האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (2)

בעבר רציתם למשול כמו מלכים, והיום עליכם לוותר על כך. אתם עדיין רוצים למשול כמו מלכים, לשאת את השמיים ולתמוך בארץ. כעת, חשבו על כך: האם אתם כשירים לכך? הרי אתם חסרי היגיון, הלא כן? האם הדבר שאתם מחפשים ומקדישים לו את תשומת לבכם מציאותי? אתם אפילו לא ניחנים באנושיות רגילה – האין זה עלוב? לכן, כיום אני מדבר רק על כיבושכם, על נשיאת עדות, שיפור איכותכם והיווכחות בדרך שבה תהפכו למושלמים. אנחנו לא מדברים על שום דבר מלבד זאת. יש כאלה שמותשים מהאמת הטהורה, וכשהם רואים את כל הדיבור הזה על אנושיות רגילה ושיפור איכותם של בני אדם, הם מסתייגים מכך. לא קל להפוך למושלם את מי שלא אוהב את האמת. כל עוד אתם נוכחים כיום, ופועלים על פי רצון האל, צעד אחר צעד, האם ניתן יהיה לסלק אתכם? אחרי עבודה כה רבה שנעשתה בסין היבשתית – עבודה בקנה מידה גדול כל כך – ולאחר שנאמרו דברים כה רבים, האם אלוהים יאמר נואש באמצע הדרך? האם הוא יוביל בני אדם לבור התהום? המפתח כיום הוא שעליכם לדעת את מהות האדם, ועליכם לדעת במה עליכם להיווכח. עליכם לדבר על היווכחות בחיים, ועל שינויים בטבעכם, על אופן הכיבוש בפועל, ועל האופן שבו יש להישמע לאלוהים לחלוטין, לשאת את העדות האחרונה על אלוהים, ולהגיע לציות עד מוות. עליכם להתמקד בדברים האלה,וקודם כל להניח בצד את כל מה שלא מציאותי או לא חשוב ולא להתייחס אליו. כיום, עליכם להיות מודעים לאופן שבו יש להיכבש, ולאופן שבו בני אדם מתנהלים לאחר שהם נכבשו. אתם אולי אומרים שנכבשתם, אבל האם תוכלו להישמע עד מוות? עליכם להיות מסוגלים להישמע לאלוהים עד הסוף גם אם אין לכם סיכויים עתידיים, ואסור לכם לאבד את האמונה באלוהים בלי קשר לסביבתכם. בסופו של דבר, עליכם להשיג שני היבטים של עדות: עדותו של איוב – צייתנות עד מוות – ועדותו של פטרוס – אהבה עילאית כלפי אלוהים. מהיבט אחד, עליכם להיות כמו איוב: לא היה לו רכוש חומרי, והוא נתקף בכאב הבשר, אך הוא בכל זאת לא זנח את שמו של יהוה. זו עדותו של איוב. פטרוס אהב את אלוהים עד מותו. כשהוא מת – כשהוא נצלב – הוא עדיין אהב את אלוהים. הוא לא חשב על סיכוייו העתידיים ולא עסק בתקוות לתהילה או במחשבות ראוותניות, והוא שאף רק לאהוב את אלוהים ולהישמע לכל הסדריו של אלוהים. זה הרף שעליכם לעמוד בו כדי שתיחשבו כמי שנשא עדות וכדי שתהפכו מושלמים לאחר כיבושכם. אילו בני האדם כיום ידעו באמת את מהותם ומעמדם, האם הם היו בכל זאת מחפשים סיכויים עתידיים ותקוות? מה שעליכם לדעת הוא זה: גם אם אלוהים לא יהפוך אותנו למושלמים, עלינו להיות חסידי האל. כל דבר שהוא עושה כעת הוא טוב ולמעננו, כדי שהטבע שלנו יוכל להשתנות ונוכל להיפטר מהשפעתו של השטן, כדי לאפשר לנו לחיות בארץ הזוהמה אך להיפטר מהטומאה, להתנער מהזוהמה ומהשפעתו של השטן, כדי לאפשר לנו להשאיר את השפעת השטן מאחורינו. כמובן, זה מה שנדרש מכם, אבל עבור אלוהים זהו רק כיבוש שנועד לאפשר לבני אדם לגמור בדעתם להישמע לו ולהיות מסוגלים להתמסר לכל תזמוריו של אלוהים – זה כל מה שנדרש. כיום, רוב בני האדם כבר נכבשו אך עדיין יש בקרבם מרדנות והתנגדות רבה. שיעור קומתם האמיתי של בני האדם עדיין נמוך מדי, והם מזדקפים רק אם יש תקוות וסיכויים עתידיים. אם אין תקוות וסיכויים עתידיים, הם הופכים לשליליים ואפילו שוקלים לעזוב את אלוהים. ולבני האדם אין רצון עז לשאוף להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה. לא יעלה על הדעת! לפיכך, עליי עדיין לדבר על כיבוש. למעשה, הפיכת בן אדם למושלם מתבצעת במקביל לכיבושו: כשאתם נכבשים, מושגות גם ההשפעות הראשונות של עשייתכם למושלמים. כשיש פער בין הכיבוש וההפיכה למושלם, היקפו כהיקף השינוי בני האדם. הכיבוש הוא השלב הראשון של ההפיכה למושלם, ואין פירושו שבן האדם הופך למושלם לגמרי, או שהוא נפל לגמרי בנחלת האל. לאחר שבן אדם נכבש, ישנם כמה שינויים בטבעו, אך שינויים כאלה פעוטים בהשוואה לשינויים בבן אדם שנפל לגמרי בנחלת האל. כיום, מה שנעשה הוא העבודה הראשונית של הפיכת בני אדם למושלמים – כיבושם – ואם לא תוכלו להיכבש, לא תהיה לכם דרך להפוך למושלמים וליפול לגמרי בנחלת האל. בסך הכל תזכו בכמה דברי ייסורים ומשפט, אבל הם לא יהיו מסוגלים לשנות את לבכם לחלוטין. לכן תימנו על בני האדם שיסולקו. יהיה זה בדיוק כמו התבוננות בסעודה מפוארת המונחת על השולחן מבלי לאכול אותה. האין זו טרגדיה? לכן עליכם לשאוף לשינויים: גם הכיבוש וגם העשייה למושלם קשורים שניהם לשאלות אם נעשו בכם שינויים ואם אתם ממושמעים – והתשובות לשאלות האלה הן שיקבעו אם תוכלו ליפול בנחלת האל. דעו לכם ש"כיבושכם" ו"הפיכתכם למושלמים" בסך הכל מבוססים על מידת השינוי בכם והמשמעת שלכם, וכן על מידת הטוהר של אהבתכם כלפי אלוהים. מה שנדרש כיום הוא שתוכלו להפוך למושלמים לחלוטין, אבל ראשית עליכם להיכבש – עליכם להכיר מספיק את הייסורים והמשפט מידי אלוהים, להיות בעלי אמונה וחסידי האל, ולהיות בני אדם השואפים לשינויים ולהשפעה. רק כך תהיו בני אדם השואפים להפוך למושלמים. עליכם להבין שבמהלך הפיכתכם למושלמים,אתם תיכבשו, ובמהלך כיבושכם תהפכו למושלמים. כיום, אתם יכולים לרצות להפוך למושלמים או לרצות שינויים באנושיות החיצונית שלכם ושיפורים באיכותכם, אך החשיבות העיקרית היא בכך שתוכלו להבין שיש משמעות ותועלת לכל מה שאלוהים עושה כיום: כך אתם יכולים לחיות בעולם של זוהמה, לברוח מהזוהמה ולהתנער ממנה. כך אתם יכולים להתגבר על השפעת השטן ולהשאיר מאחוריכם את ההשפעה האפלה של השטן – ובהתמקדות בדברים אלו, אתם מוגנים בעולם הזוהמה הזה. בסופו של דבר, איזו עדות תתבקשו לשאת? אתם חיים בעולם של זוהמה אבל יכולים להפוך לקדושים ולא להיות מזוהמים וטמאים עוד. אתם חיים בתחומו של השטן אבל אתם משילים מעליכם את השפעתו של השטן, והשטן לא שולט בכם ולא מטריד אתכם, ואתם בידיו של הכל יכול. זוהי העדות לניצחון במאבק נגד השטן וההוכחה לניצחון הזה. אתם יכולים לזנוח את השטן. מה שאתם מביאים לידי ביטוי לא חושף את השטן, אלא שהוא מה שאלוהים דרש שהאדם יגשים כשהוא ברא את האדם: אנושיות רגילה, רציונליות רגילה, תובנה רגילה, נחישות רגילה לאהוב את אלוהים ונאמנות לאלוהים. זוהי העדות שנושאים ברואי האל. אתם אומרים, "אנחנו חיים בארץ של זוהמה, אבל בזכות הגנת האל, בזכות מנהיגותו ומפני שהוא כבש אותנו, נפטרנו מהשפעת השטן. היכולת שלנו להישמע לאלוהים כיום גם היא נובעת מכך שאלוהים כבש אותנו, ולא מהיותנו טובים או מאהבתנו הטבעית כלפי אלוהים. רק מפני שאלוהים בחר בנו והועיד אותנו, נכבשנו כיום, ורק משום כך אנחנו מסוגלים לשאת עליו עדות ויכולים לשרת אותו. ורק מפני שהוא בחר בנו והגן עלינו, ניצלנו ויצאנו מתחומו של השטן, ורק משום כך אנחנו יכולים להשאיר מאחורינו את הזוהמה ולהיטהר באומת התנין הגדול האדום כאש." בנוסף, מה שאתם מביאים לידי ביטוי כלפי חוץ יוכיח שאתם ניחנים באנושיות רגילה, שדבריכם רציונליים ושאתם דומים לבני אדם רגילים. כשאחרים רואים אתכם הם לא צריכים להגיד, "האין זה צלם התנין הגדול האדום כאש? התנהגות האחיות לא הולמת לאחיות, התנהגות האחים לא הולמת לאחים, והם חסרים את הנימוס של הקדושים." הם לא צריכים להגיד, "מה הפלא שאלוהים אמר שהם צאצאיו של מואב, הוא לגמרי צדק!" אם בני אדם מסתכלים עליכם ואומרים, "אף על פי שאלוהים אמר שאתם צאצאי מואב, מה שאתם מביאים לידי ביטוי הוכיח שהשארתם מאחוריכם את השפעתו של השטן; על אף שהדברים האלה עדיין בקרבכם, אתם מסוגלים להפנות להם את גבכם,"הדבר מוכיח שנכבשתם לגמרי. אתם, שנכבשתם וניצלתם, תאמרו, "נכון שאנחנו צאצאי מואב, אבל אלוהים הושיע אותנו, ואף על פי שנהוג היה בקרב בני ישראל לנטוש ולקלל את צאצאי מואב ולהגלות אותם לחיות בין הגויים, היום אלוהים הושיע אותנו. נכון שאנחנו בני האדם המושחתים ביותר – זה היה צו האל וזו עובדה שאיש לא יכול להכחיש. אולם היום ברחנו מההשפעה הזו. אנחנו מתעבים את אבינו הקדמון, ומוכנים להפנות את גבינו לאבינו הקדמון, לנטוש אותו לגמרי ולהישמע לכל הסדריו של אלוהים, לפעול על פי רצון האל ולמלא את דרישותיו מאיתנו, ולהשביע את רצון האל. מואב בגד באלוהים, הוא לא פעל על פי רצון האל ואלוהים שנא אותו. אולם עלינו להבין ללבו של אלוהים, וכיום, היות שאנחנו מבינים את רצון האל, אסור לנו לבגוד באל ועלינו להתכחש לאב הקדמון הישן שלנו!" דיברתי קודם לכן על התכחשות לתנין הגדול האדום כאש – כיום, זוהי בעיקר ההתכחשות לאביהם הקדמון של בני אדם. זוהי אחת העדויות לכיבוש בני האדם, ובלי קשר לאופן היווכחותכם כיום, אסור שעדותכם בתחום זה תלקה בחסר.

איכותם של בני האדם נמוכה מדי. הם נעדרי אנושיות רגילה. התגובות שלהם איטיות ונרפות מדי. ההשחתה על ידי השטן הותירה אותם רדומים וקהי מחשבה, ואף שהם לא יכולים להשתנות לגמרי תוך שנה או שנתיים, עליהם לגמור בדעתם לשתף פעולה. אפשר לומר שזו גם עדות בפני השטן. העדות של היום היא ההשפעה שהושגה בזכות עבודת הכיבוש הנוכחית, וכן מופת ודגם לחיקוי לחסידי האל בעתיד. בעתיד, עבודה זו תתפשט לכל האומות – העבודה המתבצעת בסין תתפשט לכל האומות. צאצאיו של מואב הם העם השפל ביותר בעולם. יש ששואלים, "האין צאצאיו של חם השפלים ביותר?" צאצאי התנין הגדול האדום כאש וצאצאיו של חם מייצגים דברים שונים, וצאצאיו של חם הם עניין שונה: בלי קשר לקללה המוטלת עליהם, הם עדיין צאצאיו של נח. עם זאת, מקורותיו של מואב לא היו טהורים – הוא נבע מהוללות, וזה ההבדל. על אף ששניהם קוללו, מעמדם לא היה זהה, ולכן צאצאי מואב הם העם השפל ביותר בעולם – ואין עובדה משכנעת יותר מכיבוש העם השפל ביותר בעולם. העבודה של אחרית הימים מפרה את כל הכללים, וגם אם קוללתם או נענשתם, כל עוד אתם מסייעים לעבודה שלי ומועילים לעבודת הכיבוש של היום; בין שאתם מצאצאי מואב או מבניו של התנין הגדול האדום כאש, כל עוד אתם ממלאים את החובות של ברואי אל בשלב זה של העבודה ועושים כמיטב יכולתכם, תושג ההשפעה המתאימה. אתם מבניו של התנין הגדול האדום כאש ומצאצאיו של מואב. לסיכום, כל מי שעשוי בשר ודם הוא ברוא אל שהבורא ברא.אתם ברואי אל – לא צריכה להיות לכם ברירה וזוהי חובתכם. כמובן, כיום, עבודת הבורא מכוונת לתבל כולה. בלי קשר למוצא שלכם, מעל הכל אתם ברואי אל. אתם – צאצאי מואב – נמנים על ברואי האל, אלא שאתם במעמד נמוך יותר. מכיוון שהיום עבודת האל נעשית בקרב כל הברואים, ומכוונות לתבל כולה, הבורא יכול לבחור כל עם, עניין או דבר לביצוע עבודתו. לא אכפת לו צאצאים של מי אתם. כל עוד אתם נמנים על ברואי האל, וכל עוד אתם מועילים לעבודתו – עבודת העדות והכיבוש – הוא יבצע את עבודתו בכם ללא היסוס. עובדה זו מנפצת את התפיסות המסורתיות של בני האדם, לפיהן אלוהים לעולם לא יפעל בקרב הגויים, ובמיוחד לא בקרב המקוללים והשפלים. באשר לבני האדם המקוללים, הדורות הבאים שלהם יהיו מקוללים גם הם לעולמים. לעולם לא יהיה להם סיכוי לישועה. אלוהים לעולם לא ירד ארצה ויעבוד בארץ של גויים, ולעולם לא תדרוך כף רגלו בארץ של זוהמה, מפני שהוא קדוש. דעו לכם שאלוהים הוא אלוהים של כל הברואים, יש לו ריבונות על השמיים והארץ וכל צבאם, והוא לא רק האל של עם ישראל. לכן, עבודה זו בסין היא בעלת חשיבות עליונה. האם היא לא תתפשט לכל האומות? העדות הגדולה של העתיד לא תהיה מוגבלת לסין. אילו אלוהים רק כבש אתכם, האם השדים היו משתכנעים? הם לא מבינים את הכיבוש, או את כוחו האדיר של אלוהים. רק כשהעם שאלוהים בחר מהתבל כולה יראה את ההשפעות הסופיות של העבודה הזו, ייכבשו כל הברואים. צאצאי מואב הם העם הנחשל והמושחת ביותר בעולם. רק אם בני האדם האלה יוכלו להיכבש – רק אם בני האדם המושחתים ביותר, שלא הכירו באל ולא מאמינים שאלוהים קיים, ייכבשו, ויכירו באלוהים בגלוי, יהללו אותו ויוכלו לאהוב אותו – זו תהיה העדות לכיבוש. אף על פי שאתם לא פטרוס, אתם מביאים לידי ביטוי את צלמו של פטרוס ואתם מסוגלים להחזיק בעדותו של פטרוס ובעדות איוב, וזו העדות הגדולה ביותר. בסופו של דבר, אתם תאמרו, "אנחנו לא בני ישראל, אלא צאצאי מואב הזנוחים. אנחנו לא פטרוס, שאנחנו נופלים מאיכותו, ולא איוב. אנחנו לא יכולים אפילו להשתוות לנחישותו של פאולוס לסבול למען אלוהים ולהקדיש את עצמו לאלוהים. אנחנו כל כך נחשלים, ולכן אנחנו לא כשירים ליהנות מברכותיו של אלוהים. ובכל זאת, אלוהים רומם אותנו היום; ולכן עלינו לְרַצות את אלוהים,ועל אף שאיכותנו אינה גבוהה, ושאנחנו איננו כשירים, אנו מוכנים לְרַצות את אלוהים – גמרנו בדעתנו לעשות זאת. אנחנו צאצאי מואב ואנחנו מקוללים. זה צו האל, ואנחנו לא מסוגלים לשנות זאת. אולם הבאתנו לידי ביטוי והידע שלנו יכולים להשתנות, ואנחנו גמרנו בדעתנו לְרַצות את אלוהים. כשתגמרו גם אתם בדעתכם לְרַצות את אלוהים, זו תהיה הוכחה לכך שנשאתם עדות שתיכבשו.

מתוך "האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (2)"