לגבי כתבי הקודש (2)

כתבי הקודש נקראים גם הברית הישנה, היא התנ"ך, והברית החדשה. האם אתם יודעים למה מתייחסת המילה "ברית"? ה"ברית" ב"ברית הישנה" נובעת מהברית שיהוה כרת עִם עַם ישראל כשהוא הרג את המצרים והושיע את בני ישראל מידי פרעה. כמובן, הראיה לברית הייתה דם השה על המזוזות ועל המשקוף, שבאמצעותו אלוהים כרת ברית עם האדם, ברית שבה נאמר שכל מי שדם השה היה על המזוזות ועל המשקוף של ביתו שייך לבני ישראל, שייך לעם הנבחר של אלוהים, ויהוה יותיר אותו בחיים (משום שיהוה עמד להרוג כל בכור בארץ מצרים, מאדם ועד בהמה). לברית יש שני רבדים של משמעות. יהוה לא יגאל אף אדם או בהמה בארץ מצרים. הוא יהרוג את כל הבנים הבכורים ואת כל בכורות הבקר והצאן. לכן, ברבים מספרי הנבואה מופיעים חזונות שלפיהם יהוה ייסר את המצרים כתוצאה מהברית שלו. זהו רובד המשמעות הראשון. יהוה הרג את הבנים הבכורים של ואת כל בכורות הבהמה בארץ מצרים, והוא הותיר בחיים את כל בני ישראל, ופירוש הדבר הוא שיהוה הוקיר את כל עם ישראל והותיר את כל בני העם בחיים. הוא רצה לעשות בהם עבודה בטווח הארוך, וכרת את הברית איתם באמצעות דם השה. מאותו רגע והלאה, יהוה לא הרג את בני ישראל, והוא אמר שהם יהיו נבחריו לעולם. בקרב שנים עשר שבטי ישראל, הוא פתח בעבודתו לעידן החוק כולו, פרש את כל חוקיו בפני בני ישראל, ובחר מביניהם נביאים ושופטים, והם היו במרכז עבודתו. הוא כרת איתם ברית: כל עוד העידן לא ישתנה, הוא יבצע את עבודתו רק בקרב הנבחרים. הברית של יהוה הייתה נצחית, מפני שהיא נכרתה בדם ומפני שהיא נכרתה עם העם הנבחר. עובדה חשובה יותר היא שהוא בחר את ההיקף והמטרה המתאימים לפתיחת עבודתו לעידן כולו, ולכן בני האדם חשבו את הברית לחשובה במיוחד. זה רובד המשמעות השני של הברית. למעט ספר בראשית, שהתרחש לפני כריתת הברית, כל ספרי התנ"ך מתעדים את העבודה בקרב בני ישראל לאחר כריתת הברית. מובן שיש מדי פעם סיפורים על הגויים, אך ככלל, התנ"ך מתעדת את עבודתו של אלוהים בעם ישראל. משום בריתו של יהוה עם בני ישראל, הספרים שנכתבו בעידן החוק מכונים גם "הברית הישנה". הם נקראים כך על שם בריתו של יהוה עם בני ישראל.

הברית החדשה קרויה כך על שם דמו של ישוע שנשפך על הצלב, ועל שם בריתו עם כל מאמיניו. זו הייתה בריתו של ישוע: בני האדם היו רק צריכים להאמין בו, ודמו שנשפך היה מוחל לחטאיהם, וכך הם היו זוכים לישועה וללידה מחודשת דרכו, והם היו מפסיקים להיות חוטאים. בני האדם היו צריכים רק להאמין בו כדי לקבל את חסדו ולא לסבול בגיהינום אחרי מותם. כל הספרים שנכתבו במהלך עידן החסד באו לאחר הברית הזו, והם כולם מתעדים את העבודה והאמירות שהיא הכילה. הם לא ממשיכים מעבר לישועה של האדון ישוע על הצלב ולא ממשיכים מעבר לברית. אלה הם ספרים שכתבו האחים שהאמינו באדון ושהיו להן חוויות. לפיכך, גם הספרים האלה קרויים על שם ברית: הם קרויים "הברית החדשה". שתי ה"בריתות האלה" כוללות רק את עידן החסד ואת עידן החוק, ואין להן כל קשר לעידן הסופי. לפיכך, כתבי הקודש לא יכולים לשמש במיוחד את בני האדם של היום, את בני האדם של אחרית הימים. לכל היותר, הם משתמשים כסימוכין ארעיים, אך למעשה, כמעט ואין להם ערך. אולם בני אדם דתיים עדיין נוצרים אותם יותר מכל בלבם. הם לא מכירים את כתבי הקודש. הם יודעים רק כיצד להסביר את כתבי הקודש, והם לא מודעים למקורותיהם באופן עקרוני. זו גישתם כלפי כתבי הקודש: כל כתבי הקודש נכונים, הם לא מכילים אף אי-דיוק או שגיאה. לאחר מכן, הם מתחילים ללמוד אותם. מכיוון שהם קודם כל החליטו שכתבי הקודש נכונים ושאין בהם שגיאות, הם לומדים אותם ובוחנים אותם בעניין רב. שלב העבודה של היום לא נחזה בכתבי הקודש. מעולם לא הוזכרה עבודת הכיבוש במקומות החשוכים ביותר, משום שזוהי העבודה הנוכחית. משום שעידן העבודה שונה, אפילו ישוע עצמו לא היה מודע לכך ששלב העבודה הזה ייעשה במהלך אחרית הימים. אם כך, איך יוכלו בני האדם של אחרית הימים לחקור ולמצוא את שלב העבודה הזה?

רוב בני האדם שמסבירים את כתבי הקודש משתמשים בהיקשים לוגיים, ואין להם רקע ממשי. הם בסך הכל משתמשים בהיגיון כדי להקיש על דברים רבים. שנה אחר שנה, איש לא העז לנתח את כתבי הקודש, או לומר "לא" לכתבי הקודש, משום שהספר הזה הוא "הספר הקדוש", ובני האדם עובדים אותו כאל. כך המצב כבר כמה אלפי שנים. אלוהים התעלם מכך, ואיש לא גילה את הסודות של כתבי הקודש. אנחנו אומרים שהערצת כתבי הקודש היא עבודת אלילים, אך איש מהמאמינים האדוקים האלה לא מעז לתפוס זאת כך, והם יאמרו לכם: "אחיי ואחיותיי! אל תאמרו זאת. זה נורא! איך אתם יכולים לחלל את קודשו של אלוהים?" לאחר מכן הם ילבשו סבר פנים כאוב: "הו, ישוע הרחום, אדון הישועה, אנחנו מתחננים בפניך שתמחל לחטאיהם. זאת מכיוון שאתה אלוהים שאוהב את האמת, וכולנו חטאנו. אנא היה חסוד עמנו. אמן." אתם רואים כמה הם אדוקים. איך ייתכן שכל כך קל להם לקבל את האמת? אם תאמרו להם זאת, הם יאבדו את עשתונותיהם. איש לא מעז לחשוב שייתכן שכתבי הקודש נגועים בדעות אנושיות ובתפיסות אנושיות, ואיש לא יכול לראות את הפגם הזה. חלק ממה שנכתב בכתבי הקודש הוא חוויה וידע אנושיים, חלק ממה שנכתב בהם הוא הנאורות של רוח הקודש, והם כוללים גם מהילה באינטלקט ומחשבה אנושיים. אלוהים מעולם לא התערב בדברים האלה, אך יש גבול: הם לא יכולים לחרוג מהמחשבה הרגילה של בני האדם, ואם הם יעשו זאת, הם יתערבו בעבודתו של אלוהים ויפריעו לה. דברים החורגים מהמחשבה האנושית הרגילה הם עבודתו של השטן. משום שהם מתנערים מחובת האדם, הם עבודתו של השטן, והשטן הוא שמכוון אותם. באותו הרגע, רוח הקודש לא תתיר לכם לפעול כך. לפעמים האחים והאחיות שואלים: "האם מותר לי לעבוד באופן כזה וכזה?" אני מביט בשיעור קומתם ואומר: "מותר!" ישנם גם כאלה שאומרים: "אם אני עובד באופן כזה וכזה, האם מצבי רגיל?" ואני אומר: "כן!" הוא רגיל. הוא רגיל במיוחד!" אחרים אומרים: "האם מותר לי לעבוד כך?" ואני אומר: "לא!" הם אומרים: "מדוע לו מותר ולי אסור?" ואני אומר: "משום שמה שאתם עושים בא מהשטן, הוא גורם להפרעה, והמניעים שלכם סוטים." יש גם פעמים שבהן העבודה לא הרחיקה לכת מספק, והאחים והאחיות לא יודעים. חלקם שואלים אותי אם מותר לעבוד כך, וכשאני רואה שמעשיהם לא יפריעו לעבודה העתידית, אני אומר: "מותר." עבודתה של רוח הקודש נותנת לבני האדם היקף לעבודתם. בני האדם לא חייבים להיצמד לרצונותיה של רוח הקודש במדויק, מכיוון שבני האדם ניחנים בחשיבה רגילה ובחולשה, מכיוון שיש להם כמה צרכים של בשר ודם, ומכיוון שיש להם בעיות אמיתיות, ושבמוחם יש מחשבות שהם לא יכולים לשלוט בהן הלכה למעשה. לכל מה שאני דורש מבני האדם יש גבול. יש כאלה שסבורים שדבריי אינם חד-משמעיים – שאני אומר להם לפעול כאוות נפשם. זאת משום שאתם לא מבינים שיש היקף ראוי לדרישותיי. אם המצב היה כפי שאתם מדמיינים אותו – אם הייתי מציב את אותן דרישות לכל בני האדם בלי יוצא מן הכלל, ודורש מהם להשיג את אותו שיעור קומה – זה לא היה עובד. זו דרישה בלתי אפשרית וזה העיקרון לעבודה אנושית, ולא העיקרון לעבודתו של אלוהים. עבודתו של אלוהים מתבצעת על פי הנסיבות של בני האדם בפועל, והיא מבוססת על איכותם הטבעית. זה גם העיקרון להפצת הבשורה: עליכם להתקדם לאט ולתת לטבע לעשות את שלו, עד שתאמרו למישהו את האמת בבירור. רק אז הוא יבין, ורק בשלב הזה הוא יהיה מסוגל לשים בצד את כתבי הקודש. אילו אלוהים לא היה עושה את שלב העבודה הזה, מי היה מסוגל להפר את המוסכמות? מי היה מסוגל לעשות את העבודה החדשה? מי היה מסוגל למצוא נתיב חדש מחוץ לכתבי הקודש? משום שהתפיסות המסורתיות והמוסר הפיאודלי של בני האדם הם כה מבישים, אין להם יכולת להשליך מעליהם את הדברים האלה בעצמם, והם גם לא מספיק אמיצים כדי לעשות זאת. וגרוע אף יותר האופן שבו בני האדם של היום נשבים בקסמם של כמה מילים מתות מכתבי הקודש, והאופן שבו המילים האלה משתלטות על לבם. איך ייתכן שהם יהיו מוכנים לוותר על כתבי הקודש? איך ייתכן שהם יקבלו בקלות רבה כל כך דברים שהם מחוץ לכתבי הקודש? לעומת זאת, המצב יהיה שונה אם תוכלו לדבר בבירור על הסודות של כתבי הקודש ועל עקרונות עבודתה של רוח הקודש, כדי שכל בני האדם ישתכנעו לחלוטין – וזה צורך חשוב ביותר. זאת משום שכל בני האדם הדתיים מעריצים את כתבי הקודש ועובדים אותם כאילו היו אלוהים. הם גם מנסים לתחום את אלוהים בגבולות של כתבי הקודש. למעשה, הם ישיגו את מטרותיהם אך ורק כשהם יצלבו שוב את אלוהים.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (2)'

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.