יש כאלה שעשויים לתהות מדוע אלוהים עצמו מוכרח לפתוח את העידן החדש? האם ברוא לא יכול לעבוד במקומו? כולכם מודעים לכך שאלוהים מתגלם כבשר ודם בפירוש למטרת פתיחתו של עידן חדש, ולכך שכאשר הוא פותח עידן חדש, הוא מסיים את העידן הקודם בעת ובעונה אחת. אלוהים הוא ההתחלה והסוף, הוא עצמו מניע את עבודתו. לכן, הוא עצמו מוכרח גם לסיים את העידן הקודם. זו ההוכחה לכך שהוא מביס את השטן וכובש את העולם. כל פעם שהוא עצמו עובד בקרב בני האדם היא תחילתו של קרב חדש.
בדומה למאות מיליוני חסידים אחרים של אדוננו ישוע המשיח, אנחנו מצייתים לחוקים ולדברות של כתבי הקודש, נהנים מחסדו השופע של אדוננו ישוע המשיח ומתאספים, מתפללים, מהללים ומשרתים בשם אדוננו ישוע המשיח – ואת כל אלה אנחנו עושים תחת עינו הפקוחה והגנתו של אלוהים. לעתים תכופות אנחנו חלשים ולעתים תכופות אנחנו חזקים. אנחנו מאמינים שכל מעשינו עולים בקנה אחד עם משנתו של אלוהים. אם כן, מן הסתם אנחנו גם מאמינים שאנחנו הולכים בדרך ההישמעות לרצונו של האב שבשמיים. אנחנו כמהים לשובו של ישוע אדוננו, לביאתו המכובדת של ישוע אדוננו, לקץ החיים שלנו על פני האדמה, להופעת המלכות, ולכול מה שנחזה בספר ההתגלות: אדוננו מגיע, ומביא אסון, וגומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, ומעלה למרומים את כל חסידיו, המברכים על חזרתו, לפגוש את אלוהים. בכל פעם שאנחנו חושבים על זה, אנחנו מתרגשים באופן בלתי נמנע. אנחנו אסירי תודה על כך שנולדנו באחרית הימים, ועל כך שהתמזל מזלנו להיות עדים לביאתו של אדוננו. הרדיפות שסבלנו היו בתמורה ל"כבוד עולם גדול במאוד מאוד"; איזו ברכה אדירה! לעתים קרובות, כל הכמיהה הזאת והחסד שמעניק לנו אדוננו הופכים אותנו לצלולים בתפילתנו, ומאחדים אותנו לעתים קרובות יותר. אולי בשנה הבאה, אולי מחר ואולי אפילו מוקדם יותר, כשהאדם לא יצפה לזה, פתאום יגיע אדוננו ויופיע בקרב קבוצת בני אדם שהמתינו לו בדריכות. כל אחד מאיתנו מתמודד עם רעהו ואיש לא רוצה להישאר מאחור, כדי להיות הקבוצה הראשונה שתחזה בהופעת אדוננו, להפוך לאחד מאלה שיילקחו. נתנו הכל, בכל מחיר, כדי שהיום הזה יגיע. אחדים ויתרו על מקום עבודתם, אחרים עזבו את משפחתם, אחרים התכחשו לנישואיהם, ואחרים תרמו את כל חסכונותיהם. איזו מסירות נטולת אנוכיות! כנות ונאמנות שכאלה הן ודאי גדולות מאלה של קדושים מתקופות העבר! מכיוון שאדוננו מעניק חסד לכל מי שהוא רוצה ומרחם על כל מי שהוא רוצה, אנחנו מאמינים שהמסירות וההשקעה שלנו כבר נגלו לעיניו. ובאותו אופן, גם תפילותינו הכנות כבר הגיעו לאוזניו, ואנחנו בטוחים כי אדוננו יגמול לנו על מסירותנו. יתרה מכך, אלוהים העניק לנו מחסדו עוד לפני שברא את העולם, ואיש לא ייקח מאיתנו את הברכות וההבטחות שאלוהים העניק לנו. כולנו עורכים תוכניות לעתיד ורואים זאת כמובן מאליו שהמסירות וההשקעה שלנו הם קלפי מיקוח או מניות, אשר יבטיחו את הילקחותנו כדי לפגוש את אדוננו. זאת ועוד: ללא כל היסוס, אנחנו מתיישבים על כס המלכות העתידי, מעל כל האומות והעמים, או מושלים כמלכים. לכל אלה אנחנו מתייחסים כדבר מובן מאליו, כדבר צפוי.
דבריו נושאים כוח חיים, ומראים לנו באיזו דרך עלינו ללכת
ומאפשרים לנו להבין מהי האמת.
אנחנו מתחילים להימשך לדבריו;
אנחנו מתחילים להתרכז בנימה ובאופן הדיבור שלו,
ובאופן לא מודע, אנחנו מתחילים להתעניין
בקול העולה מלבו של האדם הבלתי-מיוחד הזה.
רבים מאמינים שחטאיהם נמחלים להם בזכות אמונתם בישוע אדוננו, שהם נושעים על דרך אמונתם, שמשעה שאדם נושע הוא נושע לנצח, ושכשישוע יחזור הם יוכלו להילקח ולבוא אל מלכות השמיים. אך ישוע אדוננו אמר: "לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות שמיים, אלא רק מי שיעשה את רצון אבי שבשמיים" (מתי ז' 21). אותם האנשים הקוראים "אדוני, אדוני" הם כולם אנשים שנושעו על דרך אמונתם בישוע, אז מדוע לא כל אחד מהם יכול להיכנס אל מלכות השמיים? מה קורה פה? מהו בדיוק הקשר בין ההיוושעות לבין הכניסה אל מלכות השמיים?
האל הכול יכול אומר:
בראשית, אלוהים נח. לא היו בני אנוש או כל דבר אחר על פני האדמה באותה עת, ואלוהים לא עשה שום עבודה. אלוהים החל בעבודת הניהול שלו רק לאחר שהאנושות החלה להתקיים ולאחר שהיא הושחתה. מהשלב הזה והלאה, אלוהים לא נח עוד, אלא החל לעמול בקרב האנושות. מנוחתו של אלוהים הופסקה משום השחתתה של האנושות, וכן משום המרד של הארכי-מלאך. אם אלוהים לא יביס את השטן ולא יושיע את האנושות שהושחתה, הוא לעולם לא יוכל עוד לבוא למנוחה. כשאין לאדם מנוחה, אין מנוחה גם לאלוהים. כשאלוהים יבוא למנוחה פעם נוספת, גם האדם יבוא למנוחה. חיי המנוחה הם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה, וללא רשעות בלתי פוסקת. כלומר אין בהם הטרדות מצד השטן (המילה "שטן" מתייחסת כאן לכוחות עוינים), השחתה בידי השטן או פלישה של כל כוח שמתנגד לאלוהים. כל הדברים פועלים לפי מינם ועובדים את אדון הבריאה. השמיים והארץ שלווים לחלוטין. אלה הם חיי המנוחה של האנושות. כשאלוהים יבוא למנוחה, לא תישאר עוד רשעות על פני האדמה, ולא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים כלשהם. בנוסף, האנושות תבוא למישור חדש. היא לא תהיה עוד אנושות שהשטן השחית, אלא אנושות שזכתה בישועה לאחר שהשטן השחית אותה. יום המנוחה של האנושות הוא גם יום המנוחה של אלוהים. אלוהים איבד את מנוחתו משום אי-יכולתה של האנושות לבוא למנוחה, ולא משום שהוא לא יכול היה לנוח במקור.
מאת סיאנגוואנג, מלזיה
יחד עם אמי, אני מאמינה באלוהים מגיל צעיר. אמי היא דיאקון בכנסייה ומורה בבית ספר של יום ראשון. לעתים קרובות השתתפתי במפגשים וקראתי עמה בכתבי הקודש, ועם התבגרותי עברתי מקבוצת הילדים לקבוצת הנוער.
הכומר שנשא דרשות בפני קבוצת הנוער היה ד"ר לתיאולוגיה. הוא נהג לספר לנו שלא קל להיות כומר, ושקשה להתמיד במלאכת הכמורה ללא השראה מרוח הקודש. לכן התייחסנו אליו כאל אליל והאמנו שהוא אדם שמביא אושר לאלוהים, אדם שקיבל השראה מרוח הקודש. כשהוא נשא בפנינו דרשות, הוא היה מצטט לעתים קרובות שני פסוקים מכתבי הקודש: "וְאָז אִם יֺאמַר לָכֶם אִישׁ, 'הִנֵּה פֺּה הַמָּשִׁיחַ, הִנֵּה שָׁם,' אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ; כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים לְהַתְעוֹת, אִם אֶפְשָׁר, אֶת הַבְּחִירִים" (מרקוס י"ג 21-22). הוא נהג לומר לנו שהרבה משיחי שקר יופיעו באחרית הימים, והוא היה מפציר בנו להיזהר תמיד ולא לנהוג בקלות דעת – לא ללכת ולהקשיב לדרשות אחרות. הוא אמר שבמיוחד אלו מבינינו ללא רקע רב בכתבי הקודש, וששיעור קומתם נמוך, צריכים להימנע מהאזנה, קריאה או חקירה של כל דרשה שנושא אדם מזרם דתי אחר, וזאת כדי להימנע מהטעייה ומהולכת שולל.
יש כאלה שעשויים לתהות מדוע אלוהים עצמו מוכרח לפתוח את העידן החדש? האם ברוא לא יכול לעבוד במקומו? כולכם מודעים לכך שאלוהים מתגלם כבשר ודם בפירוש למטרת פתיחתו של עידן חדש, ולכך שכאשר הוא פותח עידן חדש, הוא מסיים את העידן הקודם בעת ובעונה אחת. אלוהים הוא ההתחלה והסוף, הוא עצמו מניע את עבודתו. לכן, הוא עצמו מוכרח גם לסיים את העידן הקודם. זו ההוכחה לכך שהוא מביס את השטן וכובש את העולם. כל פעם שהוא עצמו עובד בקרב בני האדם היא תחילתו של קרב חדש.
בדומה למאות מיליוני חסידים אחרים של אדוננו ישוע המשיח, אנחנו מצייתים לחוקים ולדברות של כתבי הקודש, נהנים מחסדו השופע של אדוננו ישוע המשיח ומתאספים, מתפללים, מהללים ומשרתים בשם אדוננו ישוע המשיח – ואת כל אלה אנחנו עושים תחת עינו הפקוחה והגנתו של אלוהים. לעתים תכופות אנחנו חלשים ולעתים תכופות אנחנו חזקים. אנחנו מאמינים שכל מעשינו עולים בקנה אחד עם משנתו של אלוהים. אם כן, מן הסתם אנחנו גם מאמינים שאנחנו הולכים בדרך ההישמעות לרצונו של האב שבשמיים. אנחנו כמהים לשובו של ישוע אדוננו, לביאתו המכובדת של ישוע אדוננו, לקץ החיים שלנו על פני האדמה, להופעת המלכות, ולכול מה שנחזה בספר ההתגלות: אדוננו מגיע, ומביא אסון, וגומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, ומעלה למרומים את כל חסידיו, המברכים על חזרתו, לפגוש את אלוהים. בכל פעם שאנחנו חושבים על זה, אנחנו מתרגשים באופן בלתי נמנע. אנחנו אסירי תודה על כך שנולדנו באחרית הימים, ועל כך שהתמזל מזלנו להיות עדים לביאתו של אדוננו. הרדיפות שסבלנו היו בתמורה ל"כבוד עולם גדול במאוד מאוד"; איזו ברכה אדירה! לעתים קרובות, כל הכמיהה הזאת והחסד שמעניק לנו אדוננו הופכים אותנו לצלולים בתפילתנו, ומאחדים אותנו לעתים קרובות יותר. אולי בשנה הבאה, אולי מחר ואולי אפילו מוקדם יותר, כשהאדם לא יצפה לזה, פתאום יגיע אדוננו ויופיע בקרב קבוצת בני אדם שהמתינו לו בדריכות. כל אחד מאיתנו מתמודד עם רעהו ואיש לא רוצה להישאר מאחור, כדי להיות הקבוצה הראשונה שתחזה בהופעת אדוננו, להפוך לאחד מאלה שיילקחו. נתנו הכל, בכל מחיר, כדי שהיום הזה יגיע. אחדים ויתרו על מקום עבודתם, אחרים עזבו את משפחתם, אחרים התכחשו לנישואיהם, ואחרים תרמו את כל חסכונותיהם. איזו מסירות נטולת אנוכיות! כנות ונאמנות שכאלה הן ודאי גדולות מאלה של קדושים מתקופות העבר! מכיוון שאדוננו מעניק חסד לכל מי שהוא רוצה ומרחם על כל מי שהוא רוצה, אנחנו מאמינים שהמסירות וההשקעה שלנו כבר נגלו לעיניו. ובאותו אופן, גם תפילותינו הכנות כבר הגיעו לאוזניו, ואנחנו בטוחים כי אדוננו יגמול לנו על מסירותנו. יתרה מכך, אלוהים העניק לנו מחסדו עוד לפני שברא את העולם, ואיש לא ייקח מאיתנו את הברכות וההבטחות שאלוהים העניק לנו. כולנו עורכים תוכניות לעתיד ורואים זאת כמובן מאליו שהמסירות וההשקעה שלנו הם קלפי מיקוח או מניות, אשר יבטיחו את הילקחותנו כדי לפגוש את אדוננו. זאת ועוד: ללא כל היסוס, אנחנו מתיישבים על כס המלכות העתידי, מעל כל האומות והעמים, או מושלים כמלכים. לכל אלה אנחנו מתייחסים כדבר מובן מאליו, כדבר צפוי.
דבריו נושאים כוח חיים, ומראים לנו באיזו דרך עלינו ללכת
ומאפשרים לנו להבין מהי האמת.
אנחנו מתחילים להימשך לדבריו;
אנחנו מתחילים להתרכז בנימה ובאופן הדיבור שלו,
ובאופן לא מודע, אנחנו מתחילים להתעניין
בקול העולה מלבו של האדם הבלתי-מיוחד הזה.
רבים מאמינים שחטאיהם נמחלים להם בזכות אמונתם בישוע אדוננו, שהם נושעים על דרך אמונתם, שמשעה שאדם נושע הוא נושע לנצח, ושכשישוע יחזור הם יוכלו להילקח ולבוא אל מלכות השמיים. אך ישוע אדוננו אמר: "לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות שמיים, אלא רק מי שיעשה את רצון אבי שבשמיים" (מתי ז' 21). אותם האנשים הקוראים "אדוני, אדוני" הם כולם אנשים שנושעו על דרך אמונתם בישוע, אז מדוע לא כל אחד מהם יכול להיכנס אל מלכות השמיים? מה קורה פה? מהו בדיוק הקשר בין ההיוושעות לבין הכניסה אל מלכות השמיים?
האל הכול יכול אומר:
בראשית, אלוהים נח. לא היו בני אנוש או כל דבר אחר על פני האדמה באותה עת, ואלוהים לא עשה שום עבודה. אלוהים החל בעבודת הניהול שלו רק לאחר שהאנושות החלה להתקיים ולאחר שהיא הושחתה. מהשלב הזה והלאה, אלוהים לא נח עוד, אלא החל לעמול בקרב האנושות. מנוחתו של אלוהים הופסקה משום השחתתה של האנושות, וכן משום המרד של הארכי-מלאך. אם אלוהים לא יביס את השטן ולא יושיע את האנושות שהושחתה, הוא לעולם לא יוכל עוד לבוא למנוחה. כשאין לאדם מנוחה, אין מנוחה גם לאלוהים. כשאלוהים יבוא למנוחה פעם נוספת, גם האדם יבוא למנוחה. חיי המנוחה הם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה, וללא רשעות בלתי פוסקת. כלומר אין בהם הטרדות מצד השטן (המילה "שטן" מתייחסת כאן לכוחות עוינים), השחתה בידי השטן או פלישה של כל כוח שמתנגד לאלוהים. כל הדברים פועלים לפי מינם ועובדים את אדון הבריאה. השמיים והארץ שלווים לחלוטין. אלה הם חיי המנוחה של האנושות. כשאלוהים יבוא למנוחה, לא תישאר עוד רשעות על פני האדמה, ולא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים כלשהם. בנוסף, האנושות תבוא למישור חדש. היא לא תהיה עוד אנושות שהשטן השחית, אלא אנושות שזכתה בישועה לאחר שהשטן השחית אותה. יום המנוחה של האנושות הוא גם יום המנוחה של אלוהים. אלוהים איבד את מנוחתו משום אי-יכולתה של האנושות לבוא למנוחה, ולא משום שהוא לא יכול היה לנוח במקור.
מאת סיאנגוואנג, מלזיה
יחד עם אמי, אני מאמינה באלוהים מגיל צעיר. אמי היא דיאקון בכנסייה ומורה בבית ספר של יום ראשון. לעתים קרובות השתתפתי במפגשים וקראתי עמה בכתבי הקודש, ועם התבגרותי עברתי מקבוצת הילדים לקבוצת הנוער.
הכומר שנשא דרשות בפני קבוצת הנוער היה ד"ר לתיאולוגיה. הוא נהג לספר לנו שלא קל להיות כומר, ושקשה להתמיד במלאכת הכמורה ללא השראה מרוח הקודש. לכן התייחסנו אליו כאל אליל והאמנו שהוא אדם שמביא אושר לאלוהים, אדם שקיבל השראה מרוח הקודש. כשהוא נשא בפנינו דרשות, הוא היה מצטט לעתים קרובות שני פסוקים מכתבי הקודש: "וְאָז אִם יֺאמַר לָכֶם אִישׁ, 'הִנֵּה פֺּה הַמָּשִׁיחַ, הִנֵּה שָׁם,' אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ; כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים לְהַתְעוֹת, אִם אֶפְשָׁר, אֶת הַבְּחִירִים" (מרקוס י"ג 21-22). הוא נהג לומר לנו שהרבה משיחי שקר יופיעו באחרית הימים, והוא היה מפציר בנו להיזהר תמיד ולא לנהוג בקלות דעת – לא ללכת ולהקשיב לדרשות אחרות. הוא אמר שבמיוחד אלו מבינינו ללא רקע רב בכתבי הקודש, וששיעור קומתם נמוך, צריכים להימנע מהאזנה, קריאה או חקירה של כל דרשה שנושא אדם מזרם דתי אחר, וזאת כדי להימנע מהטעייה ומהולכת שולל.
