1. האל הכול יכול הוא האל האמיתי היחיד שמושל בכל.

דברי אלוהים רלוונטיים:

האנושות לא יודעת מי הריבון על כל הדברים בתבל, וקל וחומר שהיא לא יודעת מה ראשיתה ועתידה של האנושות. האנושות רק חיה תחת החוק הזה בעל כורחה.

איש לא יכול להימלט ממנו ואיש לא יכול לשנות אותו, מאחר שבכל צבא השמים, ישנו רק אחד החי מעולם ועד עולם והמחזיק בריבונות על הכל. הוא האחד שהאדם מעולם לא ראה, שהאנושות מעולם לא הכירה, שהאנושות מעולם לא האמינה בקיומו, אך הוא האחד שנפח נשמת חיים באבות האנושות והעניק לאנושות חיים. הוא האחד שמקיים ומזין את האנושות לשם קיומה, ומכוון את האנושות עד היום. יתר על כן, בו לבדו תלויה האנושות לשם הישרדותה. הוא מחזיק בריבונות על הכל ומושל בכל היצורים החיים בתבל. הוא פוקד על ארבע העונות, והוא זה שמזמן את הרוח, את הכפור, את השלג ואת הגשם. הוא מעניק לאנושות את אור השמש וגורם לבואו של הלילה. הוא שפרס את השמים ואת הארץ, סיפק לאדם את ההרים, את האגמים ואת הנהרות ואת כל היצורים החיים שבתוכם. מעשיו נמצאים בכל מקום, עוצמתו נמצאת בכל מקום, חוכמתו נמצאת בכל מקום וסמכותו נמצאת בכל מקום. כל אחד מהחוקים והכללים האלה הם ההתגלמות של מעשיו, וכל אחד מהם חושף את חוכמתו ואת סמכותו. מי יכול לפטור את עצמו מריבונותו? ומי יכול להשתחרר מתכנוניו? הכל קיים תחת מבטו ויתרה מכך, הכל חי תחת ריבונותו. עוצמתו ומעשיו לא מותירים לאנושות ברירה אלא להכיר בעובדה שהוא אכן קיים והוא הריבון על הכל. אין מלבדו כל דבר היכול לפקוד על התבל, וקל וחומר שאין כל דבר היכול לקיים את האנושות ללא מנוח. ללא קשר לשאלה אם אתם מסוגלים לזהות את מעשי האל, ובלי קשר לשאלה אם אתם מאמינים בקיומו של אלוהים, אין ספק שגורלכם הוא נתון לקביעתו של אלוהים, ואין ספק שאלוהים תמיד יחזיק בריבונות על הכל. קיומו וסמכותו לא מותנים בשאלה אם האדם יכול להכיר ולתפוס אותם. רק הוא יודע את עברו של האדם, את ההווה שלו ואת עתידו, ורק הוא יכול לקבוע את גורל האנושות. בין אם אתם מסוגלים לקבל את העובדה הזאת ובין אם לא, בקרוב האנושות תהיה עדה לכל זאת במו עיניה, וזו העובדה שאלוהים יממש במהירה.

מתוך 'האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

דרך החיים היא לא דבר שיכול להיות לכל אחד, ולא כל אחד יכול למצוא אותה בקלות. הסיבה לכך היא שהחיים יכולים לבוא רק מאלוהים – כלומר, רק אלוהים עצמו מחזיק במהות החיים, אין שום דרך חיים ללא אלוהים עצמו ולכן רק אלוהים הוא מקור החיים והמעיין הנובע הנצחי של מי החיים. מאז שהוא ברא את העולם, אלוהים עשה עבודה רבה בכל הנוגע לחיוניות של החיים, עשה עבודה רבה שמעניקה את החיים לאדם ושילם מחיר כבד כדי שהאדם יוכל לזכות בחיים. זאת משום שאלוהים עצמו הוא חיי נצח ואלוהים עצמו הוא הדרך שבה האדם קם לתחייה. אלוהים לעולם לא נעדר מלב האדם, והוא תמיד שוכן בקרב בני האדם. הוא הכוח המניע של חיי האדם, היסוד לקיום האדם ומשאב עשיר לקיומו של האדם החל מלידתו. הוא גרם לאדם להיוולד מחדש, והוא מאפשר לו לחיות בעוז בכל תפקידיו. הודות לעוצמתו ולכוח החיים שלו שלא דועך, חי האדם במשך דורות רבים שבמהלכם העוצמה של חיי אלוהים הייתה עמוד התווך של קיום האדם, שתמורתו אלוהים שילם מחיר שאף אדם רגיל לא שילם מעולם. כוח החיים של אלוהים גובר על כל עוצמה. יתרה מזאת, הוא עולה על כל עוצמה. חייו נצחיים, עוצמתו אדירה, ואף יציר נברא או כוח אויב לא יכול להתגבר בקלות על כוח החיים שלו. כוח החיים של אלוהים קיים ומקרין את אורו הבהיר, ללא קשר לזמן או למקום. חייו של אלוהים לעולם לא משתנים, גם נוכח התהפוכות שבשמיים ובארץ. הכל חולף אך חיי אלוהים נותרים, מפני שאלוהים הוא מקור קיומם ושורש קיומם של כל הדברים. חיי האדם מקורם באלוהים, קיום השמיים הוא בזכות אלוהים, וקיומה של הארץ נובע מעוצמת החיים של אלוהים. שום דבר בעל חיוניות לא יכול להתעלות על ריבונות אלוהים, ושום דבר בעל מרץ לא יכול להיחלץ מגבולות סמכותו של אלוהים. לכן על כל הבריות באשר הן לציית לריבונותו של אלוהים ולחיות תחת פיקודו של אלוהים. לכן איש לא יכול להימלט משליטתו.

מתוך 'רק המשיח של אחרית הימים יכול להראות לאדם את דרך חיי הנצח' ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שאלוהים העניק לו חיים. לאחר מכן, האדם זכה להורים וקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את עולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעודו של אלוהים. נשמת החיים מאלוהים היא שתומכת בכל יצור חי בצמיחתו והגעתו לבגרות. במהלך התהליך הזה, איש לא מאמין שאדם חי וגדל בהשגחת האל. במקום זאת, הם סבורים שאדם גדל וצומח בחיק אהבתם והשגחתם של הוריו, ושצמיחתו מצייתת לחוקי החיים. זאת משום שהאדם לא יודע מי העניק את החיים ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא לא יודע איך מתחוללים נסי החיים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך החיים, שההתמדה היא מקור קיום החיים, ושהאמונה שבדעתו היא הנכס להישרדותו. האדם לא מרגיש את חסד האל ואת תמיכתו. לכן, האדם מבזבז את החיים שהעניק לו אלוהים...

מתוך 'אלוהים הוא מקור חיי האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

גורלו של אדם נתון בידי אלוהים. אתם לא מסוגלים לשלוט בעצמכם: על אף שהאדם תמיד מתרוצץ ומתעסק בדברים למען עצמו, האדם עדיין לא מסוגל לשלוט בעצמו. אילו ידעתם מהם סיכוייכם העתידיים, ואילו הייתם מסוגלים לשלוט בגורלכם, האם עדיין הייתם ברואים? לסיכומו של עניין, ללא קשר לטיבה של עבודתו של אלוהים, כל עבודתו נעשית למען האדם. כך למשל השמיים והארץ וכל צבאם, שאלוהים ברא כדי לשרת את האדם: הירח, השמש והכוכבים שהוא יצר למען האדם, בעלי החיים והצמחים, האביב, הקיץ, הסתיו והחורף, וכן הלאה – כל אלה הם למען קיומו של האדם.

מתוך 'שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא' ב'הדבר מופיע בבשר'

מהרגע שבו אתם מגיעים בבכי לעולם הזה, אתם מתחילים למלא את חובתכם. אתם נכנסים לתפקידכם בתוכנית של אלוהים ובייעודו של אלוהים. אתם מתחילים את מסע החיים. בלי קשר לרקע שלכם ולמסע הצפוי לכם, איש לא יכול לברוח מהתזמור וההסדר שהותוו לו משמיים, ואיש לא שולט על גורלו, מפני שאלוהים המושל בכל הוא היחיד המסוגל לבצע עבודה כזו. מאז תחילת קיומו של האדם, אלוהים עובד בהתמדה, מנהל את התבל הזו ומכוון את השינויים והתנועות של כל הדברים. כמו כל שאר הדברים, האדם ניזון בשקט ובלא יודעין מהמתיקות, ומהגשם, ומהטל, הבאים מאלוהים. כמו כל שאר הדברים, האדם חי בלא יודעין תחת תזמור יד אלוהים. לבו ורוחו של האדם מוחזקים ביד אלוהים, וכל חייו גלויים לעיני האל. בין אם אתם מאמינים בכך ובין אם לא, כל הדברים, החיים והמתים, ישתנו, יתחלפו, יתחדשו וייעלמו על פי מחשבותיו של אלוהים. כך אלוהים מושל בכל.

כשהלילה מתגנב ויורד, האדם עודנו לא מודע לכך, מפני שלב אדם לא יכול לתפוס כיצד החשכה מגיעה ומאין היא באה. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את אור היום, אך לב האדם מבין אפילו פחות מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה. חילופי היום והלילה האלה, החוזרים והנשנים, מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו, ומניעים אותו לאורך הזמנים, תוך שהם גם מוודאים שעבודתו ותוכניתו של אלוהים מתבצעות בכל פרק זמן ובכל זמן. האדם צעד לאורך העידנים עם אלוהים, אך האדם לא יודע שאלוהים מושל בגורל כל הדברים ובגורל היצורים החיים, וכיצד הוא מתזמר ומכוון את כל הדברים. עובדה זאת חמקה מידיעתו של האדם משחר הימים ועד היום.

מתוך 'אלוהים הוא מקור חיי האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

מאז בריאת העולם, התחלתי להועיד ולבחור את קבוצת בני האדם הזו, כלומר אתכם כיום. אני הסדרתי בעצמי את המזג שלכם, האיכות שלכם, המראה שלכם, שיעור הקומה שלכם, המשפחה שנולדתם אליה, עבודתכם ונישואיכם, כל כולכם, ואפילו צבע השיער, צבע העור שלכם ומועד לידתכם. אני מסדיר אפילו את הדברים שאתם עושים ואת כל בני האדם שאתם פוגשים מדי יום, ועל אחת כמה וכמה, אני הסדרתי את התייצבותכם בפניי כיום. אל תלקו בסערת רגשות. עליכם להתקדם ברוגע.

מתוך 'האמירה השבעים וארבע' ב'הדבר מופיע בבשר'

מאז החל בבריאת כול הדברים, החלה סמכותו של אלוהים לבוא לידי ביטוי ולהתגלות, כי אלוהים ברא את כול הדברים בעזרת מילים. תהיה אשר תהיה הדרך שבה ברא אותם, תהיה אשר תהיה הסיבה לכך שברא אותם, כול הדברים התהוו ועמדו על כנם והתקיימו בזכות דברי אלוהים, וזוהי סמכותו הייחודית של הבורא. בזמן שקדם להופעתה של האנושות בעולם, השתמש הבורא בעוצמתו ובסמכותו כדי לברוא את כול הדברים למען האנושות, ועשה שימוש בשיטותיו הייחודיות כדי להכין לאנושות סביבת מחיה מתאימה. כול אשר עשה היה בהכנה לאנושות, שעתידה היתה לקבל במהרה את נשימת אפו. כלומר בזמן שקדם לבריאת האנושות, סמכות אלוהים הופגנה בכול הברואים השונים מן האנושות, בדברים אדירים כמו השמיים, האור, הימים והיבשה, ובדברים קטנים כבעלי חיים וציפורים, וכן בכול מיני חרקים ומיקרואורגניזמים ובהם חיידקים שונים שלא ניתן לראותם בעין בלתי מזויינת. כול אחד מהם קיבל חיים באמצעות דברי הבורא, כול אחד מהם שגשג בזכות דברי הבורא וכול אחד מהם חי תחת ריבונותו של הבורא, בזכות דברי הבורא. על אף שהם לא קיבלו את נשימת אפו של הבורא, הם בכל זאת הפגינו את החיים והחיוניות שהבורא העניק להם, דרך צורותיהם השונות והמבנים השונים שלהם. על אף שהם לא קיבלו את היכולת לדבר, שניתנה על ידי הבורא לאנושות, כול אחד מהם קיבל דרך להביע את חייו, שהוענקה לו על ידי הבורא ושהיתה שונה משפתו של האדם. סמכות הבורא לא רק מעניקה חיוניות של חיים לעצמים חומריים נייחים לכאורה, כדי שלא ייעלמו לעולם, אלא יתרה מכך, מעניקה לכול יצור חי את האינסטינקט לפרות ולרבות, כדי שלא ייעלם לעולם וכדי שיעביר מדור לדור את חוקי ההישרדות ועקרונותיה, שהוענקו לו על ידי הבורא. האופן שבו מפעיל הבורא את סמכותו אינו מציית בנוקשות לנקודת מבט של "מאקרו" או "מיקרו" ואינו מוגבל לצורה כלשהי. הוא מסוגל לצוות על פעולות היקום ולהחזיק בריבונות על פני החיים והמוות של כול הדברים, ויתרה מכך, מסוגל לתמרן את כול הדברים כך שישרתו אותו. הוא יכול לנהל את כול פעולות ההרים, הנהרות והאגמים, ולשלוט בכל הדברים שבתוכם, ויותר מכך, מסוגל לספק את צורכיהם של כול הדברים. זהו הביטוי לסמכותו הייחודית של הבורא בין כול הדברים מלבד האנושות. ביטוי זה אינו למשך תקופת חיים בלבד, הוא לא יחדל ולא ינוח לעולם ואינו ניתן לשינוי או לפגיעה מידי אדם או דבר כלשהו, ושום אדם או דבר אינו יכול להוסיף לו או לגרוע ממנו – כי איש אינו יכול להחליף את זהות הבורא, ולפיכך אין ישות שנבראה, אשר יכולה להחליף את סמכות הבורא, ואין ישות שלא נבראה, אשר יכולה להשיג זאת.

מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי א'' ב'הדבר מופיע בבשר'

גורלם של האנושות והיקום שזור באופן הדוק בריבונותו של הבורא, קשור באופן שאינו ניתן להתרה לתזמורי הבורא. בסופו של דבר, לא ניתן להפרידו מסמכות הבורא. דרך חוקי כול הדברים, מגיע האדם לידי הבנה של תזמור הבורא וריבונותו. דרך כללי ההישרדות הוא תופש את שלטון הבורא. מגורלם של כול הדברים הוא מסיק מסקנות על הדרכים שבהן הבורא מפעיל עליהם את ריבונותו ושליטתו. ובמעגלי החיים של בני האדם וכול הדברים, האדם חווה באמת את התזמורים והסדרים שקובע הבורא לכול הדברים והיצורים החיים, ועֵד באמת לאופן שבו תזמורים וסדרים אלה באים במקום כול החוקים, הכללים והמוסדות הארציים, כול העוצמות והכוחות האחרים. לאור זאת מוכרחה האנושות להכיר בכך שאין ישות שנבראה, אשר יכולה להפר את ריבונותו של הבורא, שאין כוח שיכול להתערב באירועים ובדברים שנקבעו מראש על ידי הבורא, או לשנותם. על פי חוקים וכללים אלוהיים אלה, בני האדם וכול הדברים חיים ומתרבים, מדור לדור. האין זו ההתגלמות האמיתית של סמכות הבורא?

מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי ג'' ב'הדבר מופיע בבשר'

(קטעים נבחרים מדברי אלוהים)

אלוהים שולט בגורל האנושות כולה

כבני אנוש וכמשיחיים אדוקים, מאחריותנו ומחובתנו להעלות כקורבן את שכלנו וגופנו למען מילוי התפקיד שאלוהים מטיל עלינו, מפני שכל הווייתנו נובעת מאלוהים וקיימת הודות לריבונות האל. אם שכלנו וגופנו לא מכוונים למילוי התפקיד שאלוהים מטיל עלינו ולא למען המטרה הצודקת של האנושות, נשמתנו לא תהיה ראויה לאלה שהקריבו את חייהם למען התפקיד שאלוהים הטיל עליהם וקל וחומר שהיא לא תהיה ראויה לאלוהים שהעניק לנו הכל.

אלוהים ברא את העולם הזה, ברא את האנושות הזו, ויתרה מזאת, הוא היה אדריכל התרבות היוונית העתיקה והציוויליזציה האנושית. רק אלוהים מנחם את האנושות הזו ורק אלוהים דואג לבני האדם יומם וליל. ההתפתחות והקדמה האנושית הן חלק בלתי נפרד מריבונות האל, ועברה ועתידה של האנושות כרוכים הדוקות בתוכניותיו של אלוהים. אם אתם משיחיים אמיתיים, אתם ודאי מאמינים שעלייתה ונפילתה של כל מדינה או אומה מתרחשת לפי תוכניותיו של אלוהים. רק אלוהים יודע מה גורלה של מדינה או אומה ורק אלוהים שולט במסלולה של האנושות הזו. אם האנושות רוצה שגורלה יהיה טוב ואם מדינה רוצה שגורלה יהיה טוב, על האדם להרכין ראש בעבודתו את אלוהים, להכות על חטא ולהתוודות בפני אלוהים. אחרת גורלו ויעדו של האדם ייגמרו באסון בלתי נמנע.

חזרו אל תקופתה של תיבת נח: האנושות הייתה מושחתת; היא רחקה מברכתו של אלוהים; אלוהים לא דאג לה עוד; והיא איבדה את הבטחותיו של אלוהים. בני האדם חיו בחשכה, ללא אורו של אלוהים. על כן אופיים נעשה מופקר והם פרקו עול ולקו בהסתאבות מבחילה. בני אדם כאלה לא היו יכולים עוד לקבל את הבטחת האל. הם לא היו כשירים לראות את פני האל או לשמוע את קול האל, מפני שהם נטשו את אלוהים, השליכו את כל מה שהוא העניק להם ושכחו את תורתו. לבם רחק יותר ויותר מאלוהים, וככל שהתרחק כך הם הפכו למסואבים מעבר לכל היגיון ואנושיות ונעשו רשעים יותר ויותר. כך הם קרבו מאוד למוות, ואלוהים זעם עליהם והעניש אותם. רק נח עבד את אלוהים וסר מרע, ולכן יכול היה לשמוע את קול האל ולשמוע את הוראות האל. הוא בנה את התיבה על פי הוראות האל ואסף אליה את כל מיני היצורים החיים. וכך, מרגע שהכל היה מוכן, אלוהים המיט את חורבנו על העולם. רק נח ושבעת בני משפחתו שרדו את החורבן, מפני שנח עבד את יהוה וסר מרע.

עכשיו הביטו בעידן הנוכחי: כבר אין בני אדם צדיקים כנח, שיכולים לעבוד את אלוהים וסר מרע. ואף על פי כן, אלוהים עדיין נוהג בחסד כלפי האנושות הזו והוא מוחל לאנושות בתקופה הסופית הזו. אלוהים מחפש את בני האדם הכמהים להופעתו. הוא מחפש את בני האדם שיכולים לשמוע את דבריו, את בני האדם שלא שכחו את התפקיד שהטיל עליהם ומוכנים להעלות לו לקורבן את לבם ואת גופם. הוא מחפש את בני האדם הנשמעים לו כעוללים ולא מתנגדים לו. אם אין לכם עכבות כלשהן במסירותכם לאלוהים, אלוהים יראה אתכם בעין יפה ויעניק לכם את ברכותיו. אם מעמדכם רם, אם שמכם מכובד, אם אתם שופעים בידע, אם יש לכם נכסים רבים ואם רבים תומכים בכם, והדברים האלה לא מונעים מכם להתייצב בפני אלוהים, לקבל את השליחות והתפקיד שהוא מטיל עליכם ולעשות את מה אלוהים מבקש מכם, הרי שכל מעשיכם יהיו המשמעותיים ביותר בעולם והצודקים ביותר בקרב בני האדם. אם תדחו את הזמנתו של אלוהים כדי לשמר את מעמדכם ואת המטרות האישיות שלכם, אלוהים יקלל את כל מעשיכם ואפילו יתעב אותם. אולי אתם נשיאים, או מדענים, כמרים או זקנים חכמים, אך בלי קשר לרום תפקידכם, אם אתם נסמכים על הידע והיכולות שלכם בפועלכם, תמיד תנחלו כישלון ולעולם לא תזכו בברכות האל. זאת משום שאלוהים לא מקבל את מעשיכם, לא סבור שהקריירה שלכם צודקת כלל ולא חושב שאתם עובדים לטובת האנושות. הוא יאמר שאתם רק משתמשים בידע ובכוח של האנושות כדי לפשוט מהאדם את הגנתו של אלוהים ולמנוע ממנו את ברכות האל. הוא יאמר שאתם מובילים את האנושות אל החושך, אל המוות ואל התחלתו של קיום ללא גבולות שבו האדם איבד את אלוהים ואת ברכתו.

מאז שהאדם רכש לראשונה את מדעי החברה, מדע וידע העסיקו את דעתו של האדם. לאחר מכן המדע והידע הפכו לכלים לשליטה באנושות ולא נותר לאדם מספיק מקום לעבוד את אלוהים, ולא תנאים מיטיבים לעבודת האל. מעמדו של אלוהים בלב האדם פחת יותר ויותר. בלבו של אדם שאין בו מקום לאלוהים, העולם חשוך, ריק וחסר תקווה. לכן קמו הוגים רבים בתחום מדעי החברה, והיסטוריונים ופוליטיקאים רבים והביעו תיאוריות של מדעי החברה, את תורת האבולוציה האנושית ותיאוריות נוספות, שסותרות את האמת לפיה אלוהים ברא את האדם כדי למלא את לבו ודעתו של האדם. וכך בני האדם שמאמינים שאלוהים ברא את הכל מתמעטים עוד יותר, ובני האדם שמאמינים בתורת האבולוציה מתרבים עוד יותר. עוד ועוד בני אדם מתייחסים לתיאורים של עבודת האל ודברי האל בעידן התנ"ך כאל מיתוסים ואגדות. בני האדם נעשים אדישים בלבם לאצילותו ולגדולתו של אלוהים, לאמונה שאלוהים קיים ושהוא ריבון הכל. הישרדותה של האנושות וגורלן של מדינות ואומות כבר לא חשובים להם. האדם חי בעולם נבוב ורק מתעסק באכילה, שתייה ורדיפת תענוגות... רק מעטים לוקחים על עצמם אחריות ומחפשים איפה אלוהים מבצע את עבודתו כיום, או מבררים איך אלוהים שולט ביעדו של האדם ומסדיר אותו. וכך הציוויליזציה האנושית אט-אט מאבדת באופן לא מודע את יכולתה להגשים את משאלות האדם, ויותר ויותר בני אדם מרגישים שחייהם בעולם כזה הם פחות מאושרים מחייהם של אנשי העבר. אפילו בני אדם ממדינות שהיו פעם תרבותיות מאוד משמיעים תלונות כאלה. זאת משום שללא הכוונת האל, גם אם שליטים וסוציולוגים יתאמצו מאוד לשימור הציוויליזציה האנושית, ניסיונותיהם יהיו לשווא. איש לא יכול למלא את הריקנות שבלבו של האדם, מפני שאיש לא יכול להיות חייו של אדם, ושום תיאוריה חברתית לא יכולה לשחרר את האדם מהריקנות שהוא לוקה בה. מדע, ידע, חירות, דמוקרטיה, פנאי, נוחות – אלה רק אתנחתות זמניות. אפילו עם הדברים האלה, האדם יחטא ויקונן על עוולות החברה באופן בלתי נמנע. הדברים האלה לא יכולים לשכך את תשוקת האדם ואת תאוותו לחקור. מכיוון שאלוהים הוא שברא את האדם, קורבנות השווא וחקירותיו של האדם יכולים רק להוסיף למצוקתו. האדם יתקיים במצב של פחד תמידי והוא לא יידע איך להתמודד עם עתיד האנושות או עם הדרך שלפניו. האדם אפילו יתחיל לחשוש מפני מדע וידע, ולחשוש עוד יותר מתחושת הריקנות שלו. בעולם הזה, בלי קשר לשאלה אם אתם חיים במדינה חופשית או במדינה ללא זכויות אדם, אתם לא מסוגלים כלל להימלט מגורל האנושות. בין שאתם שליטים או נתינים, אתם לא מסוגלים כלל לברוח מתשוקתכם לחקור את הגורל, את המסתורין ואת היעד של האנושות. על אחת כמה וכמה אתם לא מסוגלים לברוח מתחושת הריקנות המבלבלת. התופעות האלה המשותפות לאנושות כולה מכונות בפי הסוציולוגים תופעות חברתיות. עם זאת עוד לא קם אדם דגול אחד המסוגל לפתור את הבעיות האלה. אחרי הכל, האדם הוא רק אדם. אף בן אדם לא יכול להחליף את מעמדו וחייו של אלוהים. האנושות לא זקוקה רק לחברה הוגנת שבה כל אדם אוכל לשובע ונהנה משוויון ומחירות – אלא לישועת האל ולחיים שהוא מעניק לאנושות. רק כשהאדם מקבל את ישועת האל והחיים שהוא מעניק לאנושות. יכולים הצרכים, הכמיהה לחקור והריקנות הרוחנית של האדם לבוא על סיפוקם. אם בני האדם במדינה או באומה מסוימת לא מסוגלים לקבל את ישועתו ודאגתו של אלוהים, הרי שהמדינה או האומה הזו תצעד בדרך לאבדון, אל החושך, ואלוהים יחריב אותה.

ייתכן שמדינתכם משגשגת כיום, אך אם תרשו לעמכם להתרחק מאלוהים, המדינה תופתע לגלות שהיא הולכת ומאבדת את ברכות האל. הציוויליזציה של המדינה תירמס יותר ויותר ותוך זמן קצר ובני האדם יתקוממו נגד אלוהים ויקללו את השמיים. וכך יחרץ גורלה של המדינה מבלי משים לחורבן. אלוהים יגדל מדינות חזקות שיטפלו במדינות שאלוהים קילל ושהוא אולי גם ימחה מעל פני האדמה. עלייתה ונפילתה של מדינה או אומה תלויה בשאלה אם שליטיה עובדים את אלוהים, ובשאלה אם הם מעודדים את נתיניהם להתקרב לאלוהים ולעבוד אותו. ואף על פי כן, בתקופה הסופית הזו, מפני שבני האדם שמחפשים את אלוהים באמת ועובדים אותו באמת פוחתים והולכים, אלוהים נושא פניו במיוחד למדינות שבהן המשיחיות היא דת המדינה. הוא מקבץ אותן יחד במחנה הצודק יחסית בעולם, בעוד שמדינות אתאיסטיות או מדינות שלא עובדות את האל האמיתי נעשות יריבותיו של המחנה הצודק. כך לא רק שיש לאלוהים מקום לבצע את עבודתו בקרב בני האדם, אלא שהוא גם זוכה במדינות שיכולות לפעול בסמכות צודקת, כדי להטיל עיצומים ומגבלות על המדינות המתנגדות לאלוהים. אף על פי כן, עדיין לא מתרבים בני האדם המתייצבים לעבוד את אלוהים, משום שהאדם רחק מאלוהים יותר מדי, ומשום שבמשך זמן רב מדי, האדם לא חשב על אלוהים. נותרו בעולם רק מדינות הפועלות בצדיקות ומתנגדות לרשעות. אלא שהמצב הזה רחוק ממשאת נפשו של אלוהים, משום שאף שליט מדינה לא יאפשר לאל לשלוט בבני עמו, ואף מפלגה לא תקבץ את אנשיה לעבוד את אלוהים. אלוהים איבד את מקומו הראוי בלבה של כל מדינה, אומה, מפלגת שלטון, ואפילו בלבו של כל אדם. על אף שקיימים כוחות צדק בעולם, שלטון שאין בו מקום לאלוהים בלב האדם הוא שלטון שביר. ללא ברכת האל, הזירה הפוליטית תידרדר לאי-סדר ותהיה פגיעה למתקפה. עבור האנושות, החיים ללא ברכת האל הם כמו חיים ללא אור השמש. לא חשוב כמה שליטים ישקדו על תרומתם לבני עמם, לא חשוב כמה ועידות צדק בני האדם יקיימו יחדיו, דבר מאלה לא יחולל מהפך או ישנה את גורל האנושות. האדם סבור שמדינה שבה יש לבני האדם מזון לאכול ובגדים ללבוש, שבה בני האדם חיים בשלום זה עם זה, היא מדינה טובה ומנהיגותה טובה. אולם אלוהים לא חושב כך. הוא סבור שמדינה שאין בה איש שעובד אותו היא מדינה שהוא ימחה מעל פני האדמה. אורח המחשבה של האדם יותר מדי לא מתיישב עם אורח המחשבה של אלוהים. אם שליטה של מדינה מסוימת לא עובד את אלוהים, גורלה של המדינה יהיה רע ומר, ולמדינה לא יהיה יעד.

אלוהים לא לוקח חלק בפוליטיקה של האדם אבל אלוהים שולט בגורלה של כל מדינה או אומה. אלוהים שולט בעולם הזה ובתבל כולה. גורלו של האדם ותוכניתו של אלוהים קשורים היטב זה בזה, ושום אדם, מדינה או אומה פטורים מריבונותו של אלוהים. אם האדם רוצה לדעת את גורלו, עליו להתייצב בפני אלוהים. אלוהים יביא שגשוג לחסידיו ולמי שעובד אותו ויגרום להידרדרות והיכחדות למי שמתנגד לו ודוחה אותו.

היזכרו בתיאור בתנ"ך כיצד אלוהים החריב את סדום, וחשבו גם על כך שאשת לוט הפכה לנציב מלח. היזכרו באנשי נינווה שכיפרו על עוונותיהם בשק ואפר, וזכרו מה קרה אחרי שהיהודים צלבו את ישוע לפני 2,000 שנה. היהודים הוגלו מארץ ישראל ונמלטו לארצות העולם. רבים מהם נהרגו, והעם היהודי כולו סבל מהרס חסר תקדים. הם צלבו את אלוהים – ביצעו פשע מחריד – והתגרו בטבעו של אלוהים. הם אולצו לשלם על מעשיהם; הם אולצו לשאת בתוצאות מעשיהם. הם גינו את אלוהים ודחו את אלוהים, ולכן לא נותר להם אלא גורל אחד: לשאת בעונשו של אלוהים. זו התוצאה המרה והאסון המר ששליטיהם המיטו על מדינתם ועל עמם.

היום אלוהים שב לעולם לבצע את עבודתו. התחנה הראשונה שלו היא המקבץ הגדול של השליטים הרודנים: סין, המעוז האיתן של האתאיזם. בחוכמתו ובעוצמתו אלוהים זכה בקבוצה של בני אדם. במשך פרק הזמן הזה, רדפה אותו מפלגת השלטון של סין בכל האמצעים והוא סבל ייסורים רבים, ללא מקום להניח את ראשו וללא יכולת למצוא מקלט. אף על פי כן, אלוהים עדיין ממשיך בעבודה שהוא מתכוון לעשות: הוא משמיע את קולו ומפיץ את הבשורה. איש לא יכול להעלות על דעתו את כל-יכולתו של אלוהים. בסין, מדינה שמתייחסת אל אלוהים כאויב, אלוהים מעולם לא חדל מעבודתו. במקום זאת, בני אדם נוספים קיבלו את עבודתו ואת דברו, משום שאלוהים עושה ככל יכולתו להציל כל אחד ואחד מבני האדם. אנחנו סמוכים ובטוחים ששום מדינה ושום כוח לא יכולים לעמוד בדרכו של אלוהים ובמה שהוא רוצה להשיג. בסופו של דבר, אלוהים יעניש את כל מי שחוסם את עבודת האל, מתנגד לדבר האל, מפריע לתוכניתו של אלוהים ופוגם בה. מי שמתריס נגד עבודת האל יישלח לגיהינום. כל מדינה שמתריסה נגד עבודת האל תיחרב. כל אומה שקמה להתנגד לעבודת האל תימחה מעל פני האדמה ותחדל מלהתקיים. אני מפציר בבני כל האומות, בבני כל המדינות, ואפילו בעובדי כל ענפי התעשייה, להקשיב לקולו של אלוהים, להתבונן בעבודת האל, לשים לב לגורלה של האנושות. בכך תעשו את אלוהים לקדוש ביותר, הנכבד ביותר, הנעלה ביותר והיחיד שיש לעבוד אותו בקרב האנושות, ותאפשרו לכל האנושות לזכות בברכת האל, כפי שצאצאיו של אברהם זכו בהבטחתו של יהוה, וכפי שאדם וחוה, שאותם אלוהים ברא בראשית, חיו בגן עדן.

עבודת האל היא כמו גלים השוצפים בעוצמה. איש לא יכול לחסום אותו ואיש לא יכול לגרום לו לעצור מלכת. רק מי שמקשיב לדבריו בקפידה ושואף ומשתוקק אליו יכול לצעוד בעקבותיו ולקבל את הבטחתו. על מי שלא יעשה זאת יומט אסון מוחץ ועונש ראוי.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'