מאת נובו, פיליפינים
שמי נובו, ואני מהפיליפינים. מאז שהייתי קטן הלכתי בדרכה של אימי באמונתה באלוהים, והייתי הולך לכנסייה לשמוע דרשות עם אחיי. למרות שהאמנתי באדוננו במשך שנים רבות, הרגשתי שלא עברתי שום שינוי ושהייתי בדיוק כמו חסרי האמונה. בליבי כל הזמן חשבתי איך להרוויח עוד כסף, ואיך להעביר את זמני בנוחות וליהנות מהחיים הטובים. יתר על כן, הייתי כל הזמן יוצא לשתות עם חברים, וברגע שהיה לי קצת כסף זמין, הייתי מהמר. ידעתי שכל הדברים האלה מנוגדים לרצון האל – הייתי מתפלל לאלוהים לעיתים קרובות ומתוודה על חטאיי, והייתי מצהיר בפניו בהחלטיות שאנטוש את ההרגלים הרעים האלה ולעולם לא אחטא שוב בעתיד. אבל פשוט לא הצלחתי לעמוד בשידולים ובפיתויים מצד חבריי. וכך, עם הזמן, נעשיתי מנוון יותר ויותר, וליבי התרחק יותר ויותר מאלוהים. תפילותיי כבר לא היו כנות כלל.