מה ההבדל בין חיטים ועשבים רעים?

דברי אלוהים רלוונטיים:

כפי שאמרתי, השטן שלח את אלה שעושים למעני שירות כדי שיפריעו לניהולי; אותם עושי-שירות הם זונין, אך המונח "חיטה" אינו מתייחס לבנים הבכורים, אלא לכל הבנים ולאנשים שאינם הבנים הבכורים. "חיטה תמיד תהיה חיטה, זונין תמיד יהיו זונין;" זה אומר שטבעם של אנשי השטן אינו יכול להשתנות לעולם. בקצרה, הם נותרים דומים לשטן. "החיטה" משמעה הבנים והאנשים, כיוון שלפני בריאת העולם הוספתי לאנשים האלה את האיכות שלי. היות שאמרתי בעבר שטבעו של האדם אינו משתנה, החיטה תמיד תהיה חיטה.

מתוך "פרק 113" ב'אמירותיו של המשיח בראשית' בספר 'הדבר מופיע בבשר'

לא משנה כמה אלוהים מנסה אותו, נאמנותו של מי שאלוהים בלבו לא משתנה. עם זאת, עבור מי שאלוהים לא בלבו, ברגע שעבודת האל לא מביאה תועלת לבשרו ולדמו, הוא משנה את גישתו כלפי אלוהים, ואפילו נפרד ממנו. אלה בני האדם שלא יעמדו איתן בסוף, שרק רוצים את ברכותיו של אלוהים אך אינם מעוניינים להקריב את חייהם עבור אלוהים ולהקדיש את עצמם אליו. בני אדם בזויים שכאלה יגורשו כשתושלם עבודתו של אלוהים, והם לא ראויים כלל לחמלה. בני האדם שאינם אנושיים אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. כשהסביבה בטוחה ושמורה, או כשהם יכולים להפיק רווחים, הם נשמעים לאלוהים לחלוטין, אך כשאלוהים לא מספק להם את מלוא רצונם או בסופו של דבר מסרב לרצותם, הם פורצים מיד במרד. אפילו תוך לילה אחד בלבד, הם יכולים להפוך מחייכנים ו"טובי לב" לרוצחים מכוערים ופראיים הרואים במי שאתמול תמך בו כאויבו המושבע היום ללא סיבה נראית לעין. אם לא יגורשו השדים האלה, המוכנים לרצוח ללא היסוס, האם הם לא יהפכו למקור לסבל נוסף? ...מי שבאמת צועד בעקבות אלוהים יכול לעמוד במבחן עבודתו, ואילו מי שלא באמת צועד בעקבות אלוהים לא מסוגל לעמוד באף אחד מניסיונות האל. במוקדם או במאוחר בני האדם האלה יגורשו, ואילו המתגברים יישארו במלוכה. השאלה אם האדם באמת מחפש את אלוהים מוכרעת על פי מבחן עבודתו, כלומר באמצעות ניסיונות האל, ובלי כל התחשבות בהחלטתו של האדם עצמו. אלוהים לא דוחה איש מתוך גחמה – כל מעשה שלו יכול לשכנע את האדם לחלוטין. הוא לא עושה דבר שנעלם מעיני האדם, ולא עושה אף עבודה שלא תוכל לשכנע את האדם. השאלה אם אמונתו של האדם נכונה או לא מוכרעת על ידי העובדות, והאדם לא יכול להחליט בנושא. אין ספק ש"לא ניתן להפוך חיטים לעשבים רעים, ולא ניתן להפוך עשבים רעים לחיטים." כל מי שאוהב את אלוהים באמת ובתמים בסופו של דבר יישאר במלוכה, ואלוהים לא יתנכל לאף אדם שאוהב אותו באמת.

מתוך "עבודת האל ונוהגו של האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

כל מי שמכיר באלוהים בהתגלמותו מן השפה ולחוץ, אך לא יכול להנהיג את אמת הציות לאלוהים בהתגלמותו, יושמד בסופו של דבר, ועל אחת כמה וכמה שכל מי שמכיר באל הנראה לעין מן השפה ולחוץ ואף אוכל ושותה מהאמת שמבטא האל הנראה לעין, אך מחפש את האל המעורפל והבלתי נראה, יושמד בעתיד. אף אחד מבני האדם האלה לא יכול להישאר עד לעת המנוחה לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים. לא יוכל להיות אף אחד כמו בני האדם האלה שיישאר עד לעת המנוחה. בני האדם השטניים האלה הם אלה שלא מנהיגים את האמת. מהותם היא מהות של התנגדות ומרדנות נגד אלוהים, ואין להם כל כוונה להישמע לאלוהים. בני אדם כאלה יושמדו כולם. השאלה אם יש לכם אמת ואם אתם מתנגדים לאלוהים, נקבעת על פי מהותכם ולא על פי המראה שלכם, הדיבור שלכם וההתנהגות שלכם מפעם לפעם. מהותו של כל אדם מכריעה בשאלה אם הוא יושמד. הדבר נקבע על פי המהות שחושפים התנהגותו ועיסוקו בחיפוש האמת. בקרב בני אדם שגם הם עושים עבודה ואף עושים מידה דומה של עבודה, מי שמהותו האנושית טובה ושיש לו אמת, יכול להישאר, אך מי שמהותו האנושית רעה ומי שמורד באל הנראה לעין, הוא זה שיושמד. כל חלק בעבודתו או דבריו של אלוהים המכוון ליעדה של האנושות, עוסק באנושות באופן הולם, בהתאם למהותו של כל אדם. לא יהיו תאונות ובהחלט לא תהיה שום טעות. רק כשאדם מבצע עבודה, מעורבים בה רגש או משמעות אנושיים. העבודה שאלוהים עושה היא המתאימה ביותר. הוא בשום אופן לא יטען טענות שווא נגד ברוא כלשהו. יש כיום רבים שלא מסוגלים לתפוס את היעד העתידי של האנושות ואשר גם לא מאמינים בדברים שאני אומר. כל מי שלא מאמין, יחד עם מי שלא מנהיג את האמת, הוא שד!

מי שמחפש ומי שלא מחפש הם כעת שני סוגים שונים של בני אדם בעלי שני יעדים שונים. מי שעוסק בחיפוש אחר הכרת האמת ומנהיג את האמת נמנה על בני האדם שאלוהים יושיע. מי שלא מכיר את דרך האמת הוא אויב ושד. הוא צאצא של הארכי-מלאך והוא יושמד.

מתוך "אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה" ב'הדבר מופיע בבשר'

קטעים לעיון מתוך דרשות ושיתוף:

הביטויים העיקריים שמתגלים בבני אדם שזכו בישועה הם אלה: הם מסוגלים להישמע לעבודתו של אלוהים בלא קשר להעדפותיהם האישיות; הם צועדים בעקבות אלוהים בלי קשר ליעד, בין אם היעד הוא הניסיונות שעוברים עושי השירות, מוות, זמני הייסורים או הצרה הגדולה – בכל אלה, הם לא מקרטעים או מתקדמים בהעמדת פנים. חרף כל הקשיים והתסכולים שהם חוו, בני האדם האלה מעולם לא נטשו את הדרך האמיתית, ועד היום, הם עדיין נשמעים להסדריו של אלוהים וממלאים את החובה המוטלת עליהם – אלה הם בני אדם צייתנים שנשמעים לאלוהים, ואין ספק שאלוהים יושיע אותם בסופו של דבר. כאלה הם בני אדם שרוצים את אלוהים באמת ובתמים – הם יצעדו בעקבותיו עד הסוף, אפילו אם פירוש הדבר הוא שהם יסכנו את חייהם. "יקרה אשר יקרה, לא אעזוב את אלוהים. אוכל לנטוש את האושר של משפחתי, אוכל להשליך הצדה את רעייתי, את ילדיי או את בעלי. זה בסדר כל עוד אוכל להשקיע מאמצים למען אלוהים בשלמות." זהו ההבדל המובהק בין בני אדם שיזכו בישועה לבין בני אדם שיסולקו. כשאלה שיזכו בישועה חווים את עבודתו של אלוהים, הם עוסקים בחיפוש אחר האמת, והם מתמקדים בחיים, והם בהחלט אלה שזוכים בתוצאות ומשיגים שינויים ברמות שונות בטבע חייהם. אט אט, יש להם פחות תפיסות, הם פחות מרדניים, והם מתחילים להביא לידי ביטוי צלם אנוש בחייהם. האינטראקציות שלהם עם אחרים נעשות הרבה יותר רגילות, והם מפגינים פחות שחיתות. הם מתקדמים בהכרתם את האמת, והם שואפים ללא-הרף להעמיק את ההבנה כדי לזכות בבהירות. הם מוקירים את דבר האל ומשתוקקים אליו. הם קוראים את דבר האל ומשתפים על האמת כראוי, הם שמים דגש על הכרת עצמם ועל העמקת השינוי של טבעם. בלי קשר לחובה הם ממלאים, הם תמיד שואפים להיווכח בחיים ללא ליאות. אפשר לומר שהם נמצאים במסלול הנכון באמונתם ושאלוהים לא צריך לדאוג יותר מדי לגביהם. הם בני אדם שאלוהים די שבע רצון מהם. זהו הבדל נוסף בין בני אדם שיזכו בישועה לבין בני אדם שיסולקו. בני אדם שיזכו בישועה משקיעים את כל מאמציהם למען אלוהים כמיטב יכולתם, ועושים כל דבר שראוי שיעשו. הם נוקטים יוזמה בהתלהבות, והם לא עצלים ולא משתמטים, ושום חלק מעבודתם לא בוצע כלאחר יד או ברשלנות. הם משקיעים את כל לבם ואת כל כוחם בכל משימה שניצבת בפניהם, ומתייחסים אליה ברצינות, ובעבודתם עם אחרים, הם מסוגלים להתחשב בתועלת לבית האל. הם מתמקדים בהשפעת העבודה ומתחשבים ברצון האל, והם מנסים למלא את דרישותיו. אין להם שום מניע אנוכי במילויו חובתם, והם לא זוממים למען עצמם או מתרגשים מרווח והפסד אישיים, הם יכולים להניח בצד את תענוגות הבשר והודם וכל תועלת למשפחה שלהם עצמם, והם מוכנים לסבול קושי גופני במקרה הצורך. בראש סדר העדיפויות שלהם ניצב מילוי חובתם כראוי, וכן הפצת הבשורה כדי להושיע בני אדם ולהרחיב את עבודת הבשורה של אלוהים. זה המוטו שלהם. יכולתו של אדם למלא את חובתו בנאמנות היא ההוכחה לכך שיש לו מצפון והיגיון. יכולתם להתחשב ברצון האל ומוכנותם לסבול קשיים גופניים כדי לנחם את לבו של אלוהים ראויות לשבח אף יותר. מפני שבני האדם האלה אוהבים את האמת וחפשים את החיים, רוח הקודש תמיד עובדת בקרבם. הם זוכים לנאורות ולהארה מרוח הקודש כשהם משתפים על דבר האל, והם מסוגלים לקבל את האמת. מכיוון שכך, לבם צוהלים אף יותר, הם ממלאים יותר את חובתם וממלאים אותה במרץ רב יותר, מצבם משתפר יותר ויותר, והקשרים שלהם עם האחים והאחיות הופכים לרגילים יותר ויותר. הם יכולים לאהוב זה את זה, אך הם גם מסוגלים להבחין בבירור בין עצמם לבין אלה שנחשפו כבני אדם שלא אוהבים את אלוהים ולא ממלאים את חובתם, והם יודעים איך לטפל בחוכמה בבני אדם כאלה. בפרט, הם רואים את כל העולם ואת חסרי האמונה לגמרי בבירור. הם שונאים אותם שנאה מרה ומואסים בהם לחלוטין כשהם באים איתם במגע. הם רוצים רק לקיים אינטראקציות עם אחים ואחיות אחרים. בעיניהם, רק האחים והאחיות הם המשפחה שלהם, והם מרגישים שהם לא היו יכולים להמשיך לחיות במנותק ממשפחות של אלוהים – הם היו מעדיפים למות על פני חיים שאינם למען אלוהים. בני האדם האלה הם הגונים וישרים, ולכן אם אלוהים שונא משהו, הם יוותרו עליו וימלאו את דרישותיו של אלוהים, ובלבד שאלוהים יהיה מרוצה. יש להם כבוד עצמי, והם להוטים בלבם להצטיין ולהשיג נחישות. הם מוכנים לשרת את אלוהים, והם מתייחסים להיותם עושי שירות נאמנים כאל כבוד משלהם. הם שואפים לְרַצות את אלוהים, ואפילו אם הדבר שירצה אותו הוא רק מתן שירות, הם ישרתו אותו עד הסוף, עד לנשימת אפם האחרונה. הם מאמינים שהרדיפה אחרי ברכות היא התנהגות שפלה, שאדם עם כמיהות אישיות הוא אדם עלוב, ושמחובתם להיות עושי שירות ראויים וישרים. אלוהים זוכה כבוד בזכות בני האדם האלה. על אף שבני האדם האלה מכילים מידת מה של מרדנות ושחיתות, הם אוהבים את האמת ומחפשים צדק. הם לא פוחדים מקשיים, תמיד מתמידים במילוי חובתם וזוכים בסופו של דבר בברכתו של אלוהים. אנחנו רואים אצלם בבהירות מיוחדת את התוצאות של עבודת האל. טבע החיים שלהם השתנה ברמות שונות, השקפות החיים שלהם, החשיבה שלהם, אורח החיים שלהם ונקודות המבט שלהם לגבי דברים – כל אלה עוברים שינוי משמעותי, ובמידה מסוימת, הם הופכים לאנשים חדשים. בני האדם האלה שיזכו בישועה עברו בגיא צלמוות וראו את האור הראשון של השחר – הם כאילו מתו וקמו לתחייה. כשהסוף קרב, החיוניות שלהם גוברת, והם מקרינים ברעננות נעורים. הם צועדים בעקבות אלוהים ועומדים איתן בעדותם. זו בדיוק קבוצת בני האדם שאלוהים גזר מראש שתזכה לישועתו האדירה היום.

כעת, בואו נבחן שוב את התנהגותם של אותם בני אדם מרושעים שנחשפו. הם מאכזבים מאוד בני אדם אחרים וגורמים להם לחשוש, והם מגלמים את הביטוי "קל יותר לשנות הרים ונהרות מאשר לחולל שינוי באופיו של אדם". בעבר הם אומנם עבדו או עשו שירות למען משפחת האל, אך כשאלוהים חשף אותם בסופו של דבר, הם חזרו לסורם וחשפו את פרצופם האמיתי. הם הסתננו פנימה בתקווה לזכות בברכות, אך בסופו של דבר הם נחלו תבוסה קשה ומבישה. הם לא אוהבים את האמת כלל, ואין להם עניין בעבודתו של אלוהים. הם מעולם לא התייחסו ברצינות לקריאה בדבר האל. יותר קשה להם לקרוא את דבר האל מאשר ליטול תרופות, והם רוצים עוד פחות לשתף בנוגע לאמת. אלה המאפיינים העיקריים שלהם. מבחינתם, אין מה לדבר על הבנת האמת וחיפוש האמת, ועוד פחות מזה על הכרה עצמית. הם חסרי אמונה; הם העשבים השוטים שזרע השטן. ביסודו של דבר, אין להם חיים של ממש. כשהם נכנסו לכנסייה, לא היו להם כוונות טובות. אלה הביטויים של בני האדם האלה: הם לעולם לא רוצים להשקיע שום מאמץ, והם תמיד רוצים להשיג הטבות ותועלות. הם לא ישכימו קום, אלא אם כן הם יפיקו מכך תועלת. הם מחפשים אך ורק רווח כספי, והם לא ממלאים את חובתם בשמחה וברצון. הטבע שלהם הוא תפלצתי, ואין בלבם שום חמלה או אמפתיה לאחרים. הם תאבי בצע באופן דוחה והם לא יודעים שובע. הם נאחזים בכל אדם שיועיל להם ויספק להם יתרון, והם גורמים לבני אדם כאלה לפעול בשירותם. הם תמיד פולטים שקרים. כל דבריהם מכילים שקרים או נגעי טומאה. שום דבר שהם אומרים הוא לא מדויק, כך שלעולם אין לדעת מתי הם אומרים אמת ומתי הם משקרים. הם עושים הכל בחשאי ולא עושים שום דבר שהוא צודק ומכובד. הם לעולם לא יפתחו את לבם ויאמרו משהו כן באוזני הזולת, אלא כשהם הם עומדים למות ומזילים דמעה או שתיים למראה ארון הקבורה. הדברים שיוצאים מפיהם הם בעיקר מילים זדוניות על בני אדם אחרים, דברי רכילות וביקורת, מילים שמחרחרות מדון ודברי האשמה, וכן עלבונות כלפי הזולת. הדבר שהם אוהבים יותר מכל הוא חנופה והערצה מצד אחרים, והם אוהבים כשאחרים סובבים סביבם. הם רוצים ברצינות להיות המלכים או בעלי הסמכות העליונה ושכולם ישרתו אותם. כשמצבם טוב ויש להם מזל, הם יכולים לתחוב את הזנב בין הרגליים ולהעמיד פנים שהם בני אדם טובים לזמן מה. אולם כשהם נוחלים מפלה וכשאלוהים נוטש אותם, הם מגלים מיד את פרצופם האמיתי, ובן רגע מתחילים לצעוק גידופים ולטעון לאי-צדק משווע, והם הופכים לשדים. במצב הזה, הם מסוגלים לעשות כל דבר. כמו מגיפה שמתפשטת לכל עבר, הם זורים רעל בכל מקום ומפיצים שמועות כדי לרמות בני אדם. כל בני האדם המרושעים האלה שמבצעים כל מיני מעשים רעים, דומים זה לזה באופיים, גם אם התנהגותם שונה. הם כולם נמצאים באותו מצב נפשי, אך שונים זה מזה רק בחומרת הרוע שהם מגלים. בני אדם כאלה נמצאים בכל מקום, וקל לזהות אותם. ניתן להסביר זאת כך: כל בני האדם שמחפשים יתרון אישי במקום לבסס את מעשיהם על האמת, הם בני אדם רעים; כל אלה שלא עוסקים בחיפוש החיים ולא מכירים את עצמם כלל, הם בני אדם רעים; כל אלה שלא תורמים דבר על אף שיש להם כסף ושלא מוכנים למלא את חובתם, הם בני אדם רעים; כל אלה שמתרשלים במילוי חובתם, ואף מרחיקים לכת עד כדי לפעול במזיד, הם בני אדם רעים; כל אלה שנאבקים לזכות במעמד, מפריעים לחיי הכנסייה ולא נשמעים לאיש, הם בני אדם רעים; כל אלה שפועלים לפי רצונם שלהם ובאופן מופקר, ואשר לא מקשיבים לאף אחד אחר, הם בני אדם רעים; כל אלה ששומעים את קולו של אלוהים ולא מפחדים, ואפילו לא מכים על חטא, הם בני אדם רעים; כל אלה שהטבע שלהם פראי ואלים, שנוהגים בבני אדם באכזריות, שתוקפים בני אדם על ימין ועל שמאל בשפה פוגענית, שלא משנים את השקפותיהם כלל, הם אשמים עוד יותר בביצוע החטאים הנתעבים ביותר. כל אלה שחזרו לסורם, ששבו לאופיים האמיתי ושהם בדיוק כמו חסרי האמונה, הם שדים שחושפים את זהותם האמיתית. עבודתה של רוח הקודש נטשה את בני האדם האלה לפני זמן רב. אלוהים כבר מסר אותם לידי השטן, והם לא שייכים למשפחתו של אלוהים.

משיתופיהם של בכירים

לקריאה נוספת:

ניתוח מהותם של הפרושים: מהו שורש התנגדותם של הפרושים לאלוהים? האם ביכולתך להבחין בפרושים של ימינו? ערוץ זה יגלה לך את האמת על התנגדותם של הפרושים לאלוהים.