3. יש להכיר בהבדלים בין דרך ההכאה על חטא בעידן החסד ודרך חיי הנצח באחרית הימים.
3. יש להכיר בהבדלים בין דרך ההכאה על חטא בעידן החסד ודרך חיי הנצח באחרית הימים.
פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:
"ואם מישהו שומע את דבריי ולא מאמין בהם, אני לא שופט אותו, משום שלא באתי לשפוט את העולם, אלא להושיע את העולם. מי שדוחה אותי ולא מקבל את דבריי, יש מי שישפוט אותו. הדבר שאני אמרתי הוא שישפוט אותו ביום האחרון
"לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות שמיים, אלא רק מי שיעשה את רצון אבי שבשמיים
האל הכול יכול אומר:
אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם, והוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים.
מתוך ההקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'
בעידן החסד, עשה ישוע חלק גדול מן העבודה הזו, כגון ריפוי מחלות, גירוש שדים, הנחת ידיו על האדם כדי להתפלל למענו ולברכו. אולם להמשיך לעשות זאת בימינו אנו, פירושו שהדבר לא ישרת כל מטרה. רוח הקודש עבדה באותה עת בדרך הזו, מפני שהיה זה עידן החסד והאדם ראה מידה מספקת של חסד להנאתו. לא היה על האדם לשלם מחיר כלשהו והוא יכול היה לזכות בחסד כול עוד היתה לו אמונה. הכול זכו ליחס מלא חסד. כעת העידן התחלף ועבודתו של אלוהים התקדמה הלאה. באמצעות הייסור והשיפוט שלו, יסולקו מרדנותו של האדם והדברים הטמאים שבתוך האדם. כיוון שהיה זה שלב הגאולה, היה על אלוהים לעשות עבודה כזו, להראות לאדם חסד במידה מספקת להנאתו, כדי שיוכל האדם להיגאל מחטא, ובאמצעות החסד יימחלו חטאיו. שלב זה נעשה כדי לחשוף את אי-השיוויון בין בני האדם באמצעות ייסור, שיפוט, הכאה במילים וכן הטלת משמעת וגילוי מילים, כדי שניתן יהיה להושיע אותם לאחר מכן. זוהי עבודה מעמיקה יותר מגאולה. בעידן החסד, האדם נהנה ממידה מספקת של חסד וכבר חווה את החסד הזה, ולפיכך האדם לא ייהנה ממנו עוד. עבודה זו התיישנה כעת ולא תיעשה עוד. כעת האדם נושע באמצעות ייסור על ידי הדבר. לאחר שהאדם נשפט, מיוסר ומזוכך, טבעו משתנה באמצעות זאת. האם אין זה בזכות הדברים שאמרתי? כול שלב של עבודה נעשה בהתאם להתקדמותה של האנושות כולה ובהתאם לעידן. לכול עבודה יש משמעות משלה. היא נעשית למען הישועה הסופית, כדי שיהיה לאנושות יעד טוב בעתיד וכדי שבני האדם יחולקו על פי מינם בסופו של דבר.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
כאשר ישוע עשה את עבודתו, הידע של האדם על אודותיו היה עדיין מעורפל ולא ברור. האדם האמין תמיד שהוא בן דוִד והכריז עליו כעל נביא גדול והאדון המיטיב שגאל את האדם מחטאיו. היו מי שנרפאו על סמך אמונה, כשרק נגעו בשולי בגדו. העיוורים הצליחו לראות ואפילו המתים יכולים היו לשוב לחיים. אולם האדם לא יכול היה לגלות את הטבע השטני המושחת המושרש עמוק בתוכו ולא ידע כיצד לסלקו. האדם זכה לחסד רב, כגון שלווה ואושר גשמיים, ברכה לכול המשפחה על סמך אמונתו של אחד מבניה, ריפוי מחלות וכו'. היתר היו מעשיו הטובים של האדם ומראהו ירא השמיים. אם האדם יכול היה לחיות על סמך זאת, הוא נחשב למאמין טוב. רק מאמינים כאלה יכולים היו להיכנס לגן העדן לאחר מותם, ומשמעות הדבר היא שהם נושעו. אך במהלך חייהם, הם לא הבינו כלל את דרך החיים. הם רק חטאו ואחר כך התוודו, במעגל תמידי ללא כול דרך לעבר שינוי טבעם. כזה היה מצבו של האדם בעידן החסד. האם האדם זכה לישועה מלאה? לא! לפיכך, לאחר ששלב זה הושלם, נותרה עדיין עבודת השיפוט והייסור. שלב זה מטהר את האדם באמצעות הדבר כדי לתת לו דרך ללכת בה. שלב זה לא היה נושא פרי ולא היה בעל משמעות אילו נמשך בגירוש שדים, שכן אופיו החוטא של האדם לא היה מסולק והאדם היה עוצר במחילה על חטאים בלבד. באמצעות קורבן החטאת, נמחל לאדם על חטאיו, כי עבודת הצליבה כבר באה לקיצה ואלוהים גבר על השטן. אך טבעו המושחת של האדם נותר עדיין בתוכו והאדם יכול עדיין לחטוא ולהתנגד לאלוהים. אלוהים לא זכה באנושות. לכן בשלב זה של עבודה אלוהים משתמש במילה כדי לחשוף את טבעו השטני של האדם ומבקש מן האדם לנהוג בהתאם לדרך הנכונה. שלב זה משמעותי יותר מן השלב הקודם ואף נושא פירות רבים יותר, משום שכעת הדבר הוא שתומך במישרין בחיי האדם ומאפשר לטבעו של האדם להתחדש לגמרי. זהו שלב של עבודה יסודית יותר. לפיכך ההתגלמות באחרית הימים השלימה את משמעות התגלמותו של אלוהים בבשר ודם וסיימה לגמרי את תוכנית הניהול של אלוהים לישועת האדם.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
בעבודת אחרית הימים, הדבר בעל עוצמה רבה יותר מהפגנת אותות ומופתים, וסמכותו של הדבר עולה על זו של האותות והמופתים. הדבר חושף את כול הטבע המושחת שבלב האדם. אינך מסוגל לזהותו בכוחות עצמך. כשהוא ייחשף בפניך באמצעות הדבר, תגיע באופן טבעי להבנה. לא תוכל להכחישו ותשתכנע לגמרי. האם זו אינה סמכותו של הדבר? זוהי התוצאה המושגת על ידי עבודתו הנוכחית של הדבר. לפיכך לא ניתן להושיע את האדם לגמרי מחטאיו על ידי ריפוי חולים וגירוש שדים, ולא ניתן להשלימו באופן מלא על ידי הצגת אותות ומופתים. הסמכות לרפא חולי ולגרש שדים רק מעניקה לאדם חסד, אך גופו שייך עדיין לשטן והטבע השטני המושחת נותר עדיין בתוך האדם. במילים אחרות, מה שלא טוהר שייך עדיין לחטא ולזוהמה. רק לאחר שהאדם יטוהר באמצעות מילים, הוא יוכל ליפול בנחלתו של אלוהים ולהתקדש. אם לא ייעשה דבר מלבד גירוש שדים בתוך האדם וגאולתו, הוא רק ייחטף מידי השטן ויושב לאלוהים. אולם הוא לא טוהר ולא שונה על ידי אלוהים, ונותר מושחת. בתוך האדם קיימת עדיין זוהמה, התנגדות ומרדנות. האדם רק שב לאלוהים באמצעות גאולה, אך אין לו ידע על אודותיו והוא עדיין מתנגד לאלוהים ובוגד בו. בטרם האדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מרעליו של השטן. לאחר אלפי שנות השחתה על ידי השטן, יש כבר בתוך האדם טבע המתנגד לאלוהים. לפיכך כשהאדם נגאל, זוהי רק גאולה, שבה האדם נקנה במחיר גבוה, אך האופי הרעיל שבתוכו לא חוסל. האדם שכה מזוהם מוכרח לעבור שינוי בטרם יהיה ראוי לשרת את אלוהים. באמצעות עבודה זו של שיפוט וייסור, ילמד האדם להכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק בדרך זו יכול האדם להיות ראוי לשוב לעמוד בפני כס אלוהים. כול העבודה הנעשית היום נועדה כדי שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. באמצעות שיפוט וייסור על ידי הדבר, וכן זיכוך, יכול האדם להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר. במקום להחשיב שלב זה של עבודה לשלב של ישועה, יהיה זה הולם יותר לומר כי זוהי עבודת טיהור. למען האמת, שלב זה הוא שלב של כיבוש וכן השלב השני של הישועה.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
זאת מכיוון שבעידן החסד, השדים הסתלקו מן האדם עם הנחת הידיים והתפילה, אך הטבע המושחת שבתוך האדם נותר כשהיה. האדם נרפא מחוליו ונמחל לו על חטאיו, אך העבודה המדוייקת של הרחקת הטבע השטני המושחת מתוך האדם, לא נעשתה בו. האדם נושע ונמחל לו על חטאיו רק בשל אמונתו, אך אופיו החוטא של האדם לא נלקח ממנו ועדיין נותר בו. חטאי האדם זכו למחילה באמצעות אלוהים בהתגלמותו, אך אין משמעות הדבר שאין באדם חטא. ניתן היה למחול לאדם על חטאיו באמצעות קורבן החטאת, אך האדם לא הצליח לפתור את הבעיה, כיצד יוכל שלא לחטוא עוד וכיצד ניתן לסלק לחלוטין את אופיו החוטא ולשנותו מן היסוד. חטאי האדם זכו למחילה בזכות עבודת צליבתו של אלוהים, אך האדם המשיך לחיות בטבע השטני הישן והמושחת. לפיכך יש להושיע את האדם באופן מוחלט מן הטבע השטני המושחת, כדי שאופיו החוטא של האדם יסולק לגמרי ולא יתפתח שוב לעולם, דבר שיאפשר לטבעו של האדם להשתנות. הדבר דורש מן האדם להבין את דרך הצמיחה בחיים ואת הדרך לשינוי טבעו. כמו כן הוא מצריך מן האדם לנהוג בהתאם לדרך זו, כדי שטבעו יוכל להשתנות בהדרגה והוא יוכל לחיות בזוהרו של האור, וכדי שיוכל לעשות את כול הדברים בהתאם לרצון אלוהים, להשליך מעליו את הטבע השטני המושחת ולהשתחרר מהשפעת החושך של השטן, וכך להיחלץ באופן מלא מן החטא. רק אז יזכה האדם לישועה מלאה.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
...ישוע לא בא כדי להביא את האדם לשלמות ולזכות בו, אלא כדי לעשות שלב אחד של עבודה: להביא את הבשורה על מלכות השמיים ולהשלים את עבודת הצליבה – וכך, לאחר שנצלב, עבודתו באה לסופה המוחלט. אך בשלב הנוכחי – עבודת הכיבוש – יש לומר דברים רבים יותר, לעשות עבודה רבה יותר, וצריכים להתקיים תהליכים רבים. כך גם יש לגלות את מסתורי עבודתם של ישוע ויהוה, כדי שלכל בני האדם תהיה הבנה ובהירות באמונתם, כי זוהי עבודת אחרית הימים, ואחרית הימים היא סוף עבודתו של אלוהים, מועד סיומה של עבודתו. שלב זה של עבודה יבהיר למענך את חוק יהוה ואת גאולת ישוע, והוא נועד בעיקר כדי שתוכל להבין את כל העבודה של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, להעריך את כל משמעותה ומהותה של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים שלו, להבין את מטרת כל העבודה שנעשתה על ידי ישוע והדברים שאמר, ואף את אמונתך העיוורת והערצתך לכתבי הקודש. את כל זה יאפשר לך הדבר לתפוס. תגיע להבנה הן של העבודה שנעשתה על ידי ישוע, והן של העבודה של אלוהים היום; תבין ותראה את כל האמת, החיים והדרך. מדוע בשלב העבודה שנעשה על ידי ישוע, עזב ישוע מבלי להשלים את עבודתו של אלוהים? מפני ששלב עבודתו של ישוע לא היה עבודת הסיום. כשנצלב, באו גם הדברים שאמר אל סופם; לאחר צליבתו, הסתיימה עבודתו כתוצאה מכך. השלב הנוכחי שונה: רק לאחר שהדברים ייאמרו עד תום וכל עבודתו של אלוהים תושלם, עבודתו תסתיים. במהלך שלב העבודה של ישוע, נותרו דברים רבים שלא נאמרו, או שלא בוטאו במלואם. אך לישוע לא היה אכפת מה אמר ומה לא אמר, שכן כהונתו לא היתה כהונה של מלים, וכך לאחר שנצלב, הוא עזב. שלב זה של עבודה היה בעיקר למען הצליבה, ואינו דומה לשלב של היום. שלב זה של עבודה הוא בעיקר למען ההשלמה, ההבהרה והבאת העבודה כולה לסיומה. אם הדברים לא ייאמרו עד סופם, לא תהיה דרך לסיים עבודה זו, כי בשלב זה של עבודה, העבודה כולה מובאת אל סופה ומוגשמת בעזרת מלים. בזמנו, עשה ישוע עבודה רבה שלא היתה מובנת לאדם. הוא עזב בשקט, והיום יש עדיין רבים שאינם מבינים את דבריו, שהבנתם שגויה אך הם בכל זאת מאמינים שהיא נכונה, שאינם יודעים כי הם טועים. בסופו של דבר, יביא השלב הנוכחי את עבודתו של אלוהים לסופה המוחלט, ויגרום להשלמתה. הכל יגיעו להבנה ולהכרה של תוכנית הניהול של אלוהים. התפיסות שיש לאדם, כוונותיו, הבנותיו השגויות, תפיסותיו על עבודתם של יהוה וישוע, דעותיו על הגויים ורעיונותיו המגוחכים, יתוקנו. והאדם יבין את כל הדרכים הנכונות בחיים, כל העבודה שנעשתה על ידי אלוהים וכל האמת. כשהדבר יקרה, יבוא שלב זה של עבודה לקצו.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודתו של ישוע היתה רק למען גאולת האדם והצליבה. לפיכך, לא היה צורך שיאמר דברים נוספים כדי לכבוש אדם כלשהו. חלק גדול מן הדברים שלימד את האדם נלקח מן הדברים שבכתבי הקודש, וגם אם עבודתו לא חרגה מכתבי הקודש, הוא בכל זאת הצליח להגשים את עבודת הצליבה. עבודתו לא היתה עבודת המלה, ולא למען כיבוש האנושות, אלא כדי לגאול את האנושות. הוא פעל רק כקורבן החטאת למען האנושות, ולא פעל כמקור המלה למען האנושות. הוא לא עשה את עבודת הגויים, שהיתה עבודת הכיבוש, אלא את עבודת הצליבה, עבודה שנעשתה בקרב מי שהאמין שיש אלוהים. אף שעבודתו התבצעה על יסוד כתבי הקודש, והוא השתמש במה שניבאו הנביאים משכבר הימים כדי לגנות את הפרושים, היה די בכך כדי להשלים את עבודת הצליבה. ...אילו היום, הייתם נדרשים רק לציית לדברות ולחוקי התנ"ך, בדומה לבני ישראל, ואף אילו הייתם נדרשים לשנן את החוקים שקבע יהוה, לא היתה כל אפשרות שתשתנו. אילו היה עליכם לציית רק לכמה מצוות מוגבלות אלה או לשנן אין ספור חוקים, אופייכם הישן היה נותר מוטבע בכם עמוקות, ולא היתה כל דרך לעקרו מן השורש. כך, הייתם נעשים מושחתים יותר ויותר, ואף לא אחד מכם היה נעשה ממושמע. כלומר, כמה מצוות פשוטות או אין ספור חוקים אינם יכולים לעזור לכם להכיר את מעשי יהוה. אינכם זהים לבני ישראל: על ידי ציות לחוקים ושינון המצוות, הם הצליחו להיות עדים למעשי יהוה ולהקדיש את עצמם לו נאמנה, אך אתם אינכם מסוגלים להשיג זאת, ולא רק שכמה מצוות מעידן התנ"ך אינן יכולות לגרום לכם למסור את לבכם או להגן עליכם, אלא במקום זאת הן יהפכו אתכם נרפים, ויורידו אתכם שאולה. כיוון שעבודתי היא עבודת כיבוש, והיא מכוונת למרדנותכם ואופייכם הישן, דבריהם הנעימים של יהוה וישוע רחוקים מדברי השיפוט החמורים של היום. ללא דברים קשים אלה, היה זה בלתי אפשרי לכבוש אתכם, "המומחים", שהיו מרדנים במשך אלפי שנים. חוקי התנ"ך איבדו מזמן את כוחם עליכם, והשיפוט של היום מרשים הרבה יותר מן החוקים הישנים. הדבר המתאים לכם ביותר הוא שיפוט, ולא הגבלות חסרות ערך על ידי חוקים, כי אינכם האנושות של ההתחלה, אלא אנושות שהושחתה במשך אלפי שנים. מה שעליך להשיג כעת הוא בהתאם למצבו הממשי של האדם היום, בהתאם לאיכות ולשיעור הקומה בפועל של האדם בימינו, ואינך נדרש לציית לדוקטרינה. זאת על מנת שניתן יהיה להשיג שינויים באופייך הישן, וכדי שתוכל להשליך מעליך את תפיסותיך.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'
בבואו של ישוע, הוא נצלב והקריב את עצמו למען כל החוטאים על ידי הקרבה עצמית על המזבח. הוא כבר השלים את עבודת הגאולה וכבר הביא את עידן החסד לסיומו. אם כך, מה יהיה הטעם לחזור על עבודת העידן ההוא באחרית הימים? האם עשיית אותו הדבר עצמו לא תהיה הכחשת עבודתו של ישוע? אם אלוהים לא יעשה את עבודת הצליבה כשיבוא בשלב הזה, אך יישאר אוהב ומלא חמלה, האם יוכל להביא את העידן לסיומו? האם אל אוהב ומלא חמלה יכול לסיים את העידן? בעבודתו הסופית, סיום העידן, טבעו של אלוהים הוא טבע של ייסורים ושיפוט, אשר חושף את כל הרשע, שופט בפומבי את כל העמים ומביא לידי שלמות את מי שאוהב אותו באמת. רק טבע כזה יכול להביא את העידן לסיומו. אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים יסווגו על פי מינם ויחולקו לקטגוריות שונות על סמך טבעם. זהו הזמן שבו אלוהים מגלה מה יעלה בגורלם של בני האדם ומהו יעדם. אם בני האדם לא יעברו ייסורים ושיפוט, לא תהיה דרך לגלות את מרדנותם ורשעותם של בני האדם. רק בעזרת ייסורים ושיפוט ניתן לחשוף את סופם של כל הדברים. האדם מראה את אופיו האמיתי רק כשהוא מיוסר ונשפט. הרע ישוב אל הרע, הטוב ישוב אל הטוב, ובני האדם יסווגו על פי מינם. דרך ייסורים ושיפוט יתגלה סופם של כל הדברים, כך שהרע ייענש והטוב יזכה לגמול, וכל בני האדם ייעשו כפופים לריבונותו של אלוהים. יש להשלים את כל העבודה באמצעות ייסורים ושיפוט צודקים. מכיוון ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה ומרדנותו הייתה חמורה מדי, רק טבעו הצודק של אלוהים - שהוא בעיקר טבע של ייסורים ושיפוט המתגלה באחרית הימים - יכול לשנות את האדם מן היסוד ולהשלימו. רק טבע זה יכול לחשוף רוע וכך להעניש בחומרה את כל הרשעים. לפיכך, לטבע כזה יש החשיבות של העידן והגילוי וההפגנה של טבעו הם למען העבודה בכל עידן חדש. אלוהים אינו מגלה את טבעו באופן שרירותי וללא משמעות. אם כאשר סופו של האדם מתגלה באחרית הימים, אלוהים עדיין מעניק לאדם חמלה ואהבה בלתי נדלות, אם הוא עדיין אוהב כלפי האדם ואינו מעביר את האדם שיפוט צודק, אלא מפגין כלפיו סובלנות, סבלנות וסלחנות, אם הוא עדיין סולח לאדם למרות כל החטאים החמורים שהוא חוטא, ללא כל שיפוט צודק, האם יהיה אי-פעם סוף לכל ניהולו של אלוהים? מתי יוכל טבע שכזה להוביל את האנושות אל היעד הנכון? ניקח לדוגמה שופט, שהוא תמיד אוהב, טוב לב ועדין. הוא אוהב בני אדם ללא תלות בחטאים שחטאו, ואוהב וסבלני כלפי בני אדם, יהיו מי שיהיו. אם כך, מתי יוכל להגיע לפסק דין צודק? באחרית הימים, רק שיפוט צודק יכול לסווג את בני האדם ולהביא את האדם לעולם חדש. בדרך זו, העידן כולו מובא אל סופו דרך טבעו הצודק של אלוהים, טבע השיפוט והייסורים.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'
3. יש להכיר בהבדלים בין דרך ההכאה על חטא בעידן החסד ודרך חיי הנצח באחרית הימים.
3. יש להכיר בהבדלים בין דרך ההכאה על חטא בעידן החסד ודרך חיי הנצח באחרית הימים.
פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:
"ואם מישהו שומע את דבריי ולא מאמין בהם, אני לא שופט אותו, משום שלא באתי לשפוט את העולם, אלא להושיע את העולם. מי שדוחה אותי ולא מקבל את דבריי, יש מי שישפוט אותו. הדבר שאני אמרתי הוא שישפוט אותו ביום האחרון
"לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות שמיים, אלא רק מי שיעשה את רצון אבי שבשמיים
האל הכול יכול אומר:
אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם, והוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים.
מתוך ההקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'
בעידן החסד, עשה ישוע חלק גדול מן העבודה הזו, כגון ריפוי מחלות, גירוש שדים, הנחת ידיו על האדם כדי להתפלל למענו ולברכו. אולם להמשיך לעשות זאת בימינו אנו, פירושו שהדבר לא ישרת כל מטרה. רוח הקודש עבדה באותה עת בדרך הזו, מפני שהיה זה עידן החסד והאדם ראה מידה מספקת של חסד להנאתו. לא היה על האדם לשלם מחיר כלשהו והוא יכול היה לזכות בחסד כול עוד היתה לו אמונה. הכול זכו ליחס מלא חסד. כעת העידן התחלף ועבודתו של אלוהים התקדמה הלאה. באמצעות הייסור והשיפוט שלו, יסולקו מרדנותו של האדם והדברים הטמאים שבתוך האדם. כיוון שהיה זה שלב הגאולה, היה על אלוהים לעשות עבודה כזו, להראות לאדם חסד במידה מספקת להנאתו, כדי שיוכל האדם להיגאל מחטא, ובאמצעות החסד יימחלו חטאיו. שלב זה נעשה כדי לחשוף את אי-השיוויון בין בני האדם באמצעות ייסור, שיפוט, הכאה במילים וכן הטלת משמעת וגילוי מילים, כדי שניתן יהיה להושיע אותם לאחר מכן. זוהי עבודה מעמיקה יותר מגאולה. בעידן החסד, האדם נהנה ממידה מספקת של חסד וכבר חווה את החסד הזה, ולפיכך האדם לא ייהנה ממנו עוד. עבודה זו התיישנה כעת ולא תיעשה עוד. כעת האדם נושע באמצעות ייסור על ידי הדבר. לאחר שהאדם נשפט, מיוסר ומזוכך, טבעו משתנה באמצעות זאת. האם אין זה בזכות הדברים שאמרתי? כול שלב של עבודה נעשה בהתאם להתקדמותה של האנושות כולה ובהתאם לעידן. לכול עבודה יש משמעות משלה. היא נעשית למען הישועה הסופית, כדי שיהיה לאנושות יעד טוב בעתיד וכדי שבני האדם יחולקו על פי מינם בסופו של דבר.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
כאשר ישוע עשה את עבודתו, הידע של האדם על אודותיו היה עדיין מעורפל ולא ברור. האדם האמין תמיד שהוא בן דוִד והכריז עליו כעל נביא גדול והאדון המיטיב שגאל את האדם מחטאיו. היו מי שנרפאו על סמך אמונה, כשרק נגעו בשולי בגדו. העיוורים הצליחו לראות ואפילו המתים יכולים היו לשוב לחיים. אולם האדם לא יכול היה לגלות את הטבע השטני המושחת המושרש עמוק בתוכו ולא ידע כיצד לסלקו. האדם זכה לחסד רב, כגון שלווה ואושר גשמיים, ברכה לכול המשפחה על סמך אמונתו של אחד מבניה, ריפוי מחלות וכו'. היתר היו מעשיו הטובים של האדם ומראהו ירא השמיים. אם האדם יכול היה לחיות על סמך זאת, הוא נחשב למאמין טוב. רק מאמינים כאלה יכולים היו להיכנס לגן העדן לאחר מותם, ומשמעות הדבר היא שהם נושעו. אך במהלך חייהם, הם לא הבינו כלל את דרך החיים. הם רק חטאו ואחר כך התוודו, במעגל תמידי ללא כול דרך לעבר שינוי טבעם. כזה היה מצבו של האדם בעידן החסד. האם האדם זכה לישועה מלאה? לא! לפיכך, לאחר ששלב זה הושלם, נותרה עדיין עבודת השיפוט והייסור. שלב זה מטהר את האדם באמצעות הדבר כדי לתת לו דרך ללכת בה. שלב זה לא היה נושא פרי ולא היה בעל משמעות אילו נמשך בגירוש שדים, שכן אופיו החוטא של האדם לא היה מסולק והאדם היה עוצר במחילה על חטאים בלבד. באמצעות קורבן החטאת, נמחל לאדם על חטאיו, כי עבודת הצליבה כבר באה לקיצה ואלוהים גבר על השטן. אך טבעו המושחת של האדם נותר עדיין בתוכו והאדם יכול עדיין לחטוא ולהתנגד לאלוהים. אלוהים לא זכה באנושות. לכן בשלב זה של עבודה אלוהים משתמש במילה כדי לחשוף את טבעו השטני של האדם ומבקש מן האדם לנהוג בהתאם לדרך הנכונה. שלב זה משמעותי יותר מן השלב הקודם ואף נושא פירות רבים יותר, משום שכעת הדבר הוא שתומך במישרין בחיי האדם ומאפשר לטבעו של האדם להתחדש לגמרי. זהו שלב של עבודה יסודית יותר. לפיכך ההתגלמות באחרית הימים השלימה את משמעות התגלמותו של אלוהים בבשר ודם וסיימה לגמרי את תוכנית הניהול של אלוהים לישועת האדם.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
בעבודת אחרית הימים, הדבר בעל עוצמה רבה יותר מהפגנת אותות ומופתים, וסמכותו של הדבר עולה על זו של האותות והמופתים. הדבר חושף את כול הטבע המושחת שבלב האדם. אינך מסוגל לזהותו בכוחות עצמך. כשהוא ייחשף בפניך באמצעות הדבר, תגיע באופן טבעי להבנה. לא תוכל להכחישו ותשתכנע לגמרי. האם זו אינה סמכותו של הדבר? זוהי התוצאה המושגת על ידי עבודתו הנוכחית של הדבר. לפיכך לא ניתן להושיע את האדם לגמרי מחטאיו על ידי ריפוי חולים וגירוש שדים, ולא ניתן להשלימו באופן מלא על ידי הצגת אותות ומופתים. הסמכות לרפא חולי ולגרש שדים רק מעניקה לאדם חסד, אך גופו שייך עדיין לשטן והטבע השטני המושחת נותר עדיין בתוך האדם. במילים אחרות, מה שלא טוהר שייך עדיין לחטא ולזוהמה. רק לאחר שהאדם יטוהר באמצעות מילים, הוא יוכל ליפול בנחלתו של אלוהים ולהתקדש. אם לא ייעשה דבר מלבד גירוש שדים בתוך האדם וגאולתו, הוא רק ייחטף מידי השטן ויושב לאלוהים. אולם הוא לא טוהר ולא שונה על ידי אלוהים, ונותר מושחת. בתוך האדם קיימת עדיין זוהמה, התנגדות ומרדנות. האדם רק שב לאלוהים באמצעות גאולה, אך אין לו ידע על אודותיו והוא עדיין מתנגד לאלוהים ובוגד בו. בטרם האדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מרעליו של השטן. לאחר אלפי שנות השחתה על ידי השטן, יש כבר בתוך האדם טבע המתנגד לאלוהים. לפיכך כשהאדם נגאל, זוהי רק גאולה, שבה האדם נקנה במחיר גבוה, אך האופי הרעיל שבתוכו לא חוסל. האדם שכה מזוהם מוכרח לעבור שינוי בטרם יהיה ראוי לשרת את אלוהים. באמצעות עבודה זו של שיפוט וייסור, ילמד האדם להכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק בדרך זו יכול האדם להיות ראוי לשוב לעמוד בפני כס אלוהים. כול העבודה הנעשית היום נועדה כדי שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. באמצעות שיפוט וייסור על ידי הדבר, וכן זיכוך, יכול האדם להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר. במקום להחשיב שלב זה של עבודה לשלב של ישועה, יהיה זה הולם יותר לומר כי זוהי עבודת טיהור. למען האמת, שלב זה הוא שלב של כיבוש וכן השלב השני של הישועה.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
זאת מכיוון שבעידן החסד, השדים הסתלקו מן האדם עם הנחת הידיים והתפילה, אך הטבע המושחת שבתוך האדם נותר כשהיה. האדם נרפא מחוליו ונמחל לו על חטאיו, אך העבודה המדוייקת של הרחקת הטבע השטני המושחת מתוך האדם, לא נעשתה בו. האדם נושע ונמחל לו על חטאיו רק בשל אמונתו, אך אופיו החוטא של האדם לא נלקח ממנו ועדיין נותר בו. חטאי האדם זכו למחילה באמצעות אלוהים בהתגלמותו, אך אין משמעות הדבר שאין באדם חטא. ניתן היה למחול לאדם על חטאיו באמצעות קורבן החטאת, אך האדם לא הצליח לפתור את הבעיה, כיצד יוכל שלא לחטוא עוד וכיצד ניתן לסלק לחלוטין את אופיו החוטא ולשנותו מן היסוד. חטאי האדם זכו למחילה בזכות עבודת צליבתו של אלוהים, אך האדם המשיך לחיות בטבע השטני הישן והמושחת. לפיכך יש להושיע את האדם באופן מוחלט מן הטבע השטני המושחת, כדי שאופיו החוטא של האדם יסולק לגמרי ולא יתפתח שוב לעולם, דבר שיאפשר לטבעו של האדם להשתנות. הדבר דורש מן האדם להבין את דרך הצמיחה בחיים ואת הדרך לשינוי טבעו. כמו כן הוא מצריך מן האדם לנהוג בהתאם לדרך זו, כדי שטבעו יוכל להשתנות בהדרגה והוא יוכל לחיות בזוהרו של האור, וכדי שיוכל לעשות את כול הדברים בהתאם לרצון אלוהים, להשליך מעליו את הטבע השטני המושחת ולהשתחרר מהשפעת החושך של השטן, וכך להיחלץ באופן מלא מן החטא. רק אז יזכה האדם לישועה מלאה.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
...ישוע לא בא כדי להביא את האדם לשלמות ולזכות בו, אלא כדי לעשות שלב אחד של עבודה: להביא את הבשורה על מלכות השמיים ולהשלים את עבודת הצליבה – וכך, לאחר שנצלב, עבודתו באה לסופה המוחלט. אך בשלב הנוכחי – עבודת הכיבוש – יש לומר דברים רבים יותר, לעשות עבודה רבה יותר, וצריכים להתקיים תהליכים רבים. כך גם יש לגלות את מסתורי עבודתם של ישוע ויהוה, כדי שלכל בני האדם תהיה הבנה ובהירות באמונתם, כי זוהי עבודת אחרית הימים, ואחרית הימים היא סוף עבודתו של אלוהים, מועד סיומה של עבודתו. שלב זה של עבודה יבהיר למענך את חוק יהוה ואת גאולת ישוע, והוא נועד בעיקר כדי שתוכל להבין את כל העבודה של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, להעריך את כל משמעותה ומהותה של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים שלו, להבין את מטרת כל העבודה שנעשתה על ידי ישוע והדברים שאמר, ואף את אמונתך העיוורת והערצתך לכתבי הקודש. את כל זה יאפשר לך הדבר לתפוס. תגיע להבנה הן של העבודה שנעשתה על ידי ישוע, והן של העבודה של אלוהים היום; תבין ותראה את כל האמת, החיים והדרך. מדוע בשלב העבודה שנעשה על ידי ישוע, עזב ישוע מבלי להשלים את עבודתו של אלוהים? מפני ששלב עבודתו של ישוע לא היה עבודת הסיום. כשנצלב, באו גם הדברים שאמר אל סופם; לאחר צליבתו, הסתיימה עבודתו כתוצאה מכך. השלב הנוכחי שונה: רק לאחר שהדברים ייאמרו עד תום וכל עבודתו של אלוהים תושלם, עבודתו תסתיים. במהלך שלב העבודה של ישוע, נותרו דברים רבים שלא נאמרו, או שלא בוטאו במלואם. אך לישוע לא היה אכפת מה אמר ומה לא אמר, שכן כהונתו לא היתה כהונה של מלים, וכך לאחר שנצלב, הוא עזב. שלב זה של עבודה היה בעיקר למען הצליבה, ואינו דומה לשלב של היום. שלב זה של עבודה הוא בעיקר למען ההשלמה, ההבהרה והבאת העבודה כולה לסיומה. אם הדברים לא ייאמרו עד סופם, לא תהיה דרך לסיים עבודה זו, כי בשלב זה של עבודה, העבודה כולה מובאת אל סופה ומוגשמת בעזרת מלים. בזמנו, עשה ישוע עבודה רבה שלא היתה מובנת לאדם. הוא עזב בשקט, והיום יש עדיין רבים שאינם מבינים את דבריו, שהבנתם שגויה אך הם בכל זאת מאמינים שהיא נכונה, שאינם יודעים כי הם טועים. בסופו של דבר, יביא השלב הנוכחי את עבודתו של אלוהים לסופה המוחלט, ויגרום להשלמתה. הכל יגיעו להבנה ולהכרה של תוכנית הניהול של אלוהים. התפיסות שיש לאדם, כוונותיו, הבנותיו השגויות, תפיסותיו על עבודתם של יהוה וישוע, דעותיו על הגויים ורעיונותיו המגוחכים, יתוקנו. והאדם יבין את כל הדרכים הנכונות בחיים, כל העבודה שנעשתה על ידי אלוהים וכל האמת. כשהדבר יקרה, יבוא שלב זה של עבודה לקצו.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודתו של ישוע היתה רק למען גאולת האדם והצליבה. לפיכך, לא היה צורך שיאמר דברים נוספים כדי לכבוש אדם כלשהו. חלק גדול מן הדברים שלימד את האדם נלקח מן הדברים שבכתבי הקודש, וגם אם עבודתו לא חרגה מכתבי הקודש, הוא בכל זאת הצליח להגשים את עבודת הצליבה. עבודתו לא היתה עבודת המלה, ולא למען כיבוש האנושות, אלא כדי לגאול את האנושות. הוא פעל רק כקורבן החטאת למען האנושות, ולא פעל כמקור המלה למען האנושות. הוא לא עשה את עבודת הגויים, שהיתה עבודת הכיבוש, אלא את עבודת הצליבה, עבודה שנעשתה בקרב מי שהאמין שיש אלוהים. אף שעבודתו התבצעה על יסוד כתבי הקודש, והוא השתמש במה שניבאו הנביאים משכבר הימים כדי לגנות את הפרושים, היה די בכך כדי להשלים את עבודת הצליבה. ...אילו היום, הייתם נדרשים רק לציית לדברות ולחוקי התנ"ך, בדומה לבני ישראל, ואף אילו הייתם נדרשים לשנן את החוקים שקבע יהוה, לא היתה כל אפשרות שתשתנו. אילו היה עליכם לציית רק לכמה מצוות מוגבלות אלה או לשנן אין ספור חוקים, אופייכם הישן היה נותר מוטבע בכם עמוקות, ולא היתה כל דרך לעקרו מן השורש. כך, הייתם נעשים מושחתים יותר ויותר, ואף לא אחד מכם היה נעשה ממושמע. כלומר, כמה מצוות פשוטות או אין ספור חוקים אינם יכולים לעזור לכם להכיר את מעשי יהוה. אינכם זהים לבני ישראל: על ידי ציות לחוקים ושינון המצוות, הם הצליחו להיות עדים למעשי יהוה ולהקדיש את עצמם לו נאמנה, אך אתם אינכם מסוגלים להשיג זאת, ולא רק שכמה מצוות מעידן התנ"ך אינן יכולות לגרום לכם למסור את לבכם או להגן עליכם, אלא במקום זאת הן יהפכו אתכם נרפים, ויורידו אתכם שאולה. כיוון שעבודתי היא עבודת כיבוש, והיא מכוונת למרדנותכם ואופייכם הישן, דבריהם הנעימים של יהוה וישוע רחוקים מדברי השיפוט החמורים של היום. ללא דברים קשים אלה, היה זה בלתי אפשרי לכבוש אתכם, "המומחים", שהיו מרדנים במשך אלפי שנים. חוקי התנ"ך איבדו מזמן את כוחם עליכם, והשיפוט של היום מרשים הרבה יותר מן החוקים הישנים. הדבר המתאים לכם ביותר הוא שיפוט, ולא הגבלות חסרות ערך על ידי חוקים, כי אינכם האנושות של ההתחלה, אלא אנושות שהושחתה במשך אלפי שנים. מה שעליך להשיג כעת הוא בהתאם למצבו הממשי של האדם היום, בהתאם לאיכות ולשיעור הקומה בפועל של האדם בימינו, ואינך נדרש לציית לדוקטרינה. זאת על מנת שניתן יהיה להשיג שינויים באופייך הישן, וכדי שתוכל להשליך מעליך את תפיסותיך.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'
בבואו של ישוע, הוא נצלב והקריב את עצמו למען כל החוטאים על ידי הקרבה עצמית על המזבח. הוא כבר השלים את עבודת הגאולה וכבר הביא את עידן החסד לסיומו. אם כך, מה יהיה הטעם לחזור על עבודת העידן ההוא באחרית הימים? האם עשיית אותו הדבר עצמו לא תהיה הכחשת עבודתו של ישוע? אם אלוהים לא יעשה את עבודת הצליבה כשיבוא בשלב הזה, אך יישאר אוהב ומלא חמלה, האם יוכל להביא את העידן לסיומו? האם אל אוהב ומלא חמלה יכול לסיים את העידן? בעבודתו הסופית, סיום העידן, טבעו של אלוהים הוא טבע של ייסורים ושיפוט, אשר חושף את כל הרשע, שופט בפומבי את כל העמים ומביא לידי שלמות את מי שאוהב אותו באמת. רק טבע כזה יכול להביא את העידן לסיומו. אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים יסווגו על פי מינם ויחולקו לקטגוריות שונות על סמך טבעם. זהו הזמן שבו אלוהים מגלה מה יעלה בגורלם של בני האדם ומהו יעדם. אם בני האדם לא יעברו ייסורים ושיפוט, לא תהיה דרך לגלות את מרדנותם ורשעותם של בני האדם. רק בעזרת ייסורים ושיפוט ניתן לחשוף את סופם של כל הדברים. האדם מראה את אופיו האמיתי רק כשהוא מיוסר ונשפט. הרע ישוב אל הרע, הטוב ישוב אל הטוב, ובני האדם יסווגו על פי מינם. דרך ייסורים ושיפוט יתגלה סופם של כל הדברים, כך שהרע ייענש והטוב יזכה לגמול, וכל בני האדם ייעשו כפופים לריבונותו של אלוהים. יש להשלים את כל העבודה באמצעות ייסורים ושיפוט צודקים. מכיוון ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה ומרדנותו הייתה חמורה מדי, רק טבעו הצודק של אלוהים - שהוא בעיקר טבע של ייסורים ושיפוט המתגלה באחרית הימים - יכול לשנות את האדם מן היסוד ולהשלימו. רק טבע זה יכול לחשוף רוע וכך להעניש בחומרה את כל הרשעים. לפיכך, לטבע כזה יש החשיבות של העידן והגילוי וההפגנה של טבעו הם למען העבודה בכל עידן חדש. אלוהים אינו מגלה את טבעו באופן שרירותי וללא משמעות. אם כאשר סופו של האדם מתגלה באחרית הימים, אלוהים עדיין מעניק לאדם חמלה ואהבה בלתי נדלות, אם הוא עדיין אוהב כלפי האדם ואינו מעביר את האדם שיפוט צודק, אלא מפגין כלפיו סובלנות, סבלנות וסלחנות, אם הוא עדיין סולח לאדם למרות כל החטאים החמורים שהוא חוטא, ללא כל שיפוט צודק, האם יהיה אי-פעם סוף לכל ניהולו של אלוהים? מתי יוכל טבע שכזה להוביל את האנושות אל היעד הנכון? ניקח לדוגמה שופט, שהוא תמיד אוהב, טוב לב ועדין. הוא אוהב בני אדם ללא תלות בחטאים שחטאו, ואוהב וסבלני כלפי בני אדם, יהיו מי שיהיו. אם כך, מתי יוכל להגיע לפסק דין צודק? באחרית הימים, רק שיפוט צודק יכול לסווג את בני האדם ולהביא את האדם לעולם חדש. בדרך זו, העידן כולו מובא אל סופו דרך טבעו הצודק של אלוהים, טבע השיפוט והייסורים.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה