לגבי כתבי הקודש (1)

כיצד יש לגשת אל כתבי הקודש בנוגע לאמונה באלוהים? זוהי שאלה עקרונית. מדוע אנחנו דנים בשאלה הזאת? משום שבעתיד, אתם תפיצו את הבשורה ותרחיבו את העבודה של עידן המלכות, ולא מספיק שתהיו מסוגלים לדבר על עבודתו של אלוהים כיום. כדי להרחיב את עבודתו, חשוב יותר שתוכלו ליישב את התפיסות הדתיות ישנות ואת דרך האמונה הישנה של בני האדם ולשכנע אותם לחלוטין. רכישת יכולת כזו נוגעת לכתבי הקודש. במשך שנים רבות, דרך האמונה המסורתית של בני האדם (של המשיחיות, אחת משלוש הדתות הגדולות בעולם) הייתה לקרוא בכתבי הקודש. עזיבת כתבי הקודש אינה אמונה באלוהים. עזיבת כתבי הקודש היא פולחן רע וכפירה, ואפילו כשבני האדם קוראים ספרים אחרים, הספרים האלה חייבים להיות בבסיסם פירוש של כתבי הקודש.
כלומר אם אתם אומרים שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לקרוא בכתבי הקודש, עליכם לאכול ולשתות מכתבי הקודש, ומחוץ לכתבי הקודש אסור לכם לעבוד אף ספר שלא נוגע לכתבי הקודש. אם תעשו זאת, תבגדו באלוהים. מאז תחילת קיומם של כתבי הקודש, אמונת בני האדם באלוהים הייתה האמונה בכתבי הקודש. במקום לומר שבני אדם מאמינים באלוהים, מוטב לומר שהם מאמינים בכתבי הקודש. במקום לומר שהם התחילו לקרוא בכתבי הקודש, מוטב לומר שהם התחילו להאמין בכתבי הקודש. במקום לומר שהם חזרו אל אלוהים, מוטב יהיה לומר שהם חזרו אל כתבי הקודש. על כן, בני האדם עובדים את כתבי הקודש כאילו הם אלוהים, כאילו הם נשמת אפם וכאילו אם הם היו מאבדים אותם, הם היו מאבדים את חייהם. בני האדם חושבים שכתבי הקודש נעלים בדיוק כמו אלוהים, ויש אפילו כאלה שחושבים שהם נעלים יותר מאלוהים. אם בני האדם נעדרים את עבודתה של רוח הקודש, אם הם לא יכולים להרגיש את אלוהים, הם יכולים להמשיך לחיות, אבל ברגע שהם מאבדים את כתבי הקודש או את הפרקים הידועים והאימרות הידועות מכתבי הקודש, הם כאילו הם מאבדים את חייהם. לכן, ברגע שבני האדם מאמינים באלוהים, הם מתחילים לקרוא בכתבי הקודש וללמוד את כתבי הקודש בעל-פה, וככל שהם מסוגלים ללמוד קטעים רבים יותר מכתבי הקודש בעל-פה, כך הם מוכיחים יותר שהם אוהבים את אלוהים ושאמונתם רבה. בני האדם שקראו בכתבי הקודש ויכולים לספר עליהם לאחרים הם כולם אחים טובים ואחיות טובות. במשך כל השנים האלה, אמונתם של בני האדם ונאמנותם לאלוהים נמדדו על פי המידה שבה הם הבינו את כתבי הקודש. רוב בני האדם פשוט לא מבינים מדוע הם צריכים להאמין באלוהים, לא יודעים איך להאמין באלוהים, ולא עושים דבר מלבד לחפש בעיוורון אחר רמזים לפיענוח פרקים מכתבי הקודש. הם מעולם לא עסקו בצעידה בכיוון עבודתה של רוח הקודש. לכל אורך הדרך, הם לא עשו דבר מלבד ללמוד ולחקור את כתבי הקודש באופן נואש. איש מעולם לא מצא עבודה חדשה יותר של רוח הקודש מחוץ לכתבי הקודש, איש מעולם לא נפרד מכתבי הקודש, ואיש מעולם גם לא העז להיפרד מכתבי הקודש. בני האדם למדו את כתבי הקודש לאורך כל השנים. הם העלו כל כך הרבה הסברים, והשקיעו כל כך הרבה מאמץ. יש להם גם דעות רבות בנוגע לכתבי הקודש, והם מתפלמסים עליהן בלי סוף, ולכן ישנם כיום יותר מאלפיים פלגים דתיים שונים. כולם רוצים למצוא בכתבי הקודש הסברים מיוחדים כלשהם או תעלומות עמוקות יותר. הם רוצים לחקור את כתבי הקודש ולמצוא בהם רקע לעבודתו של יהוה בעם ישראל, או רקע לעבודתו של ישוע ביהודה, או תעלומות נוספות שאיש עוד לא מכיר. גישתם של בני האדם לכתבי הקודש היא גישה של אובססיה ואמונה, ואיש לא יכול להבין לגמרי את הסודות או המהות של כתבי הקודש. משום כך, התוצאה היא שכיום, לבני האדם עדיין יש תחושת קסם בל-תתואר בכל הנוגע לכתבי הקודש. יתרה מזאת, יש להם אובססיה לכתבי הקודש והם מאמינים בהם. כיום, כולם רוצים למצוא בכתבי הקודש את הנבואות על אחרית הימים, ולגלות מכתבי הקודש איזו עבודה אלוהים עושה באחרית הימים ומה הם האותות לבוא אחרית הימים. על כן, הם עובדים את כתבי הקודש בלהט רב יותר, וככל שאחרית הימים מתקרבת, כך הם מקבלים יותר את הנבואות שבכתבי הקודש, ובמיוחד את אלה על אחרית הימים. יש להם כזו אמונה עיוורת בכתבי הקודש וכזה אמון בכתבי הקודש שהם לא רוצים כלל לחפש את עבודתה של רוח הקודש. בתפיסותיהם של בני האדם, הם חושבים שרק כתבי הקודש יכולים להביא לעבודתה של רוח הקודש, שרק בכתבי הקודש אפשר למצוא את עקבותיו של אלוהים, שרק בכתבי הקודש מסתתרות התעלומות של עבודתו של אלוהים. בני האדם מאמינים שרק כתבי הקודש – ולא אף ספר אחר או אף בן אדם – יכולים להבהיר הכל על אלוהים ועל כלל עבודתו, שכתבי הקודש יכולים להביא את עבודת השמיים לארץ, ושכתבי הקודש יכולים גם לפתוח וגם לחתום את העידנים. משום התפיסות האלה, בני האדם לא ממהרים לחפש את עבודתה של רוח הקודש. לכן, בלי קשר לאופן שבו כתבי הקודש עזרו לבני האדם בעבר, הם הפכו למכשול לעבודה הנוכחית של אלוהים. ללא כתבי הקודש, בני האדם יכולים לחפש את עקבותיו של אלוהים בכל מקום, אך כיום, עקבותיו כביכול מוגבלים לכתבי הקודש. לכן הרחבת עבודתו הנוכחית הפכה קשה כפליים, והפכה למאבק ללא סוף. כל זאת משום הפרקים הידועים והאמרות הידועות מכתבי הקודש, ומשום הנבואות השונות בכתבי הקודש. כתבי הקודש הפכו לאליל בדעתם של בני האדם – הם הפכו לחידה במוחם. בני האדם פשוט לא מסוגלים להאמין שאלוהים יכול לעבוד במנותק מכתבי הקודש, הם לא מסוגלים להאמין שבני אדם יכולים למצוא את אלוהים מחוץ לכתבי הקודש, וקל וחומר שהם לא יכולים להאמין שאלוהים יכול להיפרד מכתבי הקודש במהלך עבודתו הסופית ולהתחיל מחדש. זו מחשבה שלא תעלה על הדעת עבור בני האדם – הם לא יכולים להאמין בכך והם גם לא יכולים לדמיין זאת. כתבי הקודש הפכו למכשול גדול עבור בני האדם לקבלת עבודתו החדשה של אלוהים, והם מקשים על הרחבת העבודה החדשה הזו. לפיכך, אם לא תבינו את הסודות של כתבי הקודש, לא תוכלו להצליח להפיץ את הבשורה, ולא תוכלו לשאת עדות על העבודה החדשה. על אף שכיום, אתם לא קוראים את כתבי הקודש, אתם בכל זאת מחבבים אותם עד מאוד. כלומר כתבי הקודש אומנם לא בידיכם, אך רבות מהתפיסות שלכם נובעות מהם. אתם לא מבינים את מקורותיהם של כתבי הקודש, או את הסודות על שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים. על אף שאתם לא אוכלים ושותים את כתבי הקודש, עליכם להבין את כתבי הקודש, ועליכם לרכוש ידע נכון על כתבי הקודש. רק כך תוכלו לדעת מהי תוכנית הניהול בת 6,000 השנים של אלוהים. אתם תשתמשו בדברים האלה כדי לשכנע בני אדם, כדי לגרום להם להכיר בכך שהזרם הזה הוא הדרך האמיתית, כדי לגרום להם להכיר בכך שהנתיב שאתם צועדים בו כיום הוא נתיב האמת, ושרוח הקודש היא שמכוונת אותו, ולא בן-אנוש כלשהו.

בימי קדם, לפני עידן החסד, בני האדם קראו את כתבי הקודש, אך באותה עת היה רק התנ"ך, והברית החדשה טרם נכתבה. מאז שהתנ"ך היה קיים, בני האדם החלו לקרוא את כתבי הקודש. לאחר שיהוה סיים לכוון אותו, משה כתב את בראשית, שמות, ודברים... הוא נזכר בעבודתו של יהוה באותה עת, וכתב אותה. כתבי הקודש הם ספר היסטוריה. הם כוללים, כמובן, גם כמה חזונות של נביאים, וכמובן, החזונות האלה אינם היסטוריה בשום אופן. כתבי הקודש כוללים מספר חלקים – הם אינם רק נבואה, רק עבודתו של יהוה, או רק איגרות פאולוס. עליכם לדעת כמה חלקים כתבי הקודש כוללים. התנ"ך כולל את בראשית, שמות... וישנם גם ספרי נבואה שנכתבו. על פי המסורת הנוצרית, ספרי התנ"ך נחתמים בספר מלאכי. התנ"ך מתעד את העבודה בעידן החוק, שאותה הוביל יהוה. החל מספר בראשית וכלה בספר מלאכי, זהו תיעוד מקיף של כל העבודה בעידן החוק. כלומר התנ"ך מתעד את כל מה שחוו בני האדם שיהוה הוביל בעידן החוק. במהלך עידן החוק של התנ"ך, יהוה רומם נביאים רבים וגרם להם לשאת נבואות למענו. הם נתנו הוראות לשבטים וללאומים רבים, וחזו את העבודה שיהוה עתיד היה לעשות. יהוה נתן לבני האדם האלה שהוא רומם את רוח הנבואה: הם היו מסוגלים לראות את החזונות מיהוה ולשמוע את קולו, ולכן הוא נתן השראה לכתוב נבואות. העבודה שהם עשו הייתה ביטוי קולו של יהוה. זו הייתה עבודת הנבואה שהם עשו בשם יהוה, ועבודתו של יהוה באותה עת הייתה פשוט לכוון את בני האדם האלה באמצעות רוח האל. הוא לא התגלם כבשר ודם, ובני האדם לא ראו את פניו כלל. לפיכך, הוא רומם נביאים רבים כדי לעשות את עבודתו, ונתן להם אורים ותומים שהם העבירו לכל שבט ולכל קהילה בעם ישראל. עבודתם הייתה לבטא דברי נבואה, וחלקם כתבו את ההוראות שיהוה נתן להם כדי להראות לאחרים. יהוה רומם את בני האדם האלה כדי שהם ישאו נבואות, כדי שהם יחזו את העבודה העתידית או את העבודה שנותרה להיעשות באותה עת, על מנת שבני האדם יוכלו לחזות במופלאותו וחוכמתו של יהוה. ספרי הנבואה האלה שונים למדי מספרי הקודש האחרים. הם מורכבים מדברים שאמרו או כתבו בני האדם שקיבלו את רוח הנבואה – בני האדם שנחשפו לחזונות או לקול מיהוה. מלבד ספרי הנבואה, כל שאר התנ"ך הוא תיעוד שביצעו בני האדם לאחר שיהוה סיים את עבודתו. אי-אפשר להתייחס לספרים האלה כאל חזונות שנשאו הנביאים שיהוה רומם, בדיוק כפי שאי-אפשר להשוות בין ספר בראשית וספר שמות לבין ספר ישעיהו או ספר דניאל. הנבואות נישאו לפני שהעבודה בוצעה. לעומת זאת, הספרים האחרים נכתבו לאחר שהיא הושלמה, שזה מה שבני האדם היו מסוגלים לעשות. יהוה נתן השראה לנביאי העת ההיא והם נשאו כמה נבואות, אמרו דברים רבים וניבאו על עידן החסד וכן על חורבן העולם באחרית הימים – העבודה שיהוה תכנן לעשות. כל שאר הספרים מתעדים את העבודה שיהוה עשה בעם ישראל. לפיכך, כשאתם קוראים את כתבי הקודש, אתם בעיקר קוראים על מה שיהוה עשה בישראל. התנ"ך בעיקר מתעד את עבודתו של יהוה כשהוא כיוון את עם ישראל, ואת שימושו במשה להוצאת בני ישראל ממצרים. כך הוא חילץ אותם מכבלי פרעה והביא אותם אל המדבר. לאחר מכן הם נכנסו לכנען וכל מה שבא לאחר מכן היה חייהם בכנען. הכל חוץ מזה הוא תיעוד של עבודתו של יהוה ברחבי עם ישראל. כל מה שמתועד בתנ"ך הוא עבודתו של יהוה בעם ישראל – העבודה שיהוה עשה בארץ שבה הוא ברא את אדם ואת חוה. מאז שאלוהים החל להנהיג את בני האדם עלי אדמות אחרי נח, כל מה שמתועד בתנ"ך הוא העבודה בעם ישראל. ומדוע לא מתועדת כל עבודה מחוץ לעם ישראל? משום שארץ ישראל היא ערש האנושות. בראשית, לא היו ארצות אחרות מלבד ארץ ישראל, ויהוה לא עבד באף מקום אחר. משום כך, מה שמתועד בכתבי הקודש הוא רק העבודה בעם ישראל באותה עת. הדברים שאמרו הנביאים, ישעיהו, דניאל, ירמיהו ויחזקאל... דבריהם חוזים את עבודתו האחרת של אלוהים על בני האדמה – הם חוזים את עבודתו של יהוה אלוהים עצמו. כל זה בא מאלוהים. זו הייתה עבודתה של רוח הקודש, וחוץ מהספרים האלה של הנביאים, כל השאר הוא תיעוד של האופן שבו בני האדם חוו את עבודתו של יהוה בזמן ההוא.

עבודת הבריאה התרחשה לפני שהייתה אנושות, אך ספר בראשית בא רק לאחר שהייתה אנושות. הוא היה ספר שמשה כתב במהלך עידן החוק. הדבר דומה לאופן שבו הדברים מתרחשים כיום: לאחר שהדברים קורים, אתם כותבים אותם כדי להראות זאת לבני אדם בעתיד. עבור בני האדם בעתיד, הדברים שתיעדתם הם דברים שהתרחשו בימים עברו – הם אינם אלא היסטוריה. הדברים שמתועדים בתנ"ך הם עבודתו של יהוה בישראל, ומה שמתועד בברית החדשה הוא עבודתו של ישוע במהלך עידן החסד. כתבי הקודש מתעדים את העבודה שאלוהים עשה בשני עידנים שונים. התנ"ך מתעד את עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק, ולפיכך, התנ"ך הוא ספר היסטורי. לעומת זאת, הברית החדשה היא תוצר של העבודה בעידן החסד. כשהתחילה העבודה החדשה, הספרים האלה הפכו לבלתי-מעודכנים. זו הסיבה שגם הברית החדשה היא ספר היסטורי. מובן שהברית החדשה אינה שיטתית כמו התנ"ך, והיא גם לא מתעדת דברים רבים כמו שהתנ"ך מתעד. כל הדברים שאמר יהוה של התנ"ך מתועדים בכתבי הקודש, ואילו רק חלק מדבריו של ישוע מתועדים בארבעת ספרי הבשורה. מובן שגם ישוע עשה עבודה רבה, אך היא לא תועדה בפרטי פרטים. הסיבה לכך שפחות מתועד בברית החדשה היא כמות העבודה שישוע עשה. כמות עבודתו במשך שלוש וחצי שנים על פני האדמה וכמות עבודתם של השליחים היו מעטות בהשוואה לכמות עבודתו של יהוה. לפיכך, ישנם פחות ספרים בברית החדשה בהשוואה לתנ"ך.

אילו מן ספרים הם כתבי הקודש? התנ"ך הוא עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק. התנ"ך מתעד את כל עבודתו של יהוה במהלך עידן החוק ואת עבודת הבריאה שלו. כולו מתעד את העבודה שעשה יהוה, והוא נחתם, על פי המסורת הנוצרית, בתיעוד עבודתו של יהוה בספר מלאכי. התנ"ך מתעד שתי עבודות שאלוהים עשה: האחת היא עבודת הבריאה, והשנייה היא קביעת החוק. שתיהן הן עבודה שעשה יהוה. עידן החוק מייצג את עבודתו של אלוהים תחת השם יהוה. זוהי כלל העבודה שבוצעה בעיקר תחת השם יהוה. לפיכך, התנ"ך מתעד את עבודתו של יהוה, והברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע, עבודה שבוצעה בעיקר תחת השם ישוע. רוב חשיבותם של שמו של ישוע ושל העבודה שהוא עשה מתועדת בברית החדשה. בתקופת התנ"ך, יהוה בנה את בית המקדש ואת המזבח בארץ ישראל. הוא כיוון את חייהם של בני ישראל על פני האדמה, והוכיח שהם היו העם הנבחר שלו, קבוצת בני האדם הראשונה שהוא בחר על פני האדמה, קבוצה שהייתה כלבבו, הקבוצה הראשונה שהוא הוביל באופן אישי. כלומר שנים עשר השבטים של ישראל היו נבחריו הראשונים של יהוה, ולכן אלוהים תמיד עבד בקרבם, עד שעבודתו של יהוה של עידן החוק הגיעה לסופה. שלב העבודה השני היה העבודה של עידן החסד של הברית החדשה, והוא התבצע בקרב שבט יהודה, אחד משנים עשר השבטים של ישראל. הסיבה לכך שהיקף העבודה היה קטן יותר היא שישוע היה אלוהים שהתגלם כבשר ודם. ישוע עבד רק ברחבי ארץ יהודה, והוא עשה עבודה רק במשך שלוש וחצי שנים. לפיכך, מה שמתועד בברית החדשה בשום אופן לא יכול לעלות על כמות העבודה המתועדת בתנ"ך. עבודתו של ישוע בעידן החסד מתועדת בעיקר בארבעת ספרי הבשורה. הדרך שבה צעדו בני האדם בעידן החסד הייתה דרך של שינויים שטחיים מאוד בטבע חייהם, ורובם מתועדים באיגרות. האיגרות מראות איך רוח הקודש עבדה באותה עת. (כמובן, בלי קשר לשאלה אם הוטלו על פאולוס ייסורים או אם הוא הוכה בפורענות, העבודה שהוא עשה הייתה בהכוונת רוח הקודש. הוא שימש את רוח הקודש באותה עת. גם פטרוס שימש את רוח הקודש, אך הוא לא עשה עבודה רבה כמו זו שעשה פאולוס. מהאיגרות שכתב פאולוס, אפשר לראות כיצד רוח הקודש עבדה באותה עת. הדרך של פאולוס הייתה הדרך הנכונה, היא הייתה טובה, והיא הייתה הדרך של רוח הקודש.)

אם ברצונכם לראות את העבודה של עידן החוק, ולראות איך בני ישראל צעדו בדרכו של יהוה, עליכם לקרוא את התנ"ך. אם ברצונכם להבין את העבודה של עידן החסד, עליכם לקרוא את הברית החדשה. אך כיצד תוכלו לראות את העבודה של אחרית הימים? עליכם לקבל את הנהגתו של אלוהים של היום, ולהיווכח בעבודה של היום. זאת משום שזו העבודה החדשה, ואיש עוד לא תיעד אותה בכתבי הקודש. כיום, אלוהים התגלם כבשר ודם ובחר נבחרים אחרים בסין. אלוהים עובד בבני האדם האלה. הוא ממשיך את עבודתו על פני האדמה, וממשיך את העבודה של עידן החסד. העבודה של היום היא נתיב שבו האדם מעולם לא צעד, ודרך שאיש מעולם לא ראה. זו עבודה שמעולם לא נעשתה בעבר – זו עבודתו הנוכחית של אלוהים על פני האדמה. לפיכך, עבודה שלא נעשתה בעבר היא לא היסטוריה, משום שההווה הוא ההווה, והוא עדיין לא הפך לעבר. בני האדם לא יודעים שאלוהים עשה עבודה אדירה יותר וחדשה יותר על פני האדמה ומחוץ לעם ישראל, שהיא כבר הגיעה מעבר לתחומיו של עם ישראל, ומעבר לתחומיהם של חזונות הנביאים. הם לא יודעים שזו עבודה חדשה ומופלאה מחוץ לנבואות, עבודה חדשה מעבר לעם ישראל ועבודה שבני האדם לא יכולים לתפוס או להעלות על דעתם. איך ייתכן שכתבי הקודש יכילו תיעוד מפורש של עבודה כזו? מי יכול היה לתעד מראש כל פרט בעבודה של היום, מבלי להשמיט דבר? מי יכול היה לתעד בספר הישן והמעופש את העבודה הזו, העזה יותר והחכמה יותר, שסותרת את המוסכמות? העבודה של היום היא לא היסטוריה, ולכן, אם את רוצים לצעוד בנתיב החדש של היום, עליכם להיפרד מכתבי הקודש, ועליכם להרחיק אל מעבר לספרי הנבואה או ההיסטוריה שבכתבי הקודש. אך רק כשתוכלו לצעוד בנתיב החדש כראוי, שתוכלו להיווכח במישור החדש ובעבודה החדשה. עליכם להבין מדוע אתם מתבקשים כיום שלא לקרוא את כתבי הקודש, מדוע יש עבודה אחרת שנפרדת מכתבי הקודש, מדוע אלוהים לא מחפש נוהג חדש יותר ומפורט יותר בכתבי הקודש, מדוע יש במקום זאת עבודה אדירה יותר מחוץ לכתבי הקודש. זה כל מה שעליכם להבין. עליכם לדעת את ההבדל בין העבודה הישנה לבין העבודה החדשה, ואפילו שאתם לא קוראים את כתבי הקודש, עליכם לנתח אותם. ולא, עדיין תעבדו את כתבי הקודש ויהיה לכם קשה להיווכח בעבודה החדשה ולעבור שינויים חדשים. מכיוון שיש דרך נעלה יותר, למה לכם ללמוד את הדרך הרדודה והמיושנת הזו? מכיוון שיש אמירות חדשות ועבודה חדשה, למה לכם לחיות בתיעוד היסטורי ישן? האמירות החדשות יכולות לקיים אתכם, מה שמוכיח שזו העבודה החדשה. התיעוד הישן לא יכול לפטם אתכם או לְרַצות את הצרכים הנוכחיים שלכם, מה שמוכיח שזוהי היסטוריה, ולא העבודה של הכאן והעכשיו. הדרך הנעלה ביותר היא העבודה החדשה ביותר. ועם העבודה החדשה, בלי קשר לשאלה כמה נעלה הייתה דרך העבר, היא עדיין תולדותיהן של מחשבות בני האדם, ובלי קשר לערכה כספר עיון, היא בכל זאת הדרך הישנה. אפילו שהדרך הישנה מתועדת ב"ספר הקדוש," היא היסטוריה. אפילו שהדרך החדשה לא מתועדת ב"ספר הקדוש," היא הדרך של הכאן והעכשיו. הדרך הזו יכולה להושיע אתכם, והדרך הזו יכולה לשנות אתכם, משום שזו עבודתה של רוח הקודש.

עליכם להבין את כתבי הקודש – העבודה הזו היא ההכרחית ביותר! כיום, אתם לא צריכים לקרוא את כתבי הקודש, משום שאין בהם שום דבר חדש. הם כולם ישנים. כתבי הקודש הם ספר היסטורי, ואילו הייתם אוכלים ושותים את התנ"ך במהלך עידן החסד – אם הייתם מנהיגים את מה שנדרש בתקופת התנ"ך במהלך עידן החסד – ישוע היה דוחה אתכם ומגנה אתכם. אם הייתם מחילים את התנ"ך על עבודתו של ישוע, הייתם פרושים. אם תאחדו כיום את התנ"ך ואת הברית החדשה, ותאכלו ותשתו אותם, ותנהיגו אותם, אלוהים של היום יגנה אתכם. אם תעשו זאת, לא תהיו מעודכנים בעבודתה של רוח הקודש כיום! אם אתם אוכלים את התנ"ך ואוכלים את הברית החדשה, אם מחוץ לזרם של רוח הקודש! בזמנו של ישוע, ישוע הוביל את היהודים ואת כל חסידיו לפי העבודה שרוח הקודש עשתה בו באותה עת. הוא לא השתמש בכתבי הקודש כתשתית למעשיו, אלא דיבר על פי עבודתו. הוא התעלם ממה שנכתב בכתבי הקודש, והוא לא חיפש בכתבי הקודש נתיב להובלת חסידיו. מהרגע הראשון של עבודתו, הוא הפיץ את דרך ההכאה על חטא – ביטוי שלא מוזכר כלל בנבואות התנ"ך. לא זו בלבד שהוא לא פעל לפי כתבי הקודש, אלא שהוא גם צעד בנתיב חדש ועשה עבודה חדשה. הוא מעולם לא התייחס לכתבי הקודש בהטפותיו. במהלך עידן החוק, איש מעולם לא היה מסוגל לעשות את הנסים שהוא עשה – לרפא חולים ולגרש שדים. עבודתו, תורתו, סמכותו – איש מעולם לא עשה זאת במהלך עידן החוק. ישוע פשוט עשה את עבודתו החדשה. אפילו שבני אדם רבים גינו אותו על סמך כתבי הקודש, ואפילו השתמשו בתנ"ך כדי לצלוב אותו, עבודתו התעלתה על התנ"ך. אלמלא כן, מדוע בני האדם מסמרו אותו לצלב? האם הם עשו זאת משום שהתנ"ך לא הזכיר כלל את תורתו ואת יכולתו לרפא חולים ולגרש שדים? מטרת עבודתו הייתה לפתוח נתיב חדש, ולא "לקרוא תיגר" על כתבי הקודש, או לבטל במכוון את התנ"ך. הוא בסך הכל בא כדי לבצע את כהונתו, להביא את העבודה החדשה לבני האדם שייחלו לו וחיפשו אותו. הוא לא בא כדי להסביר את התנ"ך או לתמוך בעבודתו של התנ"ך. מטרת עבודתו לא הייתה לאפשר לעידן החוק להמשיך להתפתח, משום שעבודתו לא התייחסה לאפשרות שהיא מושתתת על כתבי הקודש. ישוע בסך הכל בא כדי לעשות את העבודה שהיה עליו לעשות. לפיכך, הוא לא הסביר את נבואות התנ"ך ולא עבד על פי דבריו של עידן החוק של התנ"ך. הוא התעלם ממה שנכתב בתנ"ך. לא היה לו אכפת אם עבודתו עלתה בקנה אחד עם התנ"ך, ולא היה לו אכפת מה בני האדם יודעים על עבודתו או כיצד הם מגנים אותה. הוא בסך הכל המשיך לעשות את העבודה שהיה עליו לעשות, אפילו שבני אדם רבים השתמשו בחזונות הנביאים של התנ"ך כדי לגנות אותו. בעיני בני האדם, עבודתו הייתה חסרת בסיס, וחלקים רבים ממנה סתרו את התיעוד של התנ"ך. האין זו שטות? האם צריך להחיל דוקטרינות על עבודתו של אלוהים? והאם היא צריכה להתאים לחזונות הנביאים? אחרי הכל, מה חשוב יותר: אלוהים או כתבי הקודש? מדוע אלוהים חייב לעבוד על פי כתבי הקודש? האם ייתכן שאין לאלוהים זכות לחרוג מכתבי הקודש? האם אלוהים לא יכול להיפרד מכתבי הקודש ולעשות עבודה אחרת? מדוע ישוע ותלמידיו לא שמרו את השבת? אם היה עליו לשמור את השבת ולנהוג על פי מצוות התנ"ך, מדוע ישוע לא שמר את השבת לאחר שהוא בא, אלא רחץ את רגליו, כיסה את ראשו, בצע לחם ושתה יין? כל הדברים האלה נעדרים ממצוות התנ"ך, הלא כן? אם ישוע כיבד את התנ"ך, מדוע הוא הפר את הדוקטרינה הזו? עליכם לדעת מה בא קודם, אלוהים או כתבי הקודש! בהיותו אדון השבת, האם הוא לא יכול להיות גם אדונם של כתבי הקודש?

העבודה שישוע עשה במהלך תקופתה של הברית החדשה פתחה פתח לעבודה חדשה: הוא לא עבד על פי עבודת התנ"ך, ולא החיל את דברי יהוה מהתנ"ך. הוא עשה את עבודתו שלו, ועשה עבודה חדשה יותר, ועבודה שהייתה נעלה יותר מהחוק. לכן, הוא אמר: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי לבטל כי אם לקיים." לפיכך, בהתאם למה שהוא השיג, הוא הפר דוקטרינות רבות. הוא לקח את תלמידיו לשדות התבואה לקטו, שיבולים ולאכול אותן. הוא לא שמר את השבת, והוא אמר "בר האנוש הוא אדון השבת." באותה עת, לפי חוקיהם של בני ישראל, מי שלא שמר את השבת היה נסקל למוות. לעומת זאת, ישוע גם לא נכנס לבית המקדש וגם לא שמר את השבת, ועבודתו לא נעשתה בידי יהוה במהלך תקופת התנ"ך. לפיכך, העבודה שעשה ישוע חרגה מחוקי התנ"ך, היא הייתה נעלה ממנו ולא הסתמכה עליו. במהלך עידן החסד, ישוע לא עבד על פי חוקי התנ"ך. הוא הפר את הדוקטרינות האלה. כיום ישנם בני אדם רבים הדבקים בכתבי הקודש, ובפרט בחוקי התנ"ך – האין הם מתכחשים לעבודתו של ישוע? יש כאלה שאומרים שכתבי הקודש הם ספר קדוש שחייבים לקרוא, ואחרים אומרים שיש לתמוך בעבודתו של אלוהים לעולם, שהתנ"ך הוא בריתו של אלוהים עם בני ישראל, שאי-אפשר לבטל אותה, ושתמיד יש לשמור את השבת! האין הם מגוחכים? מדוע ישוע לא שמר את השבת? האם הוא חטא? מה יכול להבין דברים כאלה? ללא קשר לאופן שבו קוראים את כתבי הקודש, אי-אפשר להכיר את עבודתו של אלוהים באמצעות כישורי התפיסה האנושיים. לא זו בלבד שלא תזכו להכיר את אלוהים באופן טהור, אלא שגם תפיסותיכם יהפכו יותר ויותר מבישות, עד כדי כך שתתחילו להתנגד לאלוהים. אלמלא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם כיום, תפיסותיהם של בני האדם היו מכשילות אותם, והם היו מתים בייסורים שאלוהים ממיט.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (1)'

לעיון נוסף "הכל מושג על ידי דבר אלוהים"