20.3.19

האמירה המאה וחמש-עשרה

לבי ישמח מאוד עבורכם, ואני ארקוד בגיל עבורכם ואתן לכם ברכות לאין-קץ, שכן לפני הבריאה באתם ממני והיום עליכם לחזור לצדי, היות שאתם אינכם מן העולם הזה, אלא ממני. אני אוהב אתכם לנצח, אברך אתכם לנצח ואגונן עליכם לנצח. רק אלה שבאו ממני יודעים את רצוני, ורק הם יתחשבו בעול שאני נושא ויעשו את מה שאני רוצה.
עכשיו, הכול כבר הוגשם. לבי הוא כמו כדור של אש, והוא כמה לכך שבניי האהובים יתאחדו עמי בקרוב, כמה לכך שישותי הפיסית תחזור בשלמותה לציון בקרוב. אתם מבינים את זה במידה מסוימת. למרות שאיננו יכולים ללכת זה בעקבות זה ברוחנו לעתים קרובות, אנו יכולים לעתים קרובות ללוות זה את זה ברוח ולהיפגש במישור הגשמי. לנצח לא ניתן להפריד בין האב והבנים – הם קשורים באופן אינטימי. איש אינו יכול לקחת אתכם ממני עד ליום השיבה אל הר ציון. אני אוהב את כל הבנים הבכורים שבאו ממני ושונא את כל האויבים שמתנגדים לי. אני אחזיר את האוהבים אותי אל ציון ואשליך את שנואיי אל השאול, אל הגיהינום. זהו העיקרון הראשי שמאחורי כל צוויי המנהליים. כל מה שבניי הבכורים אומרים או עושים הוא ביטוי של רוחי, רוח הקודש. על כולם להעיד על בניי הבכורים עם הבנה ברורה של העניין הזה. זהו השלב הבא בעבודתי, ואם מישהו יתנגד, אני אבקש מבניי האהובים לטפל בו. זה שונה עכשיו. אם אהוביי יאמרו מילה שיפוטית אחת, השטן ימות מייד בשאול מכיוון שכבר מסרתי את הסמכות לבניי הבכורים. כלומר מעתה ואילך הגיע המועד שבו בניי הבכורים ואני נמשול ביחד (זה מתרחש בשלב ההתגלמות כבשר ודם, וזה שונה במקצת ממשילה יחדיו בגוף). כל מי שמתמרד במחשבתו יסבול מגורל זהה לאלה שמתנגדים אליי. יש להתייחס לבניי הבכורים כפי שמתייחסים אליי, מכיוון שאנו גוף אחד ושלא ניתן להפריד בינינו. היום יש להעיד על בניי הבכורים כפי שהעידו עליי בעבר. זה אחד מצוויי המנהליים; על כולם לעמוד ולשאת עדות.
מלכותי משתרעת עד קצווי תבל, בניי הבכורים נוסעים יחד איתי אל קצווי תבל. אני מדבר על דברים רבים שאותם אינכם מבינים בשל מגבלות גופכם הגשמי, ולכן יש לעשות את רוב העבודה לאחר השיבה לציון. מתוך דבריי ניתן לראות שהיום אינו רחוק – הוא עומד להתרחש. לכן אני מדבר ללא הרף על ציון ועל העניינים שבציון. ידוע לכם מהי מטרת דבריי? ידוע לכם מה בליבי? ליבי כמה לחזור בקרוב לציון, לסיים את כל העידן הישן, לסיים את חיינו עלי אדמות (מכיוון שאני מתעב את האנשים, העניינים והדברים הארציים ושונא את החיים בהתגלמות כבשר ודם עוד יותר מכך; מגבלות קשות כרוכות בקיום כבשר ודם, והכול יתחיל לשגשג רק עם השיבה לציון) ולחזור אל חיינו במלכות. מטרת התגלמותי הראשונה הייתה להניח את המסד להתגלמותי השנייה. היה צורך ללכת בדרך הזאת. רק לאחר שמסרתי את עצמי לשטן באופן מלא, יכולתי לגאול ולפדות אתכם אל גופי במהלך השלב האחרון. (אלמלא נעשה הדבר באמצעות התגלמותי הראשונה, לא ניתן היה לפארני, לא הייתי מסוגל לקחת בחזרה את קורבן החטאת, ולכן אתם הייתם באים אל העולם כחוטאים.) היות שחוכמתי היא אינסופית ומכיוון שהובלתי אתכם אל מחוץ לציון, אני לבטח אחזיר אתכם לציון. ניסיונותיו של השטן לחסום את הדרך יעלו בתוהו, שכן עבודתי הגדולה הוגשמה כבר מזמן. בניי הבכורים זהים לי – הם קדושים, אין בהם רבב, ולכן אשוב לציון עם בניי הבכורים ולעולם לא ניפרד עוד.
תוכנית הניהול שלי מתגלה לכם במלואה, בהדרגה. התחלתי לעשות את עבודתי בכל האומות ובקרב כל העמים. די בכך כדי להוכיח שמועד שיבתי לציון אינו רחוק, היות שעבודתי תיעשה בכל האומות ובכל העמים לאחר השיבה לציון. הקצב שלי מואץ יותר ויותר (היות שיום שובי לציון מתקרב, אני רוצה לסיים את עבודתי עלי אדמות לפני שאשוב). אני נעשה יותר ויותר עסוק בעבודתי, ועם זאת יש לי פחות ופחות עבודה לעשות עלי אדמות – כמעט שום דבר. (אני עסוק בעבודה שנעשית מתוך רוח הקודש, שאותה בני האדם אינם יכולים לראות בעין בלתי מזוינת, אלא רק להסיק מתוך דבריי; איני עסוק באותו המובן שמתייחס לתעסוקה בגוף הגשמי – אך ישנן משימות רבות שארגנתי.) כפי שאמרתי, זה מפני שעבודתי עלי אדמות כבר הושלמה כולה, ועל יתרת עבודתי להמתין לשובי לציון (הסיבה שבעטיה עליי לחזור לציון כדי לעבוד היא שלא ניתן להגשים את העבודה העתידית בגוף הגשמי, ואם העבודה הזאת תיעשה מחוץ לגוף הגשמי, היא תטיל קלון על שמי). כאשר אביס את יריביי ואחזור לציון, החיים יהיו יפים ושלווים יותר מהחיים שלפני העידנים. (זה מפני שהתגברתי לגמרי על העולם, והודות להתגלמויותיי הראשונה והשנייה, זכיתי לתפארת מלאה. בהתגלמותי הראשונה פוארתי רק באופן חלקי, אך בהתגלמותי השנייה ישותי הפיסית זכתה לתפארת מלאה, ולכן לא נותרו לשטן עוד הזדמנויות לנצל. לכן החיים העתידיים בציון יהיו עוד יותר יפים ושלווים.) ישותי הפיסית תופיע בצורה עוד יותר מפוארת בפני העולם והשטן כדי להשפיל את התנין הגדול האדום כאש – זו ליבתה של כל חוכמתי. ככל שאני מדבר יותר על עניינים חיצוניים, כך אתם מסוגלים יותר להבין; ככל שאני מדבר על דברים הנוגעים לציון שאותם בני אדם אינם מסוגלים לראות, כך תחשבו יותר שאלה דברים בעלמא, וכך יקשה עליכם יותר לדמיינם; אתם תחשבו שאני מספר סיפורי מעשיות. אך עליכם לעמוד על המשמר: איני אומר לעולם דברים בעלמא – הדברים היוצאים מפי הם אמינים. למרות שבשל צורת המחשבה שלכם קשה לכם להבין אותם, הדברים נכונים לחלוטין. (בשל מגבלות הגוף הגשמי, בני אדם אינם מסוגלים להבין באופן מלא ויסודי את דבריי, ולא גיליתי לחלוטין רבים מבין הדברים שאותם אמרתי, אך כאשר נחזור לציון לא אצטרך להסביר, אתם תבינו באופן טבעי). יש להתייחס לדברים אלה ברצינות.
למרות שלבני אדם יש מגבלות הנובעות מהגוף הגשמי ומתפיסותיהם, ברצוני בכל זאת לשפר את חשיבתכם האנושית ולהשיב מלחמה נגד תפיסותיכם באמצעות התעלומות שאת פשרן אני מגלה, מכיוון שאמרתי פעמים רבות שזהו שלב בעבודתי (העבודה הזאת לא תיעצר עד לכניסה לציון). בדעתו של כל אדם קיים הר ציון, והוא שונה מאדם לאדם. היות שאני מזכיר שוב ושוב את הר ציון, אמסור לכם את המידע הכללי אודותיו כדי שתוכלו לדעת עליו משהו. להיות על הר ציון משמע לחזור אל העולם הרוחני. למרות שהמושג מתייחס לעולם הרוחני, זהו אינו מקום שבני אדם אינם יכולים לראותו ולגעת בו; הדבר מתייחס אל הגוף. הוא אינו לחלוטין בלתי-נראה או בלתי-מוחשי, מכיוון שכאשר הגוף מופיע יש לו צורה, אך כאשר הגוף אינו מופיע, אין לו צורה. על הר ציון איש לא יוטרד בנושא המזון, המלבושים, הצרכים היומיומיים והמחסה. לא יתקיימו שם נישואין ולא משפחה ולא תהיה חלוקה למגדרים (כל הנמצאים על הר ציון הם ישותי הפיסית, הם בגוף אחד, ולכן אין נישואין, משפחה או חלוקה למגדרים), וכל הדברים שישותי הפיסית מדברת עליהם יתממשו. כאשר אנשים אינם עומדים על המשמר, ישותי הפיסית תופיע בקרבם, וכאשר אנשים אינם שמים לב, ישותי הפיסית תיעלם (אנשים בשר-ודם אינם יכולים לעשות זאת, ולכן קשה לכם לדמיין זאת עכשיו). בעתיד עדיין יתקיימו השמש, הירח ושמיים וארץ פיסיים, אך היות שישותי הפיסית תימצא בציון, השמש או אור היום לא יצרבו ויחרכו, ולא ייגרם כל סבל בשל אסונות טבע. כאשר אמרתי שלא נזדקק לפנסים או לאור השמש כי אלוהים ייתן לנו אור, דיברתי על השהות בציון. על פי תפיסותיהם של בני האדם, יש להשמיד את כל הקיים ביקום, ועל כל בני האדם לחיות לאורי. הם חושבים שזו המשמעות האמיתית של האמירה: "לא נזדקק לפנסים או לאור השמש כי אלוהים ייתכן לנו אור", אך זו פרשנות שגויה של הדברים. כשאמרתי: "בכל חודש העץ יישא פירות משנים-עשר סוגים", התייחסתי לעניינים בציון. המשפט הזה מייצג את כל הקשור לחיים בציון. בציון, הזמן לא יהיה מוגבל, ולא תהיינה מגבלות של גיאוגרפיה ומרחב. זו הסיבה שאמרתי "בכל חודש". המונח "פירות משנים-עשר סוגים" אינו מייצג את ההתנהגות שאתם מביאים לידי ביטוי בחייכם היום, אלא הוא עוסק בחיי החופש בציון. המילים האלה הם הכללה הנוגעת לחיים בציון. מתוך כך ניתן לראות שהחיים בציון יהיו עשירים ומגוונים (שכן "שנים עשר" מציין כאן שלמות). אלה יהיו חיים ללא יגון ודמע, לא יתקיימו ניצול ודיכוי, ולכן כולם יהיו חופשיים ומשוחררים. זה מפני שהכול קיים בישותי הפיסית, שאיש אינו יכול להפריד את רכיביה ושהכול יהיה סצנה של יופי, סצנה חדשה לנצח. זו תהיה תקופה שהכול יהיה בה מוכן, תחילת חיינו לאחר שובנו לציון.
למרות שעבודתי עלי אדמות הושלמה במלואה, אני עדיין זקוק לכך שבניי הבכורים יעבדו עלי אדמות, ולכן איני יכול עדיין לשוב לציון. איני יכול לשוב לציון לבדי – אני אשוב לציון יחד עם בניי הבכורים אחרי שהם יסיימו את עבודתם עלי אדמות. כך ניתן יהיה לומר שאנו זוכים יחדיו בתהילה – זה יהיה הביטוי המלא של ישותי הפיסית. (אני אומר שעבודתם של בניי הבכורים עלי אדמות טרם נשלמה, מפני שבני הבכורים טרם הופיעו לעיני כול. את העבודה הזאת צריכים לעשות עושי-השירות הנאמנים והישרים.)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

האמירה המאה וחמש-עשרה

לבי ישמח מאוד עבורכם, ואני ארקוד בגיל עבורכם ואתן לכם ברכות לאין-קץ, שכן לפני הבריאה באתם ממני והיום עליכם לחזור לצדי, היות שאתם אינכם מן העולם הזה, אלא ממני. אני אוהב אתכם לנצח, אברך אתכם לנצח ואגונן עליכם לנצח. רק אלה שבאו ממני יודעים את רצוני, ורק הם יתחשבו בעול שאני נושא ויעשו את מה שאני רוצה.
עכשיו, הכול כבר הוגשם. לבי הוא כמו כדור של אש, והוא כמה לכך שבניי האהובים יתאחדו עמי בקרוב, כמה לכך שישותי הפיסית תחזור בשלמותה לציון בקרוב. אתם מבינים את זה במידה מסוימת. למרות שאיננו יכולים ללכת זה בעקבות זה ברוחנו לעתים קרובות, אנו יכולים לעתים קרובות ללוות זה את זה ברוח ולהיפגש במישור הגשמי. לנצח לא ניתן להפריד בין האב והבנים – הם קשורים באופן אינטימי. איש אינו יכול לקחת אתכם ממני עד ליום השיבה אל הר ציון. אני אוהב את כל הבנים הבכורים שבאו ממני ושונא את כל האויבים שמתנגדים לי. אני אחזיר את האוהבים אותי אל ציון ואשליך את שנואיי אל השאול, אל הגיהינום. זהו העיקרון הראשי שמאחורי כל צוויי המנהליים. כל מה שבניי הבכורים אומרים או עושים הוא ביטוי של רוחי, רוח הקודש. על כולם להעיד על בניי הבכורים עם הבנה ברורה של העניין הזה. זהו השלב הבא בעבודתי, ואם מישהו יתנגד, אני אבקש מבניי האהובים לטפל בו. זה שונה עכשיו. אם אהוביי יאמרו מילה שיפוטית אחת, השטן ימות מייד בשאול מכיוון שכבר מסרתי את הסמכות לבניי הבכורים. כלומר מעתה ואילך הגיע המועד שבו בניי הבכורים ואני נמשול ביחד (זה מתרחש בשלב ההתגלמות כבשר ודם, וזה שונה במקצת ממשילה יחדיו בגוף). כל מי שמתמרד במחשבתו יסבול מגורל זהה לאלה שמתנגדים אליי. יש להתייחס לבניי הבכורים כפי שמתייחסים אליי, מכיוון שאנו גוף אחד ושלא ניתן להפריד בינינו. היום יש להעיד על בניי הבכורים כפי שהעידו עליי בעבר. זה אחד מצוויי המנהליים; על כולם לעמוד ולשאת עדות.
מלכותי משתרעת עד קצווי תבל, בניי הבכורים נוסעים יחד איתי אל קצווי תבל. אני מדבר על דברים רבים שאותם אינכם מבינים בשל מגבלות גופכם הגשמי, ולכן יש לעשות את רוב העבודה לאחר השיבה לציון. מתוך דבריי ניתן לראות שהיום אינו רחוק – הוא עומד להתרחש. לכן אני מדבר ללא הרף על ציון ועל העניינים שבציון. ידוע לכם מהי מטרת דבריי? ידוע לכם מה בליבי? ליבי כמה לחזור בקרוב לציון, לסיים את כל העידן הישן, לסיים את חיינו עלי אדמות (מכיוון שאני מתעב את האנשים, העניינים והדברים הארציים ושונא את החיים בהתגלמות כבשר ודם עוד יותר מכך; מגבלות קשות כרוכות בקיום כבשר ודם, והכול יתחיל לשגשג רק עם השיבה לציון) ולחזור אל חיינו במלכות. מטרת התגלמותי הראשונה הייתה להניח את המסד להתגלמותי השנייה. היה צורך ללכת בדרך הזאת. רק לאחר שמסרתי את עצמי לשטן באופן מלא, יכולתי לגאול ולפדות אתכם אל גופי במהלך השלב האחרון. (אלמלא נעשה הדבר באמצעות התגלמותי הראשונה, לא ניתן היה לפארני, לא הייתי מסוגל לקחת בחזרה את קורבן החטאת, ולכן אתם הייתם באים אל העולם כחוטאים.) היות שחוכמתי היא אינסופית ומכיוון שהובלתי אתכם אל מחוץ לציון, אני לבטח אחזיר אתכם לציון. ניסיונותיו של השטן לחסום את הדרך יעלו בתוהו, שכן עבודתי הגדולה הוגשמה כבר מזמן. בניי הבכורים זהים לי – הם קדושים, אין בהם רבב, ולכן אשוב לציון עם בניי הבכורים ולעולם לא ניפרד עוד.
תוכנית הניהול שלי מתגלה לכם במלואה, בהדרגה. התחלתי לעשות את עבודתי בכל האומות ובקרב כל העמים. די בכך כדי להוכיח שמועד שיבתי לציון אינו רחוק, היות שעבודתי תיעשה בכל האומות ובכל העמים לאחר השיבה לציון. הקצב שלי מואץ יותר ויותר (היות שיום שובי לציון מתקרב, אני רוצה לסיים את עבודתי עלי אדמות לפני שאשוב). אני נעשה יותר ויותר עסוק בעבודתי, ועם זאת יש לי פחות ופחות עבודה לעשות עלי אדמות – כמעט שום דבר. (אני עסוק בעבודה שנעשית מתוך רוח הקודש, שאותה בני האדם אינם יכולים לראות בעין בלתי מזוינת, אלא רק להסיק מתוך דבריי; איני עסוק באותו המובן שמתייחס לתעסוקה בגוף הגשמי – אך ישנן משימות רבות שארגנתי.) כפי שאמרתי, זה מפני שעבודתי עלי אדמות כבר הושלמה כולה, ועל יתרת עבודתי להמתין לשובי לציון (הסיבה שבעטיה עליי לחזור לציון כדי לעבוד היא שלא ניתן להגשים את העבודה העתידית בגוף הגשמי, ואם העבודה הזאת תיעשה מחוץ לגוף הגשמי, היא תטיל קלון על שמי). כאשר אביס את יריביי ואחזור לציון, החיים יהיו יפים ושלווים יותר מהחיים שלפני העידנים. (זה מפני שהתגברתי לגמרי על העולם, והודות להתגלמויותיי הראשונה והשנייה, זכיתי לתפארת מלאה. בהתגלמותי הראשונה פוארתי רק באופן חלקי, אך בהתגלמותי השנייה ישותי הפיסית זכתה לתפארת מלאה, ולכן לא נותרו לשטן עוד הזדמנויות לנצל. לכן החיים העתידיים בציון יהיו עוד יותר יפים ושלווים.) ישותי הפיסית תופיע בצורה עוד יותר מפוארת בפני העולם והשטן כדי להשפיל את התנין הגדול האדום כאש – זו ליבתה של כל חוכמתי. ככל שאני מדבר יותר על עניינים חיצוניים, כך אתם מסוגלים יותר להבין; ככל שאני מדבר על דברים הנוגעים לציון שאותם בני אדם אינם מסוגלים לראות, כך תחשבו יותר שאלה דברים בעלמא, וכך יקשה עליכם יותר לדמיינם; אתם תחשבו שאני מספר סיפורי מעשיות. אך עליכם לעמוד על המשמר: איני אומר לעולם דברים בעלמא – הדברים היוצאים מפי הם אמינים. למרות שבשל צורת המחשבה שלכם קשה לכם להבין אותם, הדברים נכונים לחלוטין. (בשל מגבלות הגוף הגשמי, בני אדם אינם מסוגלים להבין באופן מלא ויסודי את דבריי, ולא גיליתי לחלוטין רבים מבין הדברים שאותם אמרתי, אך כאשר נחזור לציון לא אצטרך להסביר, אתם תבינו באופן טבעי). יש להתייחס לדברים אלה ברצינות.
למרות שלבני אדם יש מגבלות הנובעות מהגוף הגשמי ומתפיסותיהם, ברצוני בכל זאת לשפר את חשיבתכם האנושית ולהשיב מלחמה נגד תפיסותיכם באמצעות התעלומות שאת פשרן אני מגלה, מכיוון שאמרתי פעמים רבות שזהו שלב בעבודתי (העבודה הזאת לא תיעצר עד לכניסה לציון). בדעתו של כל אדם קיים הר ציון, והוא שונה מאדם לאדם. היות שאני מזכיר שוב ושוב את הר ציון, אמסור לכם את המידע הכללי אודותיו כדי שתוכלו לדעת עליו משהו. להיות על הר ציון משמע לחזור אל העולם הרוחני. למרות שהמושג מתייחס לעולם הרוחני, זהו אינו מקום שבני אדם אינם יכולים לראותו ולגעת בו; הדבר מתייחס אל הגוף. הוא אינו לחלוטין בלתי-נראה או בלתי-מוחשי, מכיוון שכאשר הגוף מופיע יש לו צורה, אך כאשר הגוף אינו מופיע, אין לו צורה. על הר ציון איש לא יוטרד בנושא המזון, המלבושים, הצרכים היומיומיים והמחסה. לא יתקיימו שם נישואין ולא משפחה ולא תהיה חלוקה למגדרים (כל הנמצאים על הר ציון הם ישותי הפיסית, הם בגוף אחד, ולכן אין נישואין, משפחה או חלוקה למגדרים), וכל הדברים שישותי הפיסית מדברת עליהם יתממשו. כאשר אנשים אינם עומדים על המשמר, ישותי הפיסית תופיע בקרבם, וכאשר אנשים אינם שמים לב, ישותי הפיסית תיעלם (אנשים בשר-ודם אינם יכולים לעשות זאת, ולכן קשה לכם לדמיין זאת עכשיו). בעתיד עדיין יתקיימו השמש, הירח ושמיים וארץ פיסיים, אך היות שישותי הפיסית תימצא בציון, השמש או אור היום לא יצרבו ויחרכו, ולא ייגרם כל סבל בשל אסונות טבע. כאשר אמרתי שלא נזדקק לפנסים או לאור השמש כי אלוהים ייתן לנו אור, דיברתי על השהות בציון. על פי תפיסותיהם של בני האדם, יש להשמיד את כל הקיים ביקום, ועל כל בני האדם לחיות לאורי. הם חושבים שזו המשמעות האמיתית של האמירה: "לא נזדקק לפנסים או לאור השמש כי אלוהים ייתכן לנו אור", אך זו פרשנות שגויה של הדברים. כשאמרתי: "בכל חודש העץ יישא פירות משנים-עשר סוגים", התייחסתי לעניינים בציון. המשפט הזה מייצג את כל הקשור לחיים בציון. בציון, הזמן לא יהיה מוגבל, ולא תהיינה מגבלות של גיאוגרפיה ומרחב. זו הסיבה שאמרתי "בכל חודש". המונח "פירות משנים-עשר סוגים" אינו מייצג את ההתנהגות שאתם מביאים לידי ביטוי בחייכם היום, אלא הוא עוסק בחיי החופש בציון. המילים האלה הם הכללה הנוגעת לחיים בציון. מתוך כך ניתן לראות שהחיים בציון יהיו עשירים ומגוונים (שכן "שנים עשר" מציין כאן שלמות). אלה יהיו חיים ללא יגון ודמע, לא יתקיימו ניצול ודיכוי, ולכן כולם יהיו חופשיים ומשוחררים. זה מפני שהכול קיים בישותי הפיסית, שאיש אינו יכול להפריד את רכיביה ושהכול יהיה סצנה של יופי, סצנה חדשה לנצח. זו תהיה תקופה שהכול יהיה בה מוכן, תחילת חיינו לאחר שובנו לציון.
למרות שעבודתי עלי אדמות הושלמה במלואה, אני עדיין זקוק לכך שבניי הבכורים יעבדו עלי אדמות, ולכן איני יכול עדיין לשוב לציון. איני יכול לשוב לציון לבדי – אני אשוב לציון יחד עם בניי הבכורים אחרי שהם יסיימו את עבודתם עלי אדמות. כך ניתן יהיה לומר שאנו זוכים יחדיו בתהילה – זה יהיה הביטוי המלא של ישותי הפיסית. (אני אומר שעבודתם של בניי הבכורים עלי אדמות טרם נשלמה, מפני שבני הבכורים טרם הופיעו לעיני כול. את העבודה הזאת צריכים לעשות עושי-השירות הנאמנים והישרים.)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה