ברכה. הוא לא חיפש את הרווח, האושר, הפרסום או העושר של העולם, ורק שאף לחיות את החיים המשמעותיים ביותר, ופירוש הדבר היה להשיב לאלוהים על אהבתו ולהקדיש לאלוהים את היקר לו מכל. אז יהיה לבו מסופק. הוא הרבה להתפלל לישוע במילים: "אדוני ישוע המשיח, פעם אהבתי אותך, אך לא אהבתי אותך באמת. אף שאמרתי שאני מאמין בך, מעולם לא אהבתי אותך בכל לבי. רק הוקרתי אותך, הערצתי אותך והתגעגעתי אלייך, אך מעולם לא אהבתי אותך ולא האמנתי בך באמת."
בחלוף השנים, האדם הפך לרפה, משחווה את מצוקת הזיכוך והייסורים.
על אף שהאדם איבד את ה"כבוד" וה"רומנטיקה" של ימים עברו,
הוא החל להבין באופן לא מודע את אמת היותו אדם
והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות.
והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות.
