ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם

עליכם להכיר את חזון עבודתו של אלוהים ולתפוס את הכיוון הכללי של עבודתו. זו היווכחות באופן חיובי. מרגע שתתמחו כראוי באמיתותיו של החזון, תובטח היווכחותכם. בלי קשר לאופן שבו משתנה עבודתו של אלוהים, אתם תישארו איתנים בלבכם ותהיו בטוחים בחזון ותהיה מטרה להיווכחותכם ולעיסוקכם. כך, כל הניסיון והידע שלכם יעמיקו ויזדקקו. מרגע שתבינו את התמונה הגדולה בשלמותה, לא תחוו אובדן בחייכם ולא תרגישו אבודים. אם לא תכירו את שלבי העבודה האלה, תחוו אובדן בכל אחד מהם. אתם לא יכולים לשנות את דרככם תוך ימים ספורים בלבד, ואפילו תוך מספר שבועות לא תוכלו לעלות על המסלול הנכון. זה לא מעכב אתכם? ההיווכחות באופן חיובי והנוהגים האלה כוללים הרבה דברים שיש להתמחות בהם, ועליכם להבין גם מספר סוגיות בנוגע לחזון עבודתו של אלוהים, כגון חשיבותה של עבודת הכיבוש של אלוהים, הנתיב שבו תהפכו למושלמים בעתיד, הדברים שיש להשיג במהלך הניסיונות והתלאות שאתם חווים, משמעות השיפוט והייסורים, עקרונות עבודתה של רוח הקודש ועקרונות השלמות והכיבוש. אלה הן כל האמיתות של החזון. השאר הם שלושת שלבי העבודה – עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות – וכן העדות העתידית. גם אלה הן אמיתות הנוגעות לחזון, שהן יסודיות מאוד וכן חיוניות מאוד. כיום יש יותר מדי דברים שעליכם להיווכח בהם ולהנהיג אותם, והם מרובדים ומפורטים יותר כעת. עם אתם לא יודעים את האמיתות האלה, הדבר מעיד על כך שעדיין לא נוכחתם. רוב הזמן, ידיעתו של האדם את האמת היא רדודה מדי. האדם לא מסוגל להנהיג אמיתות יסודיות מסוימות ולא יודע איך להתמודד אפילו עם זוטות. הסיבה לכך שהאדם לא מסוגל להנהיג את האמת היא טבעו המרדני, והעובדה שידיעתו בנוגע לעבודה הנוכחית יותר מדי שטחית וחד-צדדית. לכן, לא קל לאדם להפוך למושלם. מרדנותכם רבה מדי ואתם יותר מדי דבקים במי שהייתם בעבר. אתם לא מסוגלים להתייצב לצדה של האמת, ואתם לא מסוגלים להנהיג אפילו את האמת הניכרת ביותר. בני אדם כאלה לא יכולים להינצל והם אלה שעדיין לא נכבשו. אם אין להיווכחותכם לא פרטים ולא מטרות, ייקח לכם זמן רב לצמוח. אם אין בהיווכחותכם אפילו פיסה קטנה של מציאות, עיסוקכם יהיה לשווא. אם אתם לא מודעים למהותה של האמת לא תוכלו להשתנות. צמיחה בחייו של האדם ושינויים בטבעו מושגים באמצעות היווכחות במציאות, ויתרה מזאת, באמצעות היווכחות בחוויות מפורטות. אם היווכחותכם רצופה מספר רב של חוויות מפורטות, ואם יש לכם ידע והיווכחות רבים ואמיתיים, טבעכם ישתנה במהירות. אפילו אם עד כה טרם זכיתם בהבנה עמוקה בפועל, עליכם להבין הבנה עמוקה לפחות את חזון העבודה. אחרת לא תוכלו להיווכח, ולא תוכלו לעשות זאת אם לא תכירו קודם כל את האמת. רק אם רוח הקודש תעניק לכם הבנה עמוקה בחווייתכם תוכלו להבין יותר לעומק את האמת ולהיווכח יותר לעומק. עליכם להכיר את עבודתו של אלוהים.

לאחר בריאת האנושות בראשית, בני ישראל היו אלה שהיוו את תשתית העבודה, ובני ישראל כולם היו הבסיס לעבודתו של יהוה בעולם. עבודתו של יהוה הייתה להנהיג ולרעות את האדם ישירות באמצעות קביעת החוקים והמצוות שיאפשרו לאדם לחיות חיים רגילים ולעבוד את יהוה באופן רגיל בעולם. בעידן החוק, אלוהים היה אל כזה שהאדם לא יכול היה לראות או לגעת בו. הוא בסך הכל הוביל את בני האדם הראשונים שהשטן השחית. הוא היה שם כדי להדריך ולרעות את בני האדם האלה. על כן, הדברים שהוא אמר נגעו רק לחוקים, לציווים, ולידע כללי על החיים כבן אדם, והם לא נגעו כלל לאמיתות התומכות בחייו של האדם. תחת הנהגתו של אלוהים, בני ישראל לא היו אלה שהשטן השחית עד היסוד. עבודת החוק של אלוהים היתה רק השלב הראשון בעבודת הישועה – ממש ההתחלה של עבודת הישועה – והיא כלל לא נגעה בפועל לשינויים בטבע החיים של האדם. לפיכך, בתחילת עבודת הישועה לא היה צורך שאלוהים יהפוך לבשר ודם לשם עבודתו בעם ישראל. זו הסיבה שאלוהים היה זקוק למתווך, כלומר לכלי שרת, שבאמצעותו הוא יוכל לבוא במגע עם האדם. לכן, צמחו מתוך הבריות אלה שדיברו ועבדו בשם יהוה, וכך היה שהנביאים ובני האדם הנבראים בצלם עבדו בקרב האנושות. בני האדם הנבראים בצלם עבדו בקרב האנושות בשם יהוה. העובדה שאלוהים כינה אותם כך פירושה שהאנשים האלה קבעו את החוקים בשם יהוה ואף היו כוהנים בקרב עם ישראל. בני האדם האלה היו כוהנים תחת עינו הפקוחה והגנתו של יהוה, ורוחו של יהוה היא שמינתה אותם לתפקיד זה. הם היו מנהיגים בעם ושירתו את יהוה ישירות. לעומת זאת, הנביאים היו אלה שהתמסרו לנשיאת דברים בשם יהוה אל כל בני האדם מכל הארצות ומכל השבטים. הם היו גם אלה שהתנבאו על עבודתו של יהוה. גם בני האדם הנבראים בצלם וגם הנביאים היו בניה המרוממים של רוח יהוה עצמו, ועבודתו של יהוה הייתה בקרבם. בין בני האדם, היו אלה שייצגו את יהוה ישירות. הם עבדו רק משום שיהוה רומם אותם ולא משום שהם היו הבשר והדם שרוח הקודש עצמה מגולמת בהם. לפיכך, אף על פי שהם עבדו ודיברו בשם אלוהים בדומה לאל בהתגלמותו, הנביאים ובני האדם הנבראים בצלם בעידן החוק לא היו בשרו ודמו של האל בהתגלמותו. ההיפך הוא שהיה הנכון בעידן החסד ובשלב האחרון, מכיוון שאלוהים עצמו בהתגלמותו כבשר ודם הוא שביצע את עבודת הישועה ואת שיפוט האדם, ולפיכך לא היה עוד צורך בנביאים מרוממים ובבני אדם הנבראים בצלם שיעבדו בשם אלוהים. בעיני האדם, אין הבדלים מהותיים בין המהות והאמצעים של עבודתם. זו הסיבה שבגללה האדם תמיד מבלבל בין עבודתו של האל בהתגלמותו לבין עבודתם של הנביאים ובני האדם הנבראים בצלם. בעיקרו של דבר, המראה של האל בהתגלמותו היה זהה לזה של הנביאים ובני האדם הנבראים בצלם, והאל בהתגלמותו היה אפילו עוד יותר רגיל ואמיתי מהנביאים. לכן האדם לא מסוגל כלל להבדיל ביניהם. האדם מתמקד אך ורק במראה החיצוני, והוא ובכלל לא מודע לכך שאף על פי ששניהם עובדים ומדברים, יש ביניהם הבדל מהותי. משום שיכולת ההבחנה של האדם ירודה ביותר, הוא לא מסוגל להבחין בסוגיות בסיסיות, ועל אחת כמה וכמה הוא לא מסוגל להבחין בדבר כל כך מורכב. דבריהם ועבודתם של הנביאים, ודבריה ועבודתה של רוח הקודש מילאו כולם את חובתו של האדם, ביצעו את תפקידו כיציר נברא ועשו את כל מה שהאדם צריך לעשות. יחד עם זאת, דבריו ועבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם נועדו להוציא לפועל את כהונתו של אלוהים. אף על פי שצורתו החיצונית של אלוהים הייתה צורתו של יציר נברא, עבודתו לא הייתה להוציא לפועל את תפקידו של אלוהים אלא את כהונתו. המונח "חובה" מתייחס לברואים בעוד שהמונח "כהונה" מתייחס לבשרו ודמו של האל בהתגלמותו. יש הבדל מהותי בין השניים, ולא ניתן להחליף ביניהם. עבודתו של האדם היא אך ורק למלא את חובתו, בעוד שעבודתו של אלוהים היא לנהל ולהוציא לפועל את כהונתו. לפיכך, אף על פי שרוח הקודש השתמשה בשליחים רבים ואף על פי שנביאים רבים היו מלאים ברוח הקודש, עבודתם ודבריהם של הנביאים והשליחים האלה היו בסך הכל ביצוע חובתם כיציר נברא. אף על פי שייתכן שנבואותיהם היו רמות יותר מאורח החיים שעליו דיבר האל בהתגלמותו, ואף על פי שאנושיותם הייתה נשגבת יותר מזו של האל בהתגלמותו, הם עדיין רק מילאו את חובתם, ולא ביצעו את כהונתם. חובתו של האדם מתייחסת לתפקידו של האדם, שהוא דבר שהאדם יכול להשיג. עם זאת, הכהונה שהאל בהתגלמותו מוציא לפועל נוגעת לניהולו של אלוהים, וזהו דבר שהאדם לא יכול להשיג. בין שהאל בהתגלמותו מדבר, עובד, או עושה נפלאות, הוא עושה עבודה אדירה במסגרת ניהולו, והאדם לא יכול לעשות את העבודה הזו במקומו. עבודתו של האדם היא רק למלא את חובתו כיציר נברא בכל שלב של עבודת הניהול של אלוהים. ללא הניהול של אלוהים, אילו הייתה אובדת כהונת האל בהתגלמותו, גם חובתם של היצירים הנבראים הייתה אובדת. עבודתו של אלוהים בביצוע כהונתו היא לנהל את האדם, ואילו האדם שממלא את חובתו עושה את מה שהוא מחויב לעשות כדי לעמוד בדרישות הבורא, ובשום אופן אי-אפשר לומר שהוא מבצע את כהונתו שלו עצמו. עבור המהות הפנימית של אלוהים, כלומר רוח האל, הניהול של אלוהים הוא עבודתו. אולם עבור האל בהתגלמותו, הלובש צורה חיצונית של יציר נברא, עבודתו היא ביצוע כהונתו. כל עבודה שאלוהים עושה היא ביצוע כהונתו, וכל שהאדם יכול לעשות הוא להקדיש את מיטב יכולתו במסגרת ניהולו של אלוהים ותחת הנהגתו.

לאמיתו של דבר, האדם שממלא את חובתו מגשים את כל מה שטמון בחובו של האדם, כלומר כל מה שהאדם מסוגל לו. כך מתמלאת חובתו. במהלך שירותו, מגרעותיו של האדם פוחתות בהדרגה באמצעות הניסיון המצטבר והתהליך של השיפוט שהוא חווה. מגרעותיו של האדם לא משבשות את חובתו או משפיעות עליה. מי שמפסק לשרת או נרתע ונסוג מתוך פחד מהמגרעות שעלולות להיות בשירות הוא גדול הפחדנים. אם האדם לא יכול להביע את שעליו הביע במהלך השירות, או אם הוא לא יכול להשיג את מה שאפשרי עבורו, ובמקום זאת הוא משתטה ויוצא ידי חובה, הרי שהוא איבד את התפקיד שצריך להיות ליציר נברא. אדם כזה נחשב לאפס מאופס, לבינוני, לחסר תועלת ולבזבוז של מקום. איך ייתכן שאדם כזה יתכבד בתואר של יציר נברא? האין הוא ישות מושחתת שנוצצת כלפי חוץ אך רקובה מבפנים? אם בן אדם קורא לעצמו אל, אבל הוא לא מסוגל להביע את הוויית האלוהיות, לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו או לייצג את אלוהים, הרי שאין ספק שהוא לא האל. זאת משום שאין לו מהות האל, ואין בו הדברים שאלוהים יכול להשיג מעצם מהותו. אם האדם מאבד את מה שביכולתו להשיג, הוא כבר לא יכול להיחשב לאדם, והוא לא ראוי לעמוד בפני האל כיציר נברא ולשרת אותו. יתר על כן, הוא לא ראוי לקבל את חסדו של אלוהים, את השגחתו או את הגנתו, והוא לא ראוי להפוך מושלם על ידי אלוהים. רבים שאיבדו את אמונו של אלוהים מאבדים בהמשך גם את חסדו. לא רק שהם לא סולדים מעבירותיהם, אלא שהם מפיצים במצח נחושה את הרעיון שדרכו של אלוהים לא נכונה. והמרדנים האלה שוללים אפילו את קיומו של אלוהים. איך ייתכן שאדם מרדני כזה יזכה ליהנות מחסדו של אלוהים? בני אדם שכשלו במילוי חובתם היו מרדנים מאוד כלפי אלוהים, וחובם אליו רב. עם זאת, הם מסתובבים במקום וגוערים שאלוהים טועה. איך ייתכן שבן אדם כזה יהיה ראוי להפוך מושלם? האין זה מבשר שבן האדם הזה יסולק וייענש? בן אדם שלא ממלא את חובתו כלפי אלוהים אשם בפשע המתועב ביותר שאפילו המוות הוא לא עונש הולם עבורו, ובכל זאת האדם מעז להתווכח עם אלוהים ולהשוות את עצמו אליו. מה הערך של הפיכת אדם כזה למושלם? אם האדם נכשל במילוי חובתו, עליו להרגיש אשם וחייב. עליו לבוז לחולשתו ולחוסר התועלת שלו, למרדנותו ולשחיתותו. יתרה מכך, עליו להקריב את חייו ואת דמו לאלוהים. רק אז הוא יהיה יציר נברא שאוהב את אלוהים באמת, ורק בן אדם כזה ראוי ליהנות מברכותיו והבטחותיו של אלוהים, וראוי לכך שאלוהים יהפוך אותו למושלם. ומה עם רובכם? כיצד אתם מתייחסים לאל החי בקרבכם? כיצד מילאתם את חובתכם כלפיו? האם עשיתם את כל מה שנקראתם לעשות, אפילו להקריב את חייכם? מה הקרבתם? האם לא קיבלתם ממני הרבה? האם אתם מסוגלים להבדיל? כמה אתם נאמנים לי? כיצד שירתם אותי? ומה לגבי כל מה שהענקתי לכם ועשיתי למענכם? האם הבאתם את כל זה בחשבון? האם כולכם שקלתם והשוואתם זאת באמצעות המצפון המועט שיש בכם? למי תוכלו להיטיב בדבריכם ובמעשיכם? האם ייתכן שהקרבה זעומה כזו מצדכם שקולה לכל מה שהענקתי לכם? אין לי ברירה אחרת והייתי מסור אליכם בכל לבי, ולמרות זאת אתם נוטרים בלבכם הסתייגויות מרושעות לגביי ולבכם חצוי. זו כל חובתכם וזה תפקידכם היחידי, הלא כן? האם אתם לא יודעים שכלל לא מילאתם את חובתכם כיצירים נבראים? כיצד ניתן להחשיב אתכם ליצירים נבראים? האם אתם לא יודעים בבירור מה אתם מבטאים ומביאים לידי ביטוי? נכשלתם במילוי חובתכם, ובכל זאת אתם שואפים לזכות ברחמיו ובחסדו השופע של אלוהים. חסד כזה לא נועד לבני אדם כה חסרי ערך ושפלים כמותכם, אלא לאלה שלא מבקשים דבר ומקריבים הקרבות ברצון. בני אדם כמוכם, אפסים מאופסים ובינוניים, לא ראויים כלל ליהנות מחסדי שמיים. כל ימיכם יהיו רק קשיים ועונש אינסופי! אם אתם לא יכולים להיות נאמנים לאלוהים, גורלכם נחרץ לסבול. אם אתם לא יכולים לתת דין וחשבון לדבריי ולעבודתי, מנת חלקכם תהיה עונש. החסד, הברכות, והחיים הנפלאים במלכות השמיים לא יהיו קשורים אליכם כלל. זהו הסוף הראוי לכם והוא פרי מעשיכם! לא רק שבני האדם המטופשים והיהירים האלה לא עשו את כל יכולתם ולא מילאו את חובתם, אלא שהם פושטים את ידיהם לחסד, כאילו שמבוקשם מגיע להם. ואם הם לא משיגים את מבוקשם, הם הופכים לחסרי אמונה עוד יותר. איך יכולים בני אדם כאלה להיחשב בני אדם שקולים? איכותכם ירודה ואתם חסרי היגיון – אתם לא מסוגלים כלל למלא את החובה שעליכם למלא במהלך עבודת הניהול. ערככם כבר ירד באופן תלול. כישלונכם לגמול לי על שהיטבתי עמכם כל כך הוא בעצמו מעשה של מרדנות קיצונית, שדי בו כדי לגנות אתכם ולהוקיע את פחדנותכם, את אוזלת ידכם, את נבזותכם, ואת אפסותכם. איך ייתכן שתהיו עדיין ראויים לפשוט את ידכם? אתם לא מסוגלים לסייע לעבודתי כהוא זה, לא מסוגלים להתמסר לאמונתכם ולא מסוגלים לשמש עדות למעני. אלה הם הכישלונות והעבירות שלכם, ובכל זאת אתם תוקפים אותי, מספרים עליי כזבים ומתלוננים שאני לא צודק. האם זה מה שמהווה את נאמנותכם? האם זה מה שמהווה את אהבתכם? איזו עוד עבודה אתם מסוגלים לעשות מעבר לזה? כיצד תרמתם לכל העבודה שנעשתה? כמה הוצאתם? העובדה שאני לא מטיל עליכם כל אשמה היא כשלעצמה מעשה של חסד רב. ובכל זאת, ללא בושה, אתם מתרצים לי תירוצים ומתלוננים עליי בחדרי חדרים. האם אין בכם אפילו שמץ קל של אנושיות? על אף שדעתו ותפיסותיו של האדם מכתימה את חובת האדם, עליכם למלא את חובתכם ולהתמסר לאמונתכם. הדופי שבעבודת האדם מעיד על איכותו, בעוד שאם האדם לא ממלא את חובתו הדבר מעיד על מרדנותו. חובתו של האדם והשאלה אם הוא מבורך או מקולל אינן קשורות זו בזו. חובה היא הדבר שהאדם אמור להגשים – זוהי חובתו המחייבת שלא צריכה להיות תלויה בפיצוי, בתנאים או בסיבות. רק כך הוא ממלא את חובתו. בן אדם מבורך נהנה מכל טוב משהוא הופך מושלם לאחר שיפוט. אדם מקולל בא על עונשו כשטבעו לא משתנה לאחר ייסורים ושיפוט, כלומר הוא לא הפך למושלם. כיציר נברא, על האדם למלא את חובתו, לעשות את מה שעליו לעשות ולעשות את מה שהוא מסוגל לעשות, בלי קשר לשאלה אם הוא יהיה מבורך או מקולל. זה המצב היסודי מאוד של האדם, כמי שמחפש אחר אלוהים. אסור לכם לעשות את חובתכם רק כדי להתברך ואסור לכם לסרב לנקוט מעשה מחשש להיות מקוללים. אומר לכם דבר אחד: אם האדם מסוגל למלא את חובתו, פירוש הדבר הוא שהוא עושה את מה שעליו לעשות. אם האדם לא מסוגל למלא את חובתו, הדבר מעיד על מרדנות האדם. רק באמצעות התהליך הזה של מילוי חובתו האדם משתנה בהדרגה, ובאמצעות תהליך זה הוא גם מפגין את נאמנותו. לכן, ככל שאתם יותר מסוגלים למלא את חובתכם, כן ירבו האמיתות שתקבלו, וכך גם הבעתכם תהפוך לאמיתית יותר. מי שרק יוצא ידי חובה במילוי חובתו ולא מחפש את האמת, יסולק בסוף, מפני שבני אדם כאלה לא ממלאים את חובתם בהנהגת האמת ולא מנהיגים את האמת במילוי חובתם. בני אדם כאלה הם אלה שלא ישתנו ואלה שיהיו מקוללים. לא רק שהבעותיהם לא טהורות, אלא שכל מה שהם מביעים אינו אלא רשעות.

בעידן החסד, גם ישוע דיבר הרבה ועשה עבודה רבה. כיצד הוא נבדל מישעיהו? כיצד הוא נבדל מדניאל? האם הוא היה נביא? מדוע נאמר שהוא המשיח? מה ההבדלים ביניהם? הם היו כולם בני אדם שאמרו דברים, ולאדם דבריהם נשמעו פחות או יותר אותו דבר. הם כולם דיברו ועשו עבודה. נביאי התנ"ך התנבאו וגם ישוע היה מסוגל לעשות זאת. למה כך הדבר? ההבדל כאן מבוסס על אופייה של העבודה. כדי להבין את הסוגיה הזו, עליכם לא להתייחס לאופיים של הבשר והדם, ועליכם לא להתייחס לעומקן או רדידותן של דבריהם. עליכם תמיד להתייחס קודם כל לעבודתם ולהשפעות עבודתם על האדם. הנבואות שנשא ישעיהו בזמנו לא תמכו בחייו של האדם, והמסרים שקיבלו דניאל ודומיו היו רק נבואות ולא אורח החיים. לולא התגלותו הישירה של יהוה, אף אחד מהם לא היה יכול לעשות את העבודה הזאת, משום שדבר כזה איננו אפשרי עבור בני תמותה. גם ישוע דיבר הרבה, אך הדברים שלו היו אורח החיים שבו האדם יכול היה למצוא נתיב לנוהג. פירוש הדבר הוא שראשית, הוא יכול היה לתמוך בחיי האדם משום שישוע הוא החיים; שנית, הוא יכול היה לשנות את חריגותיו של האדם; שלישית, עבודתו הייתה יכולה להוסיף על עבודתו של יהוה כדי להמשיך את העידן; רביעית, הוא יכול היה לתפוס את צרכיו הפנימיים של האדם ואת מה שחסר בו; חמישית, הוא יכול היה להביא לעולם עידן חדש ולחתום את העידן הישן. זו הסיבה שהוא נקרא אלוהים והמשיח – הוא לא רק שונה מישעיהו, אלא גם מכל הנביאים האחרים. ניקח את ישעיהו כדוגמה כדי להשוות בין עבודתו של ישוע ועבודתם של הנביאים. ראשית, ישעיהו לא יכול היה לתמוך בחיי האדם. שנית, הוא לא יכול היה להביא לעולם עידן חדש. הוא עבד תחת הנהגתו של יהוה ולא כדי להביא לעולם עידן חדש. שלישית, הדברים שהוא עצמו אמר היו נשגבים מבינתו. הוא זכה להתגלויות ישירות מרוח האל, ואחרים לא הצליחו להבין אפילו אם הקשיבו. די בנקודות המעטות האלה כדי להוכיח שדבריו היו נבואות בלבד, ולא יותר מהיבט של העבודה שנעשתה בשם יהוה. יחד עם זאת, הוא לא יכול היה לייצג את יהוה לגמרי. הוא היה משרתו של יהוה, כלי שרת בעבודתו של יהוה. הוא עשה עבודה רק במסגרת עידן החוק ובמסגרת עבודתו של יהוה – הוא לא עשה עבודה מעבר לעידן החוק. בניגוד לישעיהו, עבודתו של ישוע הייתה שונה. הוא חרג ממסגרת עבודתו של יהוה. הוא עבד כאל בהתגלמותו כבשר ודם ונצלב כדי לגאול את האנושות כולה. כלומר הוא הוציא לפועל עבודה חדשה מעבר לעבודתו של יהוה. זו הייתה הבאת עידן חדש לעולם. תנאי נוסף הוא שישוע היה מסוגל לדבר על דברים שמחוץ להישג ידו של האדם. עבודתו היא עבודה תחת ניהולו של אלוהים והיא כללה את כלל האנושות. הוא לא עבד רק בקרב בני אדם ספורים, ועבודתו לא נועדה להוביל בני אדם ספורים. ובאשר לאופן שבו האל התגלם כבן אדם, האופן שבו רוח האל העניקה התגלויות בזמן ההוא והאופן שבו הרוח ירדה אל אדם אחד כדי לעבוד – אלה עניינים שהאדם לא מסוגל לראות או למשש. אמיתות אלה לא יכולות בשום אופן לשמש כהוכחה לכך שישוע הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם. אי לכך, אפשר למצוא את ההבדלים רק בדבריו ועבודתו של אלוהים, שהם מוחשים עבור האדם. רק הם אמיתיים. זאת משום שענייניה של רוח האל לא גלויים לכם והם ידועים בבירור רק לאלוהים עצמו. אפילו האל בהתגלמותו כבשר ודם לא יודע את הכול. אתם יכולים לוודא אם הוא אלוהים^[א] רק על פי העבודה שהוא עשה. על פי עבודתו אפשר לראות, ראשית, שהוא מסוגל לפתוח עידן חדש; שנית, שהוא מסוגל לתמוך בחייו של האדם ולהראות לאדם כיצד להיות חסיד האל. די בכך כדי לקבוע שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. לכל הפחות, העבודה שהוא עושה יכולה לייצג לגמרי את רוח האל, ומעבודה כזו ניתן לראות שרוח האל שוכנת בקרבו. מכיוון שהעבודה שעשה האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקר להביא לעולם עידן חדש, להוביל עבודה חדשה ולפתוח נסיבות חדשות, די בתנאים המעטים האלה כדי לקבוע שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. לפיכך, זה מה שמבדל אותו מישעיהו, דניאל ושאר הנביאים הגדולים. ישעיהו, דניאל והאחרים השתייכו כולם לשכבת בני אדם משכילים ותרבותיים מאוד. הם היו בני אדם יוצאי דופן תחת הנהגתו של יהוה. גם האל בהתגלמותו כבשר ודם היה ידען ובעל אינטלקט רב, אבל אנושיותו הייתה רגילה במיוחד. הוא היה איש רגיל, ובהסתכלות שטחית לא ניתן היה להבחין בייחוד כלשהו באנושיותו, או שאנושיותו שונה במשהו מאנושיותם של אחרים. הוא לא היה על-טבעי או ייחודי כלל וכלל, ולא היו לו השכלה, ידע או תיאוריה נשגבים יותר. החיים שהוא דיבר עליהם והנתיב שבו הוביל לא הושגו באמצעות תיאוריה, ידע, ניסיון חיים, או חינוך משפחתי, אלא היו פרי עבודתם הישירה של רוח האל ושל הבשר המתגלם. משום שלאדם יש תפיסות נשגבות של אלוהים, ובפרט משום שהתפיסות האלה מורכבות מיסודות רבים של ערפול ועל-טבעיות, בעיניו של האדם, אל רגיל בעל חולשות אנושיות, שלא יכול לעשות אותות ומופתים, הוא בוודאי לא אלוהים. האין אלה התפיסות השגויות של האדם? אם האל בהתגלמותו כבשר ודם לא היה בן אדם רגיל, איך אפשר היה לומר שאלוהים הפך לבשר ודם? להיות בשר ודם פירושו להיות בן אדם רגיל ושגרתי. אם הוא היה ישות נשגבת, הוא לא היה בשר ודם. כדי להוכיח שהוא בשר ודם, אלוהים צריך היה להתגלם כבשר ודם רגילים. הדבר נעשה בסך הכל כדי להשלים את חשיבותה של ההתגלמות. אולם לא כך היה במקרה של הנביאים ובני האדם הנבראים בצלם. הם היו בני אדם שרוח הקודש העניקה להם כישרון והשתמשה בהם. בעיני האדם, אנושיותם הייתה נהדרת במיוחד, והם ביצעו מעשים רבים שהתעלו על אנושיות רגילה. זו הסיבה שהאדם התייחס אליהם כפי שהתייחס לאלוהים. כעת עליכם להבין זאת בבירור, משום שזו הייתה הסוגיה שהכי בלבלה את בני האדם בעידני העבר. בנוסף, ההתגלמות כבשר ודם היא הדבר המסתורי ביותר, והאל בהתגלמותו כבשר ודם הוא הדבר שהכי קשה לאדם לקבל. דבריי כאן נועדו לסייע לכם במילוי תפקידכם ובהבנתכם את מסתרי ההתגלמות. כל זה נוגע לניהולו של אלוהים, לחזון. הבנתכם את כל הדברים האלה תועיל לכם יותר להכיר את החזון, כלומר את עבודת הניהול. כך גם תבינו לעומק את החובה שבני אדם שונים צריכים למלא. אף שהדברים האלה לא מכוונים את דרככם ישירות, הם בכל זאת יסייעו לכם מאוד בהיווכחותכם. זאת משום שחייכם הנוכחיים נעדרים חזון, והעובדה הזו תהפוך למשוכה משמעותית להיווכחותכם. אם לא הצלחתם להבין את הסוגיות האלה, דבר לא יניע את היווכחותכם. ואיך יכול עיסוק כזה לאפשר לכם למלא את חובתכם על הצד הטוב ביותר?

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילים "אם הוא אלוהים."

מתוך "ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם"

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיחשל אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.