1. כיצד עליכם להבחין בין עבודתו של אלוהים ועבודתו של האדם?

דברי אלוהים רלוונטיים:

בעידן החסד, גם ישוע דיבר הרבה ועשה עבודה רבה. כיצד הוא נבדל מישעיהו? כיצד הוא נבדל מדניאל? האם הוא היה נביא? מדוע נאמר שהוא המשיח? מה ההבדלים ביניהם? הם היו כולם בני אדם שאמרו דברים, ולאדם דבריהם נשמעו פחות או יותר אותו דבר. הם כולם דיברו ועשו עבודה.

נביאי התנ"ך התנבאו וגם ישוע היה מסוגל לעשות זאת. למה כך הדבר? ההבדל כאן מבוסס על אופייה של העבודה. כדי להבין את הסוגיה הזו, עליכם לא להתייחס לאופיים של הבשר והדם, ועליכם לא להתייחס לעומקן או רדידותן של דבריהם. עליכם תמיד להתייחס קודם כל לעבודתם ולהשפעות עבודתם על האדם. הנבואות שנשא ישעיהו בזמנו לא תמכו בחייו של האדם, והמסרים שקיבלו דניאל ודומיו היו רק נבואות ולא אורח החיים. לולא התגלותו הישירה של יהוה, אף אחד מהם לא היה יכול לעשות את העבודה הזאת, משום שדבר כזה איננו אפשרי עבור בני תמותה. גם ישוע דיבר הרבה, אך הדברים שלו היו אורח החיים שבו האדם יכול היה למצוא נתיב לנוהג. פירוש הדבר הוא שראשית, הוא יכול היה לתמוך בחיי האדם משום שישוע הוא החיים; שנית, הוא יכול היה לשנות את חריגותיו של האדם; שלישית, עבודתו הייתה יכולה להוסיף על עבודתו של יהוה כדי להמשיך את העידן; רביעית, הוא יכול היה לתפוס את צרכיו הפנימיים של האדם ואת מה שחסר בו; חמישית, הוא יכול היה להביא לעולם עידן חדש ולחתום את העידן הישן. זו הסיבה שהוא נקרא אלוהים והמשיח – הוא לא רק שונה מישעיהו, אלא גם מכל הנביאים האחרים. ניקח את ישעיהו כדוגמה כדי להשוות בין עבודתו של ישוע ועבודתם של הנביאים. ראשית, ישעיהו לא יכול היה לתמוך בחיי האדם. שנית, הוא לא יכול היה להביא לעולם עידן חדש. הוא עבד תחת הנהגתו של יהוה ולא כדי להביא לעולם עידן חדש. שלישית, הדברים שהוא עצמו אמר היו נשגבים מבינתו. הוא זכה להתגלויות ישירות מרוח האל, ואחרים לא הצליחו להבין אפילו אם הקשיבו. די בנקודות המעטות האלה כדי להוכיח שדבריו היו נבואות בלבד, ולא יותר מהיבט של העבודה שנעשתה בשם יהוה. יחד עם זאת, הוא לא יכול היה לייצג את יהוה לגמרי. הוא היה משרתו של יהוה, כלי שרת בעבודתו של יהוה. הוא עשה עבודה רק במסגרת עידן החוק ובמסגרת עבודתו של יהוה – הוא לא עשה עבודה מעבר לעידן החוק. בניגוד לישעיהו, עבודתו של ישוע הייתה שונה. הוא חרג ממסגרת עבודתו של יהוה. הוא עבד כאל בהתגלמותו כבשר ודם ונצלב כדי לגאול את האנושות כולה. כלומר הוא הוציא לפועל עבודה חדשה מעבר לעבודתו של יהוה. זו הייתה הבאת עידן חדשה לעולם. תנאי נוסף הוא שישוע היה מסוגל לדבר על דברים שמחוץ להישג ידו של האדם. עבודתו היא עבודה תחת ניהולו של אלוהים והיא כללה את כלל האנושות. הוא לא עבד רק בקרב בני אדם ספורים, ועבודתו לא נועדה להוביל בני אדם ספורים. ובאשר לאופן שבו האל התגלם כבן אדם, האופן שבו רוח האל העניקה התגלויות בזמן ההוא והאופן שבו הרוח ירדה אל אדם אחד כדי לעבוד – אלה עניינים שהאדם לא מסוגל לראות או למשש. אמיתות אלה לא יכולות בשום אופן לשמש כהוכחה לכך שישוע הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם. אי לכך, אפשר למצוא את ההבדלים רק בדבריו ועבודתו של אלוהים, שהם מוחשים עבור האדם. רק הם אמיתיים. זאת משום שענייניה של רוח האל לא גלויים לכם והם ידועים בבירור רק לאלוהים עצמו. אפילו האל בהתגלמותו כבשר ודם לא יודע את הכול. אתם יכולים לוודא אם הוא אלוהים^[א] רק על פי העבודה שהוא עשה. על פי עבודתו אפשר לראות, ראשית, שהוא מסוגל לפתוח עידן חדש; שנית, שהוא מסוגל לתמוך בחייו של האדם ולהראות לאדם כיצד להיות חסיד האל. די בכך כדי לקבוע שהוא הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. לכל הפחות, העבודה שהוא עושה יכולה לייצג לגמרי את רוח האל, ומעבודה כזו ניתן לראות שרוח האל שוכנת בקרבו. מכיוון שהעבודה שעשה האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקר להביא לעולם עידן חדש, להוביל עבודה חדשה ולפתוח נסיבות חדשות, די בתנאים המעטים האלה כדי לקבוע שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. לפיכך, זה מה שמבדל אותו מישעיהו, דניאל ושאר הנביאים הגדולים.

מתוך 'ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחת תקופה חדשה, ואלה שימשיכו את עבודתו הם בני האדם שבהם ישתמש אלוהים. העבודה שיבצעו בני אדם כלולה כולה בכהונתו של האל בהתגלמותו, והיא לא מסוגלת לחרוג מהמסגרת הזאת. אם האל בהתגלמותו כבשר ודם לא מגיע כדי לבצע את עבודתו, האדם לא מסוגל להביא לסיום העידן הישן, ולא מסוגל להכריז על בואה של תקופה חדשה. העבודה שיבצע האדם בסך הכל שייכת לטווח חובתו שניתן להגשמה אנושית והיא לא מייצגת את עבודתו של אלוהים. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לבוא ולהשלים את העבודה שעליו לבצע, ואיש מלבדו לא מסוגל לבצע עבודה זאת מטעמו. כמובן, הדברים שאני מדבר עליהם נוגעים לעבודת ההתגלמות.

מתוך 'האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם' ב'הדבר מופיע בבשר'

יש כאלה שעשויים לתהות מדוע אלוהים עצמו מוכרח לפתוח את העידן החדש? האם ברוא לא יכול לעבוד במקומו? כולכם מודעים לכך שאלוהים מתגלם כבשר ודם בפירוש למטרת פתיחתו של עידן חדש, ולכך שכאשר הוא פותח עידן חדש, הוא מסיים את העידן הקודם בעת ובעונה אחת. אלוהים הוא ההתחלה והסוף, הוא עצמו מניע את עבודתו. לכן, הוא עצמו מוכרח גם לסיים את העידן הקודם. זו ההוכחה לכך שהוא מביס את השטן וכובש את העולם. כל פעם שהוא עצמו עובד בקרב בני האדם היא תחילתו של קרב חדש. ללא תחילת העבודה החדשה, לא היה כמובן סיכום של העבודה הישנה. ואם אין סיכום של העבודה הישנה, זו הוכחה לכך שהקרב עם השטן טרם הגיע לסיומו. רק אם אלוהים עצמו בא ומבצע עבודה חדשה בקרב בני האדם, האדם יכול להשתחרר מתחומו של השטן ולזכות בחיים חדשים והתחלה חדשה. אחרת, האדם יחיה לנצח בעידן הישן ותחת השפעתו של השטן. בכל עידן שאלוהים מנחה, משוחרר חלק מהאדם, וכך האדם מתקדם יחד עם עבודתו של אלוהים לעבר עידן חדש. ניצחונו של אלוהים הוא ניצחון לכל חסידיו. אילו האנושות הברואה הייתה אחראית לסיכום העידן, הייתה זו רק פעולה של מרד או בגידה באלוהים ולא פעולה של ציות לאלוהים, הן מנקודת מבטו של האדם והן מזו של השטן. עבודתו של האדם הייתה מעניקה כך יתרון לשטן. רק אם האדם יישמע לאלוהים וילך בעקבותיו בעידן שאלוהים עצמו פתח, השטן ישתכנע באופן מלא, מפני שזו חובתו של ברוא. לכן אני אומר שעליכם רק להיות חסידי אל ולהישמע לו, ולא מתבקש מכם שום דבר נוסף. זו הכוונה בכך שכל אדם ימלא את חובתו ויבצע את תפקידו. אלוהים עושה את עבודתו שלו ואין לו צורך באדם שיעשה את העבודה במקומו. הוא אף לא מתערב בעבודתם של הברואים. האדם ממלא את תפקידו ולא מתערב בעבודתו של אלוהים, וזה ציות אמיתי והוכחה לכך שהשטן הובס. לאחר שאלוהים עצמו פותח את העידן החדש, הוא לא עובד עוד בעצמו בקרב בני האדם. רק אז האדם נכנס באופן רשמי לעידן החדש כדי למלא את חובתו ולבצע את משימתו כברוא. אלה הם עקרונות העבודה שאיש לא יכול להפר. רק עבודה כזו היא עבודה הגיונית וסבירה. אלוהים עצמו עושה את עבודתו של אלוהים. הוא זה שמניע את עבודתו קדימה והוא גם זה שמסיים אותה. הוא זה שמתכנן את העבודה והוא גם זה שמנהל אותה, ויתרה מזאת, הוא זה שגורם לעבודה לשאת פרי. כפי שנאמר בכתבי הקודש, "אני ההתחלה והסוף, אני הזורע והקוצר". אלוהים עצמו עושה את כל מה שקשור לעבודת הניהול שלו. הוא השליט של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים. איש לא יכול לעשות את עבודתו במקומו או לחתום את עבודתו, מפני שהוא השולט בכל. מכיוון שהוא ברא את העולם, הוא יוביל את העולם כולו לחיות לאורו, והוא יסיים את העידן כולו כדי לגרום לכל תוכניתו לשאת פרי!

מתוך 'תעלומת ההתגלמות (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודתה של רוח הקודש מוגשמת ומושלמת באמצעות בני אדם מסוגים רבים ובמצבים רבים ושונים. אף על פי שעבודתו של אלוהים בהתגלמותו יכולה לייצג עבודה של תקופה שלמה ולייצג את היווכחותם של בני האדם במשך תקופה שלמה, עדיין צריכה להתבצע עבודה שמטרתה היווכחות מפורטת של בני האדם בידי בני אדם שרוח הקודש משתמשת בהם, ולא על ידי האל בהתגלמותו כבשר ודם. אם כן, עבודתו של אלוהים, או כהונתו של אלוהים, הן עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, ובני אדם לא יכולים לעשות את העבודה הזאת במקומו. עבודתה של רוח הקודש מתבצעת באמצעות בני אדם מסוגים רבים ושונים ואף בן אדם מסוים אחד לא מסוגל להשלימה או להבהירה באופן מלא. גם מנהיגי הכנסיות לא יכולים לייצג באופן מלא את עבודתה של רוח הקודש, אלא רק לבצע כמות מסוימת של עבודת הנהגה. כך ניתן לחלק את עבודתה של רוח הקודש לשלושה חלקים: עבודתו של אלוהים עצמו, עבודתם של בני האדם שנעשה בהם שימוש והעבודה על כל מי שנמצא בזרם של רוח הקודש. מבין השלושה, עבודתו של אלוהים עצמו היא להוביל את התקופה כולה; עבודתם של בני האדם שנעשה בהם שימוש היא להנהיג את כל חסידי האל בשליחה או קבלה של משימות מסוימות על פי עבודתו של אלוהים עצמו – אלה בני האדם שמשתפים פעולה עם עבודתו של אלוהים; העבודה שעושה רוח הקודש על אלו שנמצאים בזרם היא לשמר את כל עבודתו של אלוהים, כלומר לשמר את כלל הניהול ולשמר את עדותו של אלוהים, ובו בזמן להפוך למושלם את מי שיכול להפוך למושלם. שלושת החלקים האלה מהווים את מלוא עבודתה של רוח הקודש, אך ללא עבודתו של אלוהים עצמו, כלל עבודת הניהול תקפא על שמריה. עבודתו של אלוהים עצמו כרוכה בעבודתה של האנושות כולה, והיא גם מייצגת את עבודתו של התקופה כולה. כלומר, עבודתו של אלוהים מייצגת את התנועה או המגמה של כל עבודתה של רוח הקודש, ואילו עבודתם של השליחים באה בעקבות עבודתו של אלוהים ואינה מובילה את התקופה או מייצגת את מגמת עבודתה של רוח הקודש בתקופה כולה. הם עושים רק את העבודה שהאדם אמור לעשות, ובכך לא נכללת כלל עבודת הניהול. עבודתו של אלוהים היא הפרויקט שבמסגרת עבודת הניהול. עבודתו של האדם היא רק חובתם של בני האדם שנעשה בהם שימוש, ואין כל קשר בינה לבין עבודת הניהול. בגלל זהויות שונות וייצוגים שונים של העבודה, למרות העובדה ששתיהן עבודתה של רוח הקודש, יש הבדלים ברורים ומהותיים בין עבודתו של אלוהים לבין עבודתו של האדם. יתרה מזאת, היקפה של העבודה שעושה רוח הקודש על מושאי עבודה בעלי זהויות שונות משתנה מזהות לזהות. אלה הם העקרונות וההיקף של עבודתה של רוח הקודש.

מתוך 'עבודת האל ועבודת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

העבודה שמבצע האדם שאלוהים משתמש בו נועדה לשיתוף פעולה עם המשיח או עם רוח הקודש. אלוהים מרומם את האדם הזה מבין כל בני האדם. האדם הזה נועד להוביל את כל הנבחרים של אלוהים, ואלוהים מרומם אותו גם כדי לעשות את עבודת שיתוף הפעולה האנושי. עם אדם כזה, שמסוגל לעשות את עבודת התפיסה האנושית, ניתן להשיג דרכו יותר מהדרישות שאלוהים מציב לאדם ויותר מהעבודה שרוח הקודש חייבת לעשות. אפשר לתאר זאת גם כך: כוונתו של אלוהים בכך שהוא משתמש באדם היא שכל חסידי האל יוכלו להבין טוב יותר את רצונו של אלוהים, ושהם יוכלו לעמוד ברבות יותר מהדרישות שאלוהים מציב להם. משום שבני האדם לא מסוגלים להבין ישירות את דברי האל או את רצונו, אלוהים רומם אדם שמשמש אותו לביצוע עבודה כזו. אפשר גם לתאר את האדם הזה שמשמש את אלוהים כמדיום שדרכו אלוהים מכוון את בני האדם וכ"מתרגם" שמתקשר בין אלוהים ובני האדם. לפיכך, אדם כזה שונה מכל בני האדם שעובדים בביתו של אלוהים ומכל השליחים שלו. כמוהם, אפשר לומר שהוא משרת את אלוהים, אך מהות עבודתו והרקע של האופן שבו אלוהים משתמש בו שונים מאוד מאלה של עובדים ושליחים אחרים. מבחינת מהות העבודה של האדם שאלוהים משתמש בו והרקע של השימוש בו, אלוהים מרומם אותו ומכין אותו לעבודתו של אלוהים, והאדם הזה משתף פעולה בעבודה של אלוהים עצמו. איש לא יכול למלא את מקומו בעבודה הזו – שיתוף הפעולה האנושי הוא שאינטגרלי לעבודה האלוהית. לעומת זאת, העבודה שמבצעים עובדים ושליחים אחרים היא רק ההעברה והיישום של ההיבטים הרבים של ההסדרים עבור הכנסיות במהלך כל תקופה, או שזו עבודה של אספקת חיים פשוטה כלשהי לשם קיום חיי הכנסייה. אלוהים לא ממנה את העובדים והשליחים האלה, ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן לקרוא להם בני האדם שרוח הקודש משתמשת בהם. הם נבחרים מתוך הכנסיות, ולאחר שהם עברו הכשרה ותִרבות במשק פרק זמן מסוים, הכשירים מביניהם נשמרים ואילו הבלתי כשירים מוחזרים למקום מוצאם. מפני שבני האדם האלה נבחרים מתוך הכנסיות, חלקם חושפים את פרצופם האמיתי לאחר שהם הופכים למנהיגים, וחלקם אפילו עושים מעשים רעים רבים ומסולקים בסופו של דבר. לעומת זאת, אלוהים הכין את האדם שהוא משתמש בו ואשר ניחן באיכות מסוימת ובאנושיות. רוח הקודש הכינה אותו והפכה אותו למושלם מראש, רוח הקודש מובילה אותו לחלוטין, ובמיוחד בכל הנוגע לעבודה שלו, רוח הקודש מכוונת אותו ופוקדת עליו. כתוצאה מכך, אין כל סטייה בנתיב של הובלת נבחריו של אלוהים, מכיוון שאין ספק שאלוהים יישא באחריות על עבודתו שלו, ואלוהים עושה את עבודתו שלו בכל עת.

מתוך 'בנוגע לשימושו של אלוהים באדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

דבריהם ועבודתם של הנביאים, ודבריה ועבודתה של רוח הקודש מילאו כולם את חובתו של האדם, ביצעו את תפקידו כיציר נברא ועשו את כל מה שהאדם צריך לעשות. יחד עם זאת, דבריו ועבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם נועדו להוציא לפועל את כהונתו של אלוהים. אף על פי שצורתו החיצונית של אלוהים הייתה צורתו של יציר נברא, עבודתו לא הייתה להוציא לפועל את תפקידו של אלוהים אלא את כהונתו. המונח "חובה" מתייחס לברואים בעוד שהמונח "כהונה" מתייחס לבשרו ודמו של האל בהתגלמותו. יש הבדל מהותי בין השניים, ולא ניתן להחליף ביניהם. עבודתו של האדם היא אך ורק למלא את חובתו, בעוד שעבודתו של אלוהים היא לנהל ולהוציא לפועל את כהונתו. לפיכך, אף על פי שרוח הקודש השתמשה בשליחים רבים ואף על פי שנביאים רבים היו מלאים ברוח הקודש, עבודתם ודבריהם של הנביאים והשליחים האלה היו בסך הכל ביצוע חובתם כיציר נברא. אך על פי שייתכן שנבואותיהם היו רמות יותר מאורח החיים שעליו דיבר האל בהתגלמותו, ואף על פי שאנושיותם הייתה נשגבת יותר מזו של האל בהתגלמותו, הם עדיין רק מילאו את חובתם, ולא ביצעו את כהונתם. חובתו של האדם מתייחסת לתפקידו של האדם, שהוא דבר שהאדם יכול להשיג. עם זאת, הכהונה שהאל בהתגלמותו מוציא לפועל נוגעת לניהולו של אלוהים, וזהו דבר שהאדם לא יכול להשיג. בין שהאל בהתגלמותו מדבר, עובד, או עושה נפלאות, הוא עושה עבודה אדירה במסגרת ניהולו, והאדם לא יכול לעשות את העבודה הזו במקומו. עבודתו של האדם היא רק למלא את חובתו כיציר נברא בכל שלב של עבודת הניהול של אלוהים. ללא הניהול של אלוהים, אילו הייתה אובדת כהונת האל בהתגלמותו, גם חובתם של היצירים הנבראים הייתה אובדת. עבודתו של אלוהים בביצוע כהונתו היא לנהל את האדם, ואילו האדם שממלא את חובתו עושה את מה שהוא מחויב לעשות כדי לעמוד בדרישות הבורא, ובשום אופן אי-אפשר לומר שהוא מבצע את כהונתו שלו עצמו. עבור המהות הפנימית של אלוהים, כלומר רוח האל, הניהול של אלוהים הוא עבודתו. אולם עבור האל בהתגלמותו, הלובש צורה חיצונית של יציר נברא, עבודתו היא ביצוע כהונתו. כל עבודה שאלוהים עושה היא ביצוע כהונתו, וכל שהאדם יכול לעשות הוא להקדיש את מיטב יכולתו במסגרת ניהולו של אלוהים ותחת הנהגתו.

מתוך 'ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

אפילו אדם שרוח הקודש משתמשת בו לא יכול לייצג את אלוהים עצמו. בנוסף, לא זו בלבד שהאדם הזה לא יכול לייצג את אלוהים עצמו, אלא שעבודתו לא יכולה לייצג את אלוהים באופן ישיר. כלומר לא ניתן להכניס ישירות את ניסיונו של האדם תחת ניהולו של אלוהים, והניסיון הזה לא יכול לייצג את ניהולו של אלוהים. כל העבודה שאלוהים עצמו עושה היא העבודה שבכוונתו לעשות בתוכנית הניהול שלו עצמו ואשר קשורה לניהול הגדול. העבודה שהאדם עושה (האדם המשמש את רוח הקודש) מספקת את ניסיונו האישי. הוא מוצא נתיב התנסות חדש ושונה מזה שבו הלכו קודמיו ומוביל את אחיו ואחיותיו בהנחיית רוח הקודש. בני האדם האלה מספקים את ניסיונם האישי או את כתביהם הרוחניים של אנשי רוח. על אף שהם משמשים את רוח הקודש, עבודתם של בני אדם כאלה לא קשורה לעבודת הניהול הגדולה בתוכנית בת ששת אלפי השנים. רוח הקודש רק מרוממת אותם בתקופות שונות כדי שהם יובילו בני אדם בתוך הזרם של רוח הקודש עד שהם יגשימו את תפקידם או שחייהם יגיעו לקצם. מטרת העבודה שהם עושים היא רק להכין דרך מתאימה לאלוהים עצמו או להמשיך פריט אחד בניהולו של אלוהים עצמו על פני האדמה. בני אדם כאלה לא מסוגלים לעשות את העבודה הגדולה יותר תחת ניהולו, והם לא יכולים לפלס דרכי מוצא חדשות, ולא כל שכן להשלים את כל עבודתו של אלוהים מהעידן הקודם. לפיכך העבודה שהם עושים מייצגת רק יציר נברא שממלא את תפקידו ולא יכול לייצג את אלוהים עצמו שמבצע את כהונתו. הסיבה לכך היא שהעבודה שהם עושים לא דומה לזו שעושה אלוהים עצמו. האדם לא יכול לעשות את העבודה שפותחת עידן חדש במקום אלוהים. אף אחד מלבד אלוהים עצמו לא יכול לעשות אותה. כל העבודה שהאדם עושה היא מילוי חובתו כנברא והיא נעשית כשרוח הקודש מעוררת בו השראה או הופכת אותו לנאור. ההנחיה שבני אדם כאלה מספקים נוגעת לשאלות כיצד לנהוג בחיי היום-יום של האדם וכיצד על האדם לפעול בהרמוניה עם רצון האל. עבודתו של אדם לא כרוכה בניהולו של אלוהים ולא מייצגת את עבודתה של רוח הקודש. כדוגמה, העבודה של וויטנס לי ושל ווצ'מן ני נועדו להוביל את הדרך. בין שהדרך הייתה ישנה או חדשה, העבודה נעשתה על סמך אי-חריגה מהעקרונות של ספרי הקודש. עבודתם הייתה הקמת כנסיות, בין שהכנסיות המקומיות שופצו או נבנו. העבודה שהם עשו המשיכה את העבודה שישוע ושליחיו לא סיימו או פיתחו יותר בעידן החסד. מה שהם עשו בעבודתם היה לשחזר את מה שישוע דרש בעבודתו מהדורות שיבואו אחריו, כגון כיסוי ראשם, הטבלה, בציעת לחם ושתיית יין. אפשר לומר שעבודתם הייתה להיצמד לספרי הקודש בלבד ולחפש נתיבים רק מתוך ספרי הקודש. הם לא התקדמו שום התקדמות חדשה. לפיכך, אפשר לראות בעבודתם רק גילוי של דרכים חדשות בתוך ספרי הקודש, וכן נהגים יותר טובים ומציאותיים. אולם אי-אפשר למצוא בעבודתם את הרצון של אלוהים בהווה, ולא כל שכן את העבודה החדשה שאלוהים יעשה באחרית הימים. הסיבה לכך היא שהנתיב שהם צעדו בו היה עדיין הנתיב הישן – לא הייתה התקדמות, ולא היה שום דבר חדש. הם המשיכו להיצמד לעובדת "הצליבה של ישוע", לנוהג של "בקשה מבני האדם להכות על חטא ולהתוודות על חטאיהם", לאמירה ש"מי שישרוד עד הסוף יזכה בישועה", ולאמירה ש"ראש האישה הוא האיש, ועל האישה להישמע לבעלה". יתר על כן, הם נצמדו לתפיסה המסורתית ש"אסור לאחיות להטיף, והן יכולות רק להישמע לאחרים". אילו נמשכה הנהגה כזו, רוח הקודש לא הייתה מסוגלת לעולם לבצע עבודה חדשה, לשחרר בני אדם מהדוקטרינה, או להוביל בני אדם אל מישור של חירות ויופי. לפיכך, אלוהים עצמו הוא זה שחייב לבצע את שלב העבודה הזה לשינוי העידנים, והוא זה שחייב לדבר עליו. אחרת, אף אדם לא יוכל לעשות זאת במקומו. עד כה, כל עבודתה של רוח הקודש מחוץ לזרם הגיעה לעצירה מוחלטת, ובני האדם ששימשו את רוח הקודש הלכו לאיבוד. לפיכך, מכיוון שעבודתם של בני האדם שרוח הקודש משתמשת בהם לא דומה לעבודה שעושה אלוהים עצמו, יש שוני גם בזהותם ובשאלה מטעם מי הם פועלים. הסיבה לכך היא שהעבודה שבכוונתה של רוח הקודש לעשות היא שונה, ולכן היא מעניקה זהויות ומעמדות שונים לכל העובדים. בני האדם שמשמשים את רוח הקודש יכולים גם לעשות עבודה חדשה מסוימת ויכולים לבטל עבודה שנעשתה בעידן הקודם, אך עבודתם לא יכולה לבטא את טבעו ורצונו של אלוהים בעידן החדש. הם עובדים רק במטרה לבטל את עבודת העידן הקודם ולא כדי לעשות את העבודה החדשה ולייצג ישירות את טבעו של אלוהים עצמו. לפיכך, בלי קשר לשאלה כמה נהגים מיושנים הם מבטלים או כמה נהגים חדשים הם מנהיגים, הם עדיין מייצגים את האדם ואת היצירים הנבראים. אולם כשאלוהים עצמו מבצע עבודה, הוא לא מכריז בגלוי על ביטול נהגים מהעידן הישן או על התחלת עידן חדש. הוא ישיר ובלתי אמצעי בעבודתו. הוא גלוי בביצוע העבודה שהוא מתכוון לבצע. כלומר הוא מבטא ישירות את העבודה שהוא חולל, עושה באופן ישיר את עבודה שלו כפי שהוא התכוון לעשות במקור ומבטא את הווייתו וטבעו. בעיני האדם, טבעו וכן עבודתו של אלוהים לא דומים לאלה של עידני העבר. אולם מנקודת המבט של אלוהים עצמו, זה רק המשך ופיתוח נוסף של עבודתו. כשאלוהים עצמו עובד, הוא מבטא את דברו ומביא ישירות את העבודה החדשה. לעומת זאת כשהאדם עובד, הוא עושה זאת באמצעות דיון ומחקר או באמצעות פיתוח ידע ושיטתיות של נוהג שנבנה על יסוד עבודתם של אחרים. כלומר מהות העבודה שהאדם עושה היא לשמור על המוסכמות ו"ללכת בנתיבים ישנים בנעליים חדשות". פירוש הדבר הוא שאפילו הנתיב שבו הולכים בני האדם ששמשים את רוח הקודש מושתת על הנתיב שפילס אלוהים עצמו. לכן, אחרי הכל, האדם הוא אדם, ואלוהים הוא אלוהים.

מתוך 'תעלומת ההתגלמות (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

עליכם ללמוד כיצד להבדיל בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתם יכולים לראות מעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו של האדם ומה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של אלוהים מביעה את מהותו, אך מהותו של אלוהים שונה ממהותו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו, או תורות החיים שבה הוא מחזיק), ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים ישויות שונות. את התשובות לשאלות אם יש לכם חוויות חברתיות, וכיצד אתם חיים וחווים במשפחתכם בפועל ניתן לזהות בדברים שאתם מביעים. לעומת זאת, מתוך עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אי-אפשר לזהות אם יש לו חוויות חברתיות. אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים השייכים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע אנושי מושחת והתנהגות מרדנית. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. כזה הוא אלוהים. אף שהוא לא מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם, משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים, ופלאים שהאדם מתקשה לתפוס. זוהי מהותו של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא לא מביע את מהותו של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. הוא לא נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכל. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, הנעדרים אנושיות ולא מבינים את המוסכמות האנושיות ואת החיים האנושיים. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגליה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם מהותו, המרוממת יותר מזו של כל בן אדם בשר ודם. אין לו צורך בחוויה של חיי חברה מסובכים, מגושמים ומטונפים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע, וכדי לחשוף את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה המטונפים לא מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם, אבל הם לא מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויותיו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עושה זאת כדי לחשוף את רשעותו של האדם לאחר שמזה זמן רב הכיר את מרדנותו של האדם ואת שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו, ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת – זה לא דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצע. בכל הנוגע לעבודתו של אלוהים, האדם לא יכול להבין את אישיותו של אלוהים. האדם גם לא מסוגל לסווג את אלוהים כיציר נברא בהתבסס על עבודתו. גם מהותו של אלוהים מונעת מסיווגו כיציר נברא. האדם יכול רק להחשיב את אלוהים כלא-אנושי, אבל הוא לא יודע באיזו קטגוריה לשים את אלוהים. לכן האדם נאלץ לשים אותו בקטגוריה של אלוהים. יש היגיון מסוים בסיווג זה מצד האדם, מכיוון שאלוהים ביצע עבודה רבה בקרב בני האדם שהאדם לא מסוגל לעשות.

מתוך 'עבודת האל ועבודת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

העבודה שמבצע אלוהים לא מייצגת את חוויית הבשר והדם. העבודה שמבצע האדם מייצגת את חווייתו של בן האדם המסוים. כולם מדברים על חווייתם האישית. אלוהים יכול לבטא את האמת ישירות, ואילו האדם יכול רק לבטא את החוויה המקבילה לאחר שהוא חווה את האמת. לעבודתו של אלוהים אין כללים, והיא לא כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. אלוהים יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. אלוהים עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר, אחרת הוא לא מסוגל לעבוד ולא מסוגל להביע את הכרתו את אלוהים או את חווייתו את האמת. עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם כדי לדעת אם מדובר בעבודתו של אלוהים עצמו או בעבודתו של אדם.

מתוך 'עבודת האל ועבודת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים מתגלם כבשר ודם רק כדי להנחות את העידן ולהתחיל עבודה חדשה. עליכם להבין זאת. הדבר שונה מאוד מתפקודו של האדם, ואסור להזכיר את השניים בנשימה אחת. האדם זקוק לתקופה ארוכה של טיפוח והבאה לידי שלמות לפני שהוא יכול לשמש לביצוע עבודה, ויש צורך באנושיות גדולה במיוחד. לא זו בלבד שעל האדם להיות מסוגל לקיים את ההיגיון האנושי הרגיל שלו, אלא עליו גם להבין עוד רבים מהעקרונות וכללי ההתנהגות כלפי אחרים, ויתרה מכך, עליו ללמוד עוד על החוכמה והמוסר של האדם. זה מה שהאדם צריך להצטייד בו. אולם לא כך הדבר במקרה של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, מכיוון שעבודתו לא מייצגת את האדם והיא לא עבודתו של האדם, אלא שהיא ביטוי ישיר של הווייתו ויישום ישיר של העבודה שעליו לעשות. (כמובן, עבודתו מתבצעת כאשר עליה להיעשות ולא באופן אקראי כשמתחשק לו. עבודתו מתחילה כשמגיעה העת לממש את כהונתו.) הוא לא לוקח חלק בחיי האדם או בעבודתו, כלומר אנושיותו לא מצוידת באף אחד מאלה (אך הדבר לא משפיע על עבודתו). הוא מממש את כהונתו רק כשמגיעה העת לעשות זאת. בלי קשר למעמדו, הוא פשוט ממשיך הלאה בעבודה שעליו לעשות. עבודתו לא מושפעת ממה שהאדם יודע עליו ומהדעות של האדם לגביו.

מתוך 'תעלומת ההתגלמות (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

העבודה והביטוי של המשיח קובעים את מהותו. הוא מסוגל להשלים בלב שלם את מה שהופקד בידיו. הוא מסוגל לעבוד את אלוהים שבשמיים בלב שלם, ובלב שלם לשאוף לקיים רצונו של אלוהים האב. כל זה נקבע על ידי המהות שלו. וכך גם ההתגלות הטבעית שלו נקבעת על ידי המהות שלו. הסיבה לכך שההתגלות הטבעית שלו נקראת כך היא משום שהביטוי שלו אינו חיקוי, או תוצאה של חינוך על ידי אדם, או תוצאה של שנים רבות של טיפוח על ידי אדם. הוא לא למד זאת או לבש זאת; במקום זאת, הדבר טבוע בתוכו.

מתוך 'מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים' ב'הדבר מופיע בבשר'

אילו האדם היה עושה את העבודה הזו, היא הייתה מוגבלת מדי: היא הייתה מקדמת את האדם במידת מה, אך היא לא הייתה מסוגלת להביא אותו אל יעדו הנצחי. האדם לא מסוגל לקבוע את גורל האדם, והוא אף לא מסוגל להבטיח את סיכוייו ויעדו העתידיים של האדם. עם זאת, העבודה שאלוהים עושה היא שונה. היות שהוא ברא את האדם, אלוהים מנהיג אותו. היות שהוא מושיע את האדם, אלוהים יושיע אותו כליל ויזכה בו באופן מלא. היות שהוא מנהיג את האדם, אלוהים יביא אותו אל היעד הראוי לו. היות שהוא ברא את האדם ושהוא מנהל אותו, על אלוהים לשאת באחריות לגורלו ולסיכוייו העתידיים של האדם. זו העבודה שעושה הבורא. על אף שעבודת הכיבוש מוגשמת על-ידי טיהור האדם מסיכוייו העתידיים, בסופו של דבר יש להביא את האדם אל היעד הראוי לו, שאותו אלוהים הכין עבורו.

מתוך 'שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא' ב'הדבר מופיע בבשר'

לעבודתו של האדם יש טווח ומגבלות. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ולא מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא יוביל בני אדם לכללים. עבודתו של אדם יכולה להתייחס אך ורק לפרק זמן מסוים או לשלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של אלוהים. דרכי הנוהג של אדם וידיעתו את האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין רצונה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ולא יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שיש לו ביטוי מעשי חווה בטווח הזה. כשהוא חווה את האמת, זו תמיד חוויה של חיים אנושיים רגילים תחת הנאורות של רוח הקודש, ולא חוויה החורגת מחיים אנושיים רגילים. הוא חווה את האמת בזכות הנאורות שרוח הקודש העניקה לו על בסיס חייו האנושיים. יתרה מזאת, האמת הזו שונה מאדם לאדם, ועומקה קשור למצבו של האדם. ניתן רק לומר שהנתיב שבו הם צועדים הוא חייו האנושיים הרגילים של אדם העוסק בחיפוש האמת, ושזהו הנתיב שבו צועד אדם רגיל שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא הנתיב שבה צועדת רוח הקודש. בחוויה האנושית הרגילה, מפני שבני האדם המחפשים את האמת לא זהים זה לזה, עבודתה של רוח הקודש גם היא אינה זהה. בנוסף, משום שהסביבות שהם חווים וטווחי החוויה שלהם אינם זהים, בגלל הערבוב בין דעתם ומחשבותיהם, חווייתם היא חוויה מהולה במידה כזו או אחרת. כל אדם מבין אמת על פי מצבו האישי השונה. הבנתו את המשמעות האמיתית של האמת אינה מלאה, משום שהוא מבין רק היבט אחד או רק היבטים ספורים של האמת. הטווח שבו האדם חווה את האמת מבוסס תמיד על מצבו של האדם ולכן הוא שונה מאדם לאדם. כך הידע שמביעים אנשים שונים בנוגע לאותה אמת אינו זהה. כלומר תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם, והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את רצונה של רוח הקודש. בנוסף לכך, אין לתפוס את עבודתו של האדם כעבודתו של אלוהים, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לרצונו של אלוהים, ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודה של רוח הקודש שבה היא הופכת את בני האדם למושלמים. האדם יכול להיות רק משרתו של אלוהים ורק לעשות את העבודה שאלוהים מפקיד בידיו. האדם יכול רק להביע את הידע מתוך הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שסיפקו לו חוויותיו האישיות. האדם לא כשיר והוא לא נהנה מהתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש. הוא לא רשאי לומר שעבודתו של האדם היא עבודת אלוהים. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם, ולכל אדם יש חוויות שונות וכל אדם נמצא במצב שונה. עבודתו של בן אדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם, והן לא מייצגות את הווייתו של אלוהים או את רצונה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב בו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת האל, ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא הרצון המלא של רוח הקודש. עבודתו של אדם עלולה להפוך לכפופה לכללים, ושיטת עבודתו עלולה להיות מוגבלת לטווח מצומצם וכך העבודה לא תוכל להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם, וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של אדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של אלוהים עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא כפופה לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לדרך אחת. עבודתו של אלוהים לא כפופה לכללים בכלל, אלא יוצאת לאור באופן חופשי. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש לאלוהים, הוא לא יוכל לסכם חוקים המנחים את עבודתו של אלוהים. אף שעבודת האל שיטתית, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות, ותמיד יש בה התפתחויות חדשות שנמצאות מחוץ להישג ידו של האדם. במהלך פרק זמן מסוים, יכולים להיות לאלוהים סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות של הובלה. בכך ניתנות לבני האדם תמיד הזדמנויות חדשות להיווכח ולהשתנות. אי-אפשר לגלות את החוקים המושלים בעבודתו של אלוהים מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות. רק כך חסידי האל נמנעים מכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם ואף נאבקת בהן. רק מי שצועד בעקבות אלוהים ועוסק בחיפוש האל בלב שלם יכול לחולל שינוי בטבעם ולחיות חיים חופשיים שאינם כפופים לכללים כלשהם או מוגבלים בתפיסות דתיות כלשהן. הדרישות שמציבה עבודת האדם לבני האדם מבוססות על חווייתו שלו ועל מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות הנוהג גם מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה, ובחלוף הזמן, שיטות הנוהג האלה הופכות לכללים ולטקסים. ...העבודה שאלוהים מבצע לא עולה בקנה אחד עם בשרו ודמו של האדם. היא לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של האדם ואף סותרת את תפיסותיו. לא מעורבב בה צבע דתי מעורפל. תוצאותיה של עבודת האל נמצאות מחוץ להישג ידו של בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם ומחוץ להישג ידה של חשיבתו של האדם.

מתוך 'עבודת האל ועבודת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

כול חלק בעבודתו או דבריו של אלוהים המכוון ליעדה של האנושות, עוסק באנושות באופן הולם, בהתאם למהותו של כול אדם. לא יהיו תאונות ובהחלט לא תהיה כול טעות. רק כשאדם מבצע עבודה, מעורבים בה רגש או משמעות אנושיים. העבודה שאלוהים עושה היא המתאימה ביותר. הוא בהחלט לא יטען טענות שווא נגד ברוא כלשהו.

מתוך 'אלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילים "אם הוא אלוהים."