הייתי אבוד ונמצאתי
מאת שיילי, ארה"ב
הגעתי לארה"ב מתוך כוונה להשקיע את כל כולי בהשגת אושר בחיים עם רמת חיים גבוהה. אף על פי שסבלתי די הרבה במשך השנים הראשונות, ברבות הזמן הצלחתי להקים חברה משלי, רכשתי לי מכונית ובית ועוד. סוף סוף חוויתי את "חיי האושר" שעליהם חלמתי. במהלך תקופה זו רכשתי לי חברים אחדים; נהגנו לצאת יחד בזמננו הפנוי, לאכול, לשתות ולבלות. כולנו הסתדרנו היטב איש עם רעהו, ואני חשבתי שמצאתי חבר'ה ממש טובים. אבל אז הסתבר לי שהם היו בעצם רק חברים לשתייה, שלא היה להם שום דבר משמעותי לומר, וכשהייתי מודאג או מדוכדך לא היה ביניהם אפילו אחד שיכולתי לפנות אליו ולתנות את צרותיי. לא זו בלבד, אלא שהם זממו לגזול ממני את כספי: אחד מהם שיקר וסיפר שאימו החיה בסין חולה מאוד, וכשהלוויתי לו כסף הוא נעלם מבלי להשאיר עקבות. אחר, שמוצאו מעיר הולדתי, סיפר לי אוסף של שקרים על כך שהוא זקוק למימון עבור פרויקט מסוים, והצליח להוציא ממני כסף במרמה. אפילו החברה שלי, שהייתה האדם הקרוב והיקר לי ביותר, מעלה באמוני וגזלה ממני במרמה סכום כסף גדול, שכדי לצבור אותו נדרשו לי שנים של עבודה בפרך. קשי הלב של האנשים הללו, שאליו חָבְרה האדישות החברתית, הותירו אותי מדוכדך ומיואש. הביטחון העצמי שלי נטש אותי, ואיבדתי את החשק לחיות. חשתי ריקנות וחוסר-אונים והייתי אומלל. בהמשך פניתי לעתים קרובות לאוכל, למשקה ולבילויים בניסיון למלא את הריקנות שבתוכי; אבל ידעתי שאין בתענוגות הגופניים החולפים הללו כדי לפתור את הסבל הרוחני שלי.