19.5.20

לבוא הביתה

ברק ממזרח ,כנסיית האל הכול יכול, תפילה

המשיח כבר כאן - האם ביכולתכם לברך את בואו?

לבוא הביתה


מואי, קוריאה הדרומית

"אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם, מקיפה את האדם; האדם הנאיבי והתמים, החופשי וחסר הדאגה, חי באושר תחת עינו של אלוהים... אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות, הייתם מרגישים חמימות, הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם, הייתם מרגישים אושר" ("כמה חשובה אהבתו של האל לאדם" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). בכל פעם שאני מתחילה לשיר את המזמור הזה על דבר האל, קשה לי לשלוט ברגשות המתעוררים בי. זאת משום שבעבר התרחקתי מהאל ומרדתי בו. הייתי כמו שה אובד שלא יכול למצוא את הדרך הביתה, והייתה זו אהבתו האיתנה של האל שהובילה אותי בחזרה לביתו. במאמר הבא ברצוני לחלוק את ניסיוני בחזרה לביתו של האל, הן עם אחיי ואחיותיי לאמונה באלוהים והן עם חברים שעדיין לא פנו אל האל.


כילדה חייתי כל יום בפחד משום שאמי ואבי תמיד רבו. לאחר שסיימתי את חטיבת הביניים, אמי החלה להאמין בישוע אדוננו לאחר שדורבנה על ידי שכן, ואני נכנסתי ביחד איתה לכנסייה. מאותו זמן ואילך, ידעתי שהאל הוא אדון כל היצורים שנבראו ושעל מנת לגאול את האנושות מחטא, האל עצמו בהתגלמותו כבשר ודם נצלב על מנת לשמש קורבן חטא עבור האדם – עד כדי כך גדולה אהבתו של אלוהים לאדם! קיבלתי השראה מאהבתו של האל והחלטתי להאמין בו בכנות ולגמול לו על אהבתו, וכך מצאתי כיוון ומטרה בחיים. לאחר מכן, השתתפתי במפגשים, קראתי את כתבי הקודש והיללתי את האל לעיתים קרובות, ועם חלוף הזמן התחלתי להרגיש מאושרת. ליבי התמלא בתקווה רבה במיוחד כשקראתי בספרי הקודש שבאחרית הימים האל ישוב על גבי ענן ויקבל את פנינו למלכות השמים. בנוסף, במפגשים הכומר הרחיב לעיתים קרובות על שורה זו מתוך כתבי הקודש: "אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, לָמָּה אַתֶּם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים אֶל הַשָּׁמַיִם? יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָּׂא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֺפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם" (מעשי השליחים א' 11). השתכנעתי אפילו יותר שישוע אדוננו יירד על ענן לבן כדי לקבל את פנינו לביתנו השמימי!

ב- 2005, פגשתי בחור קוריאני שהפך לחבר שלי ונסעתי איתו לקוריאה. בשל מחסום השפה, ניסיתי למצוא כנסייה של סינים אבל לא מצאתי כזו, וכך רוחי נחלשה יותר ויותר. מבלי שידעתי זאת, התרחקתי מאלוהים. התחתנו אבל בגלל שהבדלי התרבויות היו גדולים מדי, לא יכולנו להישאר ביחד, כך שדי מהר התגרשנו. כשלון זה בנישואיי היה הלם גדול עבורי מבחינה רוחנית והוא גרם לי כאב רב. בעודי בארץ זרה ללא חברים או משפחה, הרגשתי אפילו יותר בודדה. כל מה שיכולתי לעשות היה להתפלל בשקט לאלוהים ולספר לו על הכאב שבליבי. ביקשתי מאלוהים לכוון אותי לכנסייה סינית כדי שאוכל לחזור לביתו של האל.

שנה לאחר מכן מצאתי שלוחה סינית בתוך כנסייה פרסביטריאנית והייתי מאושרת ביותר. סוף סוף, יכולתי שוב להלל את האל בכנסייה, אבל מה שאכזב אותי היה שכל פעם שקיימנו התכנסות, הכמרים הסתפקו בקריאת קטעים מכתבי הקודש והרחיבו מעט על המשמעות המילולית של המילים. לא היה בדרשות שלהם שום אור או משהו מהנה. הם לא סיפקו שום דבר לחיים שלנו וההתכנסויות הפכו לדבר פורמלי בלבד. במהלך ההתכנסויות, חלק מהאנשים היו לוחשים זה לזה, חלקם שיחקו משחקים בטלפון הנייד שלהם, חלק מהם ישנו, חלק היו שם רק כדי למצוא חברה או חבר, והיו אפילו אנשים שחיבקו זה את זה. חשבתי: "הכנסייה היא מקדש, מקום לירוא את האל. אנחנו באים לכאן כדי להשתתף בהתכנסויות אבל לאף אחד אין שמץ יראת אלוהים בליבו. האל לבטח חש גועל ממה שהוא רואה! האם האל לא ינטוש מקום כה שפל כמו המקום הזה?" אבל הכמרים והמטיפים התנהגו כאילו לא הבחינו שכל זה מתרחש וכלל לא התייחסו לכך.

החיים בתוך קלחת הרשע הענקית שהיא העולם הובילו אותי בהדרגה ללכת בדרכים מופקרות. הייתי יוצאת עם חברים לשתות לעיתים קרובות בזמני הפנוי ולא התנהגתי כלל כמו מישהי שמאמינה באלוהים. עם זאת, כל אימת שליבי החל להתרחק מהאל, דבריו הופיעו בראשי: "הָרוּחַ הַטְּמֵאָה הַיּוֹצֵאת מִן הָאָדָם מְשׁוֹטֶטֶת בִּמְקוֹמוֹת צִיָּה וּמְבַקֶּשֶׁת לָהּ מָנוֹחַ וְאֵינָה מוֹצֵאת. אָז תֺּאמַר: 'אָשׁוּבָה אֶל בֵּיתִי שֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ.' הִיא בָּאָה וּמוֹצֵאת אוֹתוֹ מְפֻנֶּה, מְטֻאטָא וּמְהֻדָּר. מִיָּד הִיא הוֹלֶכֶת וְלוֹקַחַת אִתָּהּ שֶׁבַע רוּחוֹת אֲחֵרוֹת רָעוֹת מִמֶּנָּה וְכֻלָּן נִכְנָסוֹת לִשְׁכֺּן שָׁם. אָכֵן גְּרוּעָה אַחֲרִיתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא מֵרֵאשִׁיתוֹ. כֵּן גַּם יִהְיֶה לַדּוֹר הָרָע הַזֶּה" (מתי י"ב 43-45). דברי האל ריסנו אותי והגנו עלי ומנעו ממני להפוך מנוכרת ממנו יתר על המידה או לעשות משהו מרחיק לכת יתר על המידה, מתוך פחד שאכעיס אותו ואגרום לו לחוש גועל ממני. פחדתי שהאל ינטוש אותי ושאפול בידי הרוח הטמאה.

בחג המולד 2016, על מנת להרים את המורל בכנסייה, הכנסייה ארגנה קבוצת אחים ואחיות מוכשרים שיעלו מופע. הייתה אחות אחת שמעולם לא ראיתי בעבר ששרה לנו שיר לשבחו של האל: "הסצינה בכתבי הקודש, ציווי האל לאדם, מחממת לב ונוגעת. למרות שהתמונה מכילה רק את האל והאדם, היחסים בין השניים כה אינטימיים וגורמים להרגיש פליאה, פליאה והערצה. אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם, מקיפה את האדם; האדם הנאיבי והתמים, החופשי וחסר הדאגה, חי באושר תחת עינו של אלוהים; אלוהים דואג לאדם, והאדם חי תחת הגנתו וברכתו של אלוהים; כל דבר שהאדם עושה ואומר קשור לאלוהים הדוקות ובלתי נפרד ממנו. לאלוהים הייתה אחריות לאדם מהרגע שהוא ברא אותו. מהי האחריות הזו? עליו להגן על האדם, להשגיח עליו. הוא מקווה שהאדם יוכל לסמוך על דבריו ולהישמע להם. זו גם ציפייתו הראשונה של אלוהים מהאדם. מתוך הציפייה הזו אלוהים אומר את הדבר הבא: 'מכל עץ-הגן, אכל תאכֹל. ומעץ, הדעת טוב ורע – לא תאכל, ממנו: כי, ביום אכלך ממנו – מות תמות.' המילים הפשוטות האלה מייצגות את רצון האל. הן גם מגלות שלבו של אלוהים כבר החל לדאוג לאדם באותן מילים פשוטות, אנו רואים מה בליבו של האל. היש אהבה בליבו? היש מסירות ודאגה? אהבתו של האל היא משהו שניתן להרגיש ולחוש. אם אתם בעלי מצפון ואנושיות, תחושו חום, עטופים בדאגה, ואהובים, תרגישו מבורכים בשמחה. כשתרגישו את הדברים האלה, איך תנהגו כלפי אלוהים? האם תרגישו שאתם קשורים לאלוהים? האם תאהבו ותכבדו את אלוהים מעומק לבכם? האם לבכם יתקרב אל אלוהים? אתם יכולים לראות מכך עד כמה חשובה לאדם אהבתו של אלוהים. אולם עוד יותר חשוב שהאדם יעריך ויתפוס את האהבה של אלוהים" ("כמה חשובה אהבתו של האל לאדם" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים').

עם כל מילה במזמור, ליבי פעם מהר יותר ודמעות של התרגשות לא הפסיקו לזלוג מעיניי. הרגשתי שאני בתוך תמונה יפה מלווה באל, נאהבת על ידי האל ונהנית מכל הדברים שהוא מרעיף על הבריאה. האוויר, האור, המים וכן הלאה – הכול היה גדוש באהבתו של האל! נהניתי מכל הדברים שאלוהים מרעיף עלינו אבל ליבי התרחק מהאל, והדבר בוודאי העציב אותו מאוד. הרגשתי במיוחד שהמילים "אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות, הייתם מרגישים חמימות, הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם, הייתם מרגישים אושר" היו קריאתו של האל לליבי ולרוחי. ב-2007, כשכבר לא יכולתי להמשיך לגור עם בעלי ולא היה לי מקום שיכולתי לקרוא לו בית, אלוהים ארגן עבורי את המרכז לזכויות אדם לנשים מהגרות של קוריאה. אנשי המרכז סיפקו לי מזון ומקלט בחינם ומצאו לי עורך דין. הם טיפלו בהליכים המשפטיים של הגירושים שלי ללא עלות. כשהיה עלי להגיש בקשת התאזרחות, האל הניע כומר מהכנסייה הפרסביטריאנית לשמש לי כנותן חסות. בדרך כלל, הקוריאנים מוכנים לשמש כנותני חסות עבור מישהו רק לעיתים רחוקות, במיוחד משום שהייתי זרה, ובנוסף, הלכתי לכנסייה המסוימת הזו שלוש או ארבע פעמים בלבד. אני יודעת שכל זה התאפשר באמצעות עזרתו הנסתרת של האל. הייתה גם העובדה שזרים שמגישים בקשת התאזרחות חייבים שיהיו בבעלותם 30 מיליון וון ברכוש קבוע, אבל לי לא היו אפילו 3 מיליון. משרד ההגירה ביקש ממני לספק הוכחה לתעסוקה כדי להראות שאני יכולה לכלכל את עצמי והוא לא היקשה עלי כלל... האל תמיד חולל ניסים עבורי כשהייתי בעת צרה וכל זה היה מפגן לריבונותו! אהבתו של האל היא עצומה ועמוקה ובכל זאת הייתי מרדנית מדי. שכחתי את האל לפני זמן רב ושברתי את ליבו. שיר ההלל הזה נגע בנפשי והחלטתי להשיב לעצמי את אמונתי ולעולם לא לעסוק יותר בהוללות ולגרום לאל צער.

ב-19 בפברואר 2017, ראשי ועיניי החלו לכאוב בצורה נוראית. הלכתי לבית החולים אבל הטיפול שקיבלתי לא עבד. האחות לי, שהייתה בכנסייה שלנו, הציגה אותי לאחת מחברותיה שידעה רפואה סינית מסורתית ואמרה שכדי שהטיפול יהיה יעיל עליו להימשך שבוע אחד בלבד. הלכתי איתה כדי לקבל טיפול ובאותו יום פגשנו באח ששם משפחתו ג'ין, שהיה חבר של זו שידעה רפואה סינית. לא ציפיתי לפגוש באח לאמונה באלוהים וחשבתי שהדבר וודאי אורגן על ידי האל. התחלתי לדבר על כתבי הקודש עם האח ג'ין. האח ג'ין קרא לנו את המשל על עשר הבתולות מספרי הקודש. הוא שאל אותי, "אחות, האם את מצפה לשובו של אדוננו?" אמרתי, "כמובן!" האח אמר, "אם כך, כיצד אדוננו ישוב?" אמרתי ללא היסוס, "כתבי הקודש אומרים שהוא ירד על גבי ענן!" האח אמר, "את יודעת מה? אדוננו כבר חזר." נדהמתי לשמוע את זה ואמרתי, "במרקוס פרק י"ג פסוק 32 כתוב: 'אֲבָל אֶת הַיּוֹם הַהוּא אוֹ הַשָּׁעָה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, גַּם לֹא הַמַּלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם וְגַם לֹא הַבֵּן, אֶלָּא הָאָב'. איש לא יודע מתי אדוננו יבוא. אתה אומר שהאל חזר אבל איך אתה יכול לדעת?" האח ג'ין לא נתן לי תשובה ישירה אלא מצא במקום זה כמה נבואות בספרי הקודש על שובו של אדוננו. בלוקאס י"ב 40 כתוב: "גַּם אַתֶּם הֱיוּ מוּכָנִים, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם". בלוקאס י"ז 24-26 כתוב: "כִּי כְּבָרָק הַמַּבְרִיק תַּחַת הַשָּׁמַיִם וּמֵאִיר עַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, כֵּן יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּיוֹמוֹ. אַךְ תְּחִלָּה עָלָיו לִסְבֺּל רַבּוֹת וּלְהִדָּחוֹת עַל־יְדֵי הַדּוֹר הַזֶּה. וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי נֺחַ כֵּן יִהְיֶה גַּם בִּימֵי בֶּן־הָאָדָם". בהתגלות ג 20 כתוב: "הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי". ביוחנן י 27 כתוב: "צֺאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי".

ברגע שסיים לקרוא, האח ג'ין אמר, "אדוננו מבקש מאיתנו להיות ערניים משום שאיש אינו יודע מהו היום שבו ישוב. אבל לפי הנבואות, כשאדוננו ישוב זה יהיה בצורת בר האנוש. בר האנוש הוא האל שהפך לאדם ופירוש הדבר הוא התגלמותו של האל כבשר ודם. על אף שאיננו יודעים מהו הזמן המדויק שבו יבוא אדוננו, אנחנו נכיר אותו על פי הקול שלו. וזאת משום שהצאן של אלוהים ישמעו את קולו, וכשישמעו אותו, הם ילכו אחריו..." אז חשבתי על הכומר שלי שאמר שכל אחד המעיד על כך שישוע אדוננו חזר כבשר ודם משקר. לא יכולתי להקשיב יותר לדבריו של האח ג'ין ולכן שלחתי את הודעת הטקסט הבאה לכומר: "מישהו אומר לי שהאל חזר כבשר ודם. לאיזו כנסייה הוא שייך?" הכומר השיב: "הוא מכנסיית הברק ממזרח." הוא אמר לי לעזוב מיד ולא להיות בשום קשר איתם. הוא גם רצה שלא אקרא לעולם את ספריהם ושלח לי כמה דרשות על איך להישמר מפני כפירה. חשבתי שמה שהכומר אומר חייב להיות נכון, ולכן החלטתי לא להקשיב לשיתופים שלהם יותר ופשוט להתעלם מהם.

להפתעתי, באחר הצהריים של ה-20 לחודש, האח ג'ין ואחותו הצעירה הגיעו למקום שבו קיבלתי טיפול והוא סיפר לי הרבה על עבודת שובו של אדוננו. עם זאת, משום שבאותו בוקר קיבלתי חדשות על מותה של אמי וגם היו לי ספקות ביחס למה שהם הטיפו, לא יכולתי להפנים דבר ממה שהם אמרו. הדבר נמשך שלושה ימים ונראה היה שהאח ג'ין לא מוותר וממשיך להטיף לי על הבשורה. אבל בשל הסערה הפנימית שלי, אמרתי לו לעזוב אותי בשקט. אמרתי, "עזוב את זה. אם תמשיך לדבר איתי, אם אתה לא תלך, אני אלך!" האח ג'ין ראה שאני לא באמת מקשיבה ולא הייתה לו ברירה אלא לעזוב. חשבתי שהאח ג'ין לא יבוא שוב, אבל להפתעתי, ביום שלמחרת הוא הביא איתו מישהו בשם האח צ'נג והמשיך להטיף לי על הבשורה. חשבתי לעצמי: "למה הוא ממשיך ככה?" כדי לשמור על כבודי, כל מה שיכולתי לעשות היה להשלים עם זה, אבל לא נכנסתי לשום דיון איתם. למרות שנהגתי כלפיהם בקרירות, האח צ'נג המשיך לדבר איתי בסבלנות. הוא אמר, "אדוננו כבר התגלם כבשר ודם בעולם והוא מבצע את עבודת השיפוט והייסורים..." כשראיתי כמה הוא סבלני ואוהב ושהוא לא רואה בהטפה כל טרחה, חשבתי: "האנשים בכנסייה שלנו חלשים. האמונה והאהבה שלהם התקררו. מדוע אמונתם ואהבתם של אנשים שמאמינים בברק ממזרח כל כך חזקות? איזה כוח תומך בהם כדי להתמיד במאמצים שלהם להפיץ לי את הבשורה? אלמלא עבודת רוח הקודש, הם לעולם לא היו יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם!"

באותו זמן, היה אח נוסף ששם משפחתו היה יאנג שהתעניין, כמוני, בעבודת האל הכול יכול באחרית הימים. בעוד שלי הייתה תמיד גישה פזיזה ומבולבלת, האח יאנג היה רציני בחקירתו את כנסיית האל הכול יכול. האח יאנג אמר שהוא דחה את בשורת האל הכול יכול כשאנשים הטיפו לו אותה בעבר אולם כשהוא שומע עליה שוב היום זו בוודאי הזדמנות שהוענקה על ידי האל, ולכן הוא מוכן לחקור אותה. האח יאנג ראה שאני מעוניינת להקשיב אך ורק לדברי הכומר ושאיני מחפשת בפתיחות. הוא מצא עבורי קטע, מתי ה 3-6: "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. ...אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לְצֶדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ". אחרי שקראתי את דבר האל, תהיתי: "למה אני לא יכולה להרגיע את עצמי בנוכחות האל ולחפש את האמת? אם, בדרך כלשהי, האל באמת חזר ואני לא מקשיבה להטפות שלהם ולא חוקרת אותן, האם לא אשאר מאחור? אני גם צריכה להיות קצת יותר פתוחה ולא להגיע למסקנות בצורה עיוורת על בסיס הדמיונות שלי." בדיוק כשהחלטתי להשקיט את ליבי ולחקור את העניין בכנות, מטיף מהכנסייה שלי התקשר אלי באופן בלתי צפוי ושאל אותי אם אני עדיין עם האנשים מכנסיית האל הכול יכול. אמרתי שכן והמטיף הזכיר לי שוב לנתק את הקשר איתם. שידוליו של המטיף סילקו את המחשבות שהיו לי בנוגע לבדיקה של כנסיית האל הכול יכול. חשבתי, "הכומר והמטיף מבינים את כתבי הקודש הרבה יותר טוב ממני והם לא מכירים בכך שהאל חזר. לי יש הבנה מעטה מדי בכתבי הקודש וחסרה לי יכולת הבחנה, כך שעדיף לי להקשיב למה שהכומר והמטיף אומרים." כשניתקתי את השיחה, אמרתי לאח צ'נג, "אם האח יאנג רוצה לחקור את זה, שניכם יכולים להמשיך בדיונים שלכם. אני לא מקשיבה לזה יותר." וככה, דחיתי שוב בחדות את ישועת האל.

חזרתי לעבודה לאחר שבוע של טיפול. בשל מות אמי, לבי היה מלא צער ויגון ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. כל יום, כשחזרתי הביתה אחרי העבודה, הסתכלתי בתמונה של אמי ודיברתי אליה. יום אחד, חשבתי פתאום: "אני מאמינה באל ובכל פעם שאני חווה קושי או חולשה, אני תמיד יכולה לומר את הדברים האלה לאלוהים." אחרי זה, בכל פעם שנתקלתי בקושי, הייתי נכנסת לנוכחות האל, מתפללת ומבקשת ממנו לנחם אותי. אבל לא חשוב כמה התפללתי, מעולם לא חשתי שהדבר נגע בלבי. לפעמים הייתי נרדמת תוך כדי תפילה. באותו זמן הייתי במצב של חרדה קשה בכל יום, עד כדי כך שהרעש הקטן ביותר מאחוריי היה גורם לי לפחד בל יתואר. בתוך הפחד וחוסר האונים שלי, התפללתי לאל בכנות: "או אלוהים! ליבי מלא בחשיכה ואני רועדת מפחד. האם יכול להיות שעשיתי טעות באיזה מקום? או אלוהים! במשך הימים האחרונים אנשים אומרים לי שחזרת כאל הכול יכול. או אלוהים! אם באמת חזרת ואתה באמת האל הכול יכול שהם מספרים לי עליו, אני מבקשת ממך לארגן זמן ולדאוג לנסיבות מתאימות כדי שהאח יאנג יתקשר אלי או ישלח לי הודעת טקסט. כשזה יקרה, לא משנה מה יהיה התוכן שלהן, ליבי יקבל את העבודה והמילים החדשות שלך בצייתנות ובלהט. אם זו לא עבודתך ואם המסר שהם מטיפים לי הוא שקרי ומזויף, אנא חסום את דרכם ואל תיתן להם לחזור לעולם."

למרבה ההפתעה, אחרי שהתפללתי כך, אלוהים מילא בדיוק את מה שביקשתי. האח יאנג באמת התקשר אלי וסיפרתי לו על כל מה שקרה בימים האחרונים. האח יאנג אמר שליבי החשיך משום שדחיתי את עבודת האל באחרית הימים ומרדתי נגדו. הוא קיווה שאני אמשיך לחקור את עבודת האל באחרית הימים והפעם לא דחיתי את הצעתו.

זמן מה לאחר מכן, האח יאנג שלח לי סרט על הבשורה. בסרט הייתה שורת דיאלוג שטלטלה אותי: "מאחר שאנחנו מאמינים באלוהים עלינו להקשיב לאלוהים, לא לבני אדם". "זה נכון!" חשבתי. "אני מאמינה באלוהים ולכן עלי להקשיב לדבריו! אבל במשך הזמן שבו האח ג'ין והאח צ'נג סיפרו לי על עבודת האל באחרית הימים, המשכתי לשאול את הכומר לגבי זה. שעיתי למה שאמרו הכומר והמטיף ולא רציתי לחקור ברצינות את העבודה החדשה של האל הכול יכול או להקשיב לדבר האל. האמנתי באל אבל לא התפללתי אליו ולא חיפשתי אצלו ובמקום זה האמנתי בעיוורון למה שאמרו הכומר והמטיף. כמה טיפשה הייתי! כתבי הקודש אומרים: 'לֵאלֹהִים צָרִיךְ לְהִשָּׁמַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִבְנֵי אָדָם' (מעשי השליחים ה' 29). אני האמנתי באל אבל לא נשמעתי לו. במקום זה, נשמעתי לאנשים. אם כך, האם לא הפכתי למישהי שמאמינה באנשים והולכת אחריהם? האם זוהי לא התנגדות לאלוהים ובגידה בו? אם האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר ואני מרדתי בו והתנגדתי לו בצורה כזו ולא רציתי לקבל את האל הכול יכול, האם לא הייתי אפוא שוטה עיוורת? האם לא הרחקתי את האל?" כשכל זה בראשי, התחלתי להכות על חטא כשדמעות נקוות בעיניי.

באתי שוב לנוכחות האל והתפללתי: "אדוננו ישוע המשיח! מישהו הטיף את הבשורה ואמר שאתה כבר חזרת בהתגלמותך כבשר ודם ושאתה האל הכול יכול, המשיח של אחרית הימים. אני לא מצליחה להרגיש בטוחה בכך אבל אני מוכנה לבוא לנוכחותך כדי לחפש ולבקש ממך להפוך אותי לנאורה, כך שאוכל להכיר את קולך. אם באמת חזרת ואתה האל הכול יכול, אני רוצה להכות על חטא בפניך ולקבל את עבודתך וישועתך. אני מבקשת ממך להוביל אותי בחזרה לנוכחותך." אחרי שהתפללתי, הרגשתי מעין אושר ותחושת נחמה שלא יכולתי לנסח במילים. זה היה משהו שלא הרגשתי במשך זמן רב וידעתי שהאל שמע את תפילותיי, שהיה זה האל שניחם אותי ושזו הייתה הוכחה שניתנה לי על ידי האל. רציתי ללכת מיד לכנסיית האל הכול יכול לבדוק את העניין, אבל חשבתי שבוודאי העלבתי מאוד את האחים והאחיות של כנסיית האל הכול יכול והתביישתי מדי ללכת לכנסיה שלהם.

בדיוק באמצע הדילמה הזו, האח יאנג התקשר אלי, שאל אם יש לי זמן ואמר שהוא מקווה שאוכל להמשיך לחקור את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. סיפרתי לו על הספקות שלי. האח יאנג אמר: "אין בעיה, אנחנו, המאמינים באלוהים, כולנו משפחה אחת וזה כלל לא מטריד את האחים והאחיות בכנסיית האל הכול יכול." כששמעתי את האח יאנג אומר זאת, ידעתי שהאל מפגין הבנה לשיעור הקומה הילדותי שלי וכך, למחרת הלכתי לכנסיית האל הכול יכול עם האח יאנג.

האחים והאחיות שמחו לראות שמצאתי את דרכי חזרה לנתיב. הם העידו בפניי באופן רשמי שישוע אדוננו חזר כדי להביע את האמת ולבצע את עבודת השיפוט שתתחיל בבית האל באחרית הימים. הם שיתפו אותי גם במשמעות של עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם באחרית הימים וכן בחשיבות של ההתגלמות לישועת האנושות. לאחר מכן, קראתי את דברי האל שאומרים: "אומר לכם שמי שמאמין באלוהים רק בגלל האותות, הוא בוודאי זה שיומט עליו חורבן. מי שלא מסוגל לקבל את דבריו של ישוע השב כבשר ודם הוא נצר לגיהינום, צאצאו של הארכי-מלאך, זה שיומט עליו חורבן עולמים. ישנם רבים שאולי לא אכפת להם מדבריי, אך עדיין ברצוני לומר לכל חסידיו של ישוע הקדושים לכאורה, שכשתראו במו עיניכם את ישוע יורד משמיים על ענן לבן, זו תהיה ההופעה הפומבית של שמש הצדק. ייתכן שתתלהבו מאוד בעת הזו, אך דעו לכם שהיום שבו תראו את ישוע יורד משמיים יהיה היום שבו אתם תרדו לגיהינום להיענש. זו תהיה הכרזה על סוף תוכנית הניהול של אלוהים, וזה יהיה היום שבו אלוהים יגמול לצדיקים ויעניש את החוטאים. זאת משום ששיפוטו של אלוהים יסתיים עוד בטרם בני האדם יראו את האותות לכך, כאשר יהיה רק הביטוי של האמת. מי שיקבל את האמת ולא יחפש אחר אותות ועל כן יטוהר, יושב בפני כס מלכותו של אלוהים ויתקבל לחיבוקו של הבורא. רק מי שממשיך להתעקש להאמין כי 'ישוע שאינו רוכב על ענן לבן הוא משיח שקר' ייענש לעולמי עד, משום שהוא מאמין רק בישוע המראה אותות ואינו מכיר בישוע המצהיר על שפיטה חמורה ומציג את הדרך הנכונה לחיים. לכן אין לישוע ברירה אלא לטפל באנשים האלה בשובו בגלוי על ענן לבן. הם עקשניים מדי, בטוחים מדי בעצמם, יהירים מדי. כיצד יכולים בני אדם הניחנים בניוון מוסרי כה חמור לזכות לגמול מישוע? שובו של ישוע הוא ישועה גדולה לכל מי שמסוגל לקבל את האמת, אך הוא גם הסימן לגינויו של כל מי שאינו מסוגל לקבל את האמת. עליכם לבחור את הנתיב שלכם ולהימנע מחילול רוח הקודש ומדחיית האמת. עליכם לא להיות בורים ויהירים, אלא כאלה המצייתים להכוונתה של רוח הקודש ואשר כמהים לאמת ומחפשים אחריה. רק כך תזכו בטוב" ("כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ" ב'הדבר מופיע בבשר').

אחרי שקראתי את דבר האל, חשבתי בתשומת לב על האמיתות שאחיי ואחיותיי שיתפו איתי ושלגביהן העידו. הבנתי שיש שתי דרכים שבהן האל חוזר באחרית הימים שאחת מהן היא ההתגלות הנסתרת והשנייה היא חזרתו הגלויה של האל בפני כולם. עבודת השיפוט של האל הכול יכול בהתגלמותו כבשר ודם שמתחילה בבית האל היא באמת העבודה של התגלותו הנסתרת של האל. משום שהאל בהתגלמותו כבשר ודם חזר לקרב האנושות, הופעתו היא של אדם רגיל ואף אחד לא יכול לזהות שהוא אלוהים רק מתוך התבוננות בו. אף אחד לא יודע את זהותו האמיתית והדבר נשמר בסוד מפני אנשים. רק אלה שיכולים להבחין בקולו של האל יידעו, יקבלו וילכו אחריו. בדיוק כמו שישוע אדוננו אמר: "צֺאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי" (יוחנן י' 27). אלה שלא יזהו את קולו של האל בוודאי יתייחסו לאל בהתגלמותו כבשר ודם כאל אדם רגיל. הם יכחישו, יתנגדו ויסרבו ללכת בעקבות אלוהים, בדיוק כמו הפׇרושים היהודים בזמנם. הם ראו את ישוע אדוננו אבל לא זיהו אותו וגינו את האל באופן עיוור. התקופה הנוכחית היא השלב של עבודתו הנסתרת של האל להצלת האנושות. האל הכול יכול מביע את דברו כדי לשפוט, לטהר ולהביא אנשים לידי שלמות. לפני האסונות, הוא יהפוך קבוצת אנשים למתגברים וכאשר קבוצה זו תושלם, תסתיים עבודתו הנסתרת של האל בהתגלמותו כבשר ודם. כשהאסונות יתחילו, אלוהים יגמול לטובים ויעניש את הרשעים, והוא יופיע בגלוי לכל העמים והאומות. בזמן הזה יתמלאו הנבואות על כך שהאל יגיע בגלוי, כפי שכתוב בכתבי הקודש: "אָז יֵרָאֶה אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם וְאָז יִסְפְּדוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְיִרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם בָּא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רַב" (מתי כ"ד 30). "הִנֵּה הוּא בָּא עִם הָעֲנָנִים. כָּל עַיִן תִּרְאֶה אוֹתוֹ, גַּם אֵלֶּה שֶׁדְּקָרוּהוּ, וְיִסְפְּדוּ עָלָיו כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ" (ההתגלות א' 7). לכן, כל משפחות האדמה יבכו כשהאל יירד על גבי ענן. באותו רגע, ליבי נמלא לפתע באור וראיתי שעבודתו הנסתרת של האל היא ישועה גדולה עבורנו. נוכל להתנקות ולזכות בישועת האל רק על ידי קבלת משפט דבר האל במהלך התגלותו הנסתרת. אם לא נקבל את עבודת המשפט של האל כעת, הרי כשהוא יבוא בגלוי עם עננים, אנו נהיה אלה שהתנגדו לאל ובוודאי נבכה ונחרוק שיניים. בנקודה זו, החרטה שלנו תגיע מאוחר מדי כי האל הכול יכול אומר: "שיפוטו של אלוהים יסתיים עוד בטרם בני האדם יראו את האותות לכך, כאשר יהיה רק הביטוי של האמת".

הודו לאל הכול יכול! דבר האל חושף את כל התעלומות ומסביר בבהירות את האמת מכל הבחינות – עיניי נפתחו ולאחר מכן שוכנעתי בלב ובמילים. בימים הבאים, הלכתי בקביעות לכנסייה לקרוא את הדברים שהביע האל באחרית הימים ביחד עם האחים והאחיות. הקשבנו למזמורים וצפינו בקטעי מוזיקה, הרצאות וידיאו על דבר האל וסרטים על הבשורה שכולם הופקו על ידי האחים והאחיות של כנסיית האל הכול יכול. הרגשתי שזכיתי במשהו חדש בכל התכנסות וחשתי מאושרת לעין ערוך. במיוחד בסרטים על הבשורה, האחים והאחיות שיתפו על כל נושא בכזה פירוט ובכזו בהירות שכל הספקות והבלבול שליוו את אמונתי באל במשך כל כך הרבה שנים נפתרו בהדרגה. ראיתי שעבודת רוח הקודש באמת נמצאת בכנסיית האל הכול יכול ושהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר! מה שריגש אותי אף יותר היה שביום השלישי לאחר שהצטרפתי לכנסייה, ראיתי את האחות ששרה על הבמה את שיר ההלל בחג המולד ב-2016. גם היא קיבלה את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. אני מודה בכנות לאל שכן ההנחיה וההארה שלו הן אלה שהובילו אותנו לעמוד בקצב בהליכה בעקבות השה, שהובילו אותנו מהמדבר לארץ כנען הטובה וחזרה לבית האל, ושהובילו אותנו ליהנות מהשפע ומדברי החיים של האל ביחד איתו!

אני חושבת שהצלחתי לחזור לבית האל הודות לחסד מיוחד של אלוהים. בהתחשב באופי המרדני שלי, כיצד הייתי יכולה לקבל בברכה את חזרתו של האל ללא הנהגתו והדרכתו או ללא הסבלנות של האחים והאחיות ששיתפו איתי את דבר האל? אהבתו של האל אלי היא באמת כה גדולה שאני לא מצליחה לתאר אותה! כל שאני רוצה זה לשיר מזמורים בשבח האל וללכת אחרי האל הכול יכול בנאמנות מוחלטת!

אין תגובות:

פרסום תגובה

לבוא הביתה

ברק ממזרח ,כנסיית האל הכול יכול, תפילה

המשיח כבר כאן - האם ביכולתכם לברך את בואו?

לבוא הביתה


מואי, קוריאה הדרומית

"אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם, מקיפה את האדם; האדם הנאיבי והתמים, החופשי וחסר הדאגה, חי באושר תחת עינו של אלוהים... אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות, הייתם מרגישים חמימות, הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם, הייתם מרגישים אושר" ("כמה חשובה אהבתו של האל לאדם" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). בכל פעם שאני מתחילה לשיר את המזמור הזה על דבר האל, קשה לי לשלוט ברגשות המתעוררים בי. זאת משום שבעבר התרחקתי מהאל ומרדתי בו. הייתי כמו שה אובד שלא יכול למצוא את הדרך הביתה, והייתה זו אהבתו האיתנה של האל שהובילה אותי בחזרה לביתו. במאמר הבא ברצוני לחלוק את ניסיוני בחזרה לביתו של האל, הן עם אחיי ואחיותיי לאמונה באלוהים והן עם חברים שעדיין לא פנו אל האל.


כילדה חייתי כל יום בפחד משום שאמי ואבי תמיד רבו. לאחר שסיימתי את חטיבת הביניים, אמי החלה להאמין בישוע אדוננו לאחר שדורבנה על ידי שכן, ואני נכנסתי ביחד איתה לכנסייה. מאותו זמן ואילך, ידעתי שהאל הוא אדון כל היצורים שנבראו ושעל מנת לגאול את האנושות מחטא, האל עצמו בהתגלמותו כבשר ודם נצלב על מנת לשמש קורבן חטא עבור האדם – עד כדי כך גדולה אהבתו של אלוהים לאדם! קיבלתי השראה מאהבתו של האל והחלטתי להאמין בו בכנות ולגמול לו על אהבתו, וכך מצאתי כיוון ומטרה בחיים. לאחר מכן, השתתפתי במפגשים, קראתי את כתבי הקודש והיללתי את האל לעיתים קרובות, ועם חלוף הזמן התחלתי להרגיש מאושרת. ליבי התמלא בתקווה רבה במיוחד כשקראתי בספרי הקודש שבאחרית הימים האל ישוב על גבי ענן ויקבל את פנינו למלכות השמים. בנוסף, במפגשים הכומר הרחיב לעיתים קרובות על שורה זו מתוך כתבי הקודש: "אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, לָמָּה אַתֶּם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים אֶל הַשָּׁמַיִם? יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָּׂא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֺפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם" (מעשי השליחים א' 11). השתכנעתי אפילו יותר שישוע אדוננו יירד על ענן לבן כדי לקבל את פנינו לביתנו השמימי!

ב- 2005, פגשתי בחור קוריאני שהפך לחבר שלי ונסעתי איתו לקוריאה. בשל מחסום השפה, ניסיתי למצוא כנסייה של סינים אבל לא מצאתי כזו, וכך רוחי נחלשה יותר ויותר. מבלי שידעתי זאת, התרחקתי מאלוהים. התחתנו אבל בגלל שהבדלי התרבויות היו גדולים מדי, לא יכולנו להישאר ביחד, כך שדי מהר התגרשנו. כשלון זה בנישואיי היה הלם גדול עבורי מבחינה רוחנית והוא גרם לי כאב רב. בעודי בארץ זרה ללא חברים או משפחה, הרגשתי אפילו יותר בודדה. כל מה שיכולתי לעשות היה להתפלל בשקט לאלוהים ולספר לו על הכאב שבליבי. ביקשתי מאלוהים לכוון אותי לכנסייה סינית כדי שאוכל לחזור לביתו של האל.

שנה לאחר מכן מצאתי שלוחה סינית בתוך כנסייה פרסביטריאנית והייתי מאושרת ביותר. סוף סוף, יכולתי שוב להלל את האל בכנסייה, אבל מה שאכזב אותי היה שכל פעם שקיימנו התכנסות, הכמרים הסתפקו בקריאת קטעים מכתבי הקודש והרחיבו מעט על המשמעות המילולית של המילים. לא היה בדרשות שלהם שום אור או משהו מהנה. הם לא סיפקו שום דבר לחיים שלנו וההתכנסויות הפכו לדבר פורמלי בלבד. במהלך ההתכנסויות, חלק מהאנשים היו לוחשים זה לזה, חלקם שיחקו משחקים בטלפון הנייד שלהם, חלק מהם ישנו, חלק היו שם רק כדי למצוא חברה או חבר, והיו אפילו אנשים שחיבקו זה את זה. חשבתי: "הכנסייה היא מקדש, מקום לירוא את האל. אנחנו באים לכאן כדי להשתתף בהתכנסויות אבל לאף אחד אין שמץ יראת אלוהים בליבו. האל לבטח חש גועל ממה שהוא רואה! האם האל לא ינטוש מקום כה שפל כמו המקום הזה?" אבל הכמרים והמטיפים התנהגו כאילו לא הבחינו שכל זה מתרחש וכלל לא התייחסו לכך.

החיים בתוך קלחת הרשע הענקית שהיא העולם הובילו אותי בהדרגה ללכת בדרכים מופקרות. הייתי יוצאת עם חברים לשתות לעיתים קרובות בזמני הפנוי ולא התנהגתי כלל כמו מישהי שמאמינה באלוהים. עם זאת, כל אימת שליבי החל להתרחק מהאל, דבריו הופיעו בראשי: "הָרוּחַ הַטְּמֵאָה הַיּוֹצֵאת מִן הָאָדָם מְשׁוֹטֶטֶת בִּמְקוֹמוֹת צִיָּה וּמְבַקֶּשֶׁת לָהּ מָנוֹחַ וְאֵינָה מוֹצֵאת. אָז תֺּאמַר: 'אָשׁוּבָה אֶל בֵּיתִי שֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ.' הִיא בָּאָה וּמוֹצֵאת אוֹתוֹ מְפֻנֶּה, מְטֻאטָא וּמְהֻדָּר. מִיָּד הִיא הוֹלֶכֶת וְלוֹקַחַת אִתָּהּ שֶׁבַע רוּחוֹת אֲחֵרוֹת רָעוֹת מִמֶּנָּה וְכֻלָּן נִכְנָסוֹת לִשְׁכֺּן שָׁם. אָכֵן גְּרוּעָה אַחֲרִיתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא מֵרֵאשִׁיתוֹ. כֵּן גַּם יִהְיֶה לַדּוֹר הָרָע הַזֶּה" (מתי י"ב 43-45). דברי האל ריסנו אותי והגנו עלי ומנעו ממני להפוך מנוכרת ממנו יתר על המידה או לעשות משהו מרחיק לכת יתר על המידה, מתוך פחד שאכעיס אותו ואגרום לו לחוש גועל ממני. פחדתי שהאל ינטוש אותי ושאפול בידי הרוח הטמאה.

בחג המולד 2016, על מנת להרים את המורל בכנסייה, הכנסייה ארגנה קבוצת אחים ואחיות מוכשרים שיעלו מופע. הייתה אחות אחת שמעולם לא ראיתי בעבר ששרה לנו שיר לשבחו של האל: "הסצינה בכתבי הקודש, ציווי האל לאדם, מחממת לב ונוגעת. למרות שהתמונה מכילה רק את האל והאדם, היחסים בין השניים כה אינטימיים וגורמים להרגיש פליאה, פליאה והערצה. אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם, מקיפה את האדם; האדם הנאיבי והתמים, החופשי וחסר הדאגה, חי באושר תחת עינו של אלוהים; אלוהים דואג לאדם, והאדם חי תחת הגנתו וברכתו של אלוהים; כל דבר שהאדם עושה ואומר קשור לאלוהים הדוקות ובלתי נפרד ממנו. לאלוהים הייתה אחריות לאדם מהרגע שהוא ברא אותו. מהי האחריות הזו? עליו להגן על האדם, להשגיח עליו. הוא מקווה שהאדם יוכל לסמוך על דבריו ולהישמע להם. זו גם ציפייתו הראשונה של אלוהים מהאדם. מתוך הציפייה הזו אלוהים אומר את הדבר הבא: 'מכל עץ-הגן, אכל תאכֹל. ומעץ, הדעת טוב ורע – לא תאכל, ממנו: כי, ביום אכלך ממנו – מות תמות.' המילים הפשוטות האלה מייצגות את רצון האל. הן גם מגלות שלבו של אלוהים כבר החל לדאוג לאדם באותן מילים פשוטות, אנו רואים מה בליבו של האל. היש אהבה בליבו? היש מסירות ודאגה? אהבתו של האל היא משהו שניתן להרגיש ולחוש. אם אתם בעלי מצפון ואנושיות, תחושו חום, עטופים בדאגה, ואהובים, תרגישו מבורכים בשמחה. כשתרגישו את הדברים האלה, איך תנהגו כלפי אלוהים? האם תרגישו שאתם קשורים לאלוהים? האם תאהבו ותכבדו את אלוהים מעומק לבכם? האם לבכם יתקרב אל אלוהים? אתם יכולים לראות מכך עד כמה חשובה לאדם אהבתו של אלוהים. אולם עוד יותר חשוב שהאדם יעריך ויתפוס את האהבה של אלוהים" ("כמה חשובה אהבתו של האל לאדם" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים').

עם כל מילה במזמור, ליבי פעם מהר יותר ודמעות של התרגשות לא הפסיקו לזלוג מעיניי. הרגשתי שאני בתוך תמונה יפה מלווה באל, נאהבת על ידי האל ונהנית מכל הדברים שהוא מרעיף על הבריאה. האוויר, האור, המים וכן הלאה – הכול היה גדוש באהבתו של האל! נהניתי מכל הדברים שאלוהים מרעיף עלינו אבל ליבי התרחק מהאל, והדבר בוודאי העציב אותו מאוד. הרגשתי במיוחד שהמילים "אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות, הייתם מרגישים חמימות, הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם, הייתם מרגישים אושר" היו קריאתו של האל לליבי ולרוחי. ב-2007, כשכבר לא יכולתי להמשיך לגור עם בעלי ולא היה לי מקום שיכולתי לקרוא לו בית, אלוהים ארגן עבורי את המרכז לזכויות אדם לנשים מהגרות של קוריאה. אנשי המרכז סיפקו לי מזון ומקלט בחינם ומצאו לי עורך דין. הם טיפלו בהליכים המשפטיים של הגירושים שלי ללא עלות. כשהיה עלי להגיש בקשת התאזרחות, האל הניע כומר מהכנסייה הפרסביטריאנית לשמש לי כנותן חסות. בדרך כלל, הקוריאנים מוכנים לשמש כנותני חסות עבור מישהו רק לעיתים רחוקות, במיוחד משום שהייתי זרה, ובנוסף, הלכתי לכנסייה המסוימת הזו שלוש או ארבע פעמים בלבד. אני יודעת שכל זה התאפשר באמצעות עזרתו הנסתרת של האל. הייתה גם העובדה שזרים שמגישים בקשת התאזרחות חייבים שיהיו בבעלותם 30 מיליון וון ברכוש קבוע, אבל לי לא היו אפילו 3 מיליון. משרד ההגירה ביקש ממני לספק הוכחה לתעסוקה כדי להראות שאני יכולה לכלכל את עצמי והוא לא היקשה עלי כלל... האל תמיד חולל ניסים עבורי כשהייתי בעת צרה וכל זה היה מפגן לריבונותו! אהבתו של האל היא עצומה ועמוקה ובכל זאת הייתי מרדנית מדי. שכחתי את האל לפני זמן רב ושברתי את ליבו. שיר ההלל הזה נגע בנפשי והחלטתי להשיב לעצמי את אמונתי ולעולם לא לעסוק יותר בהוללות ולגרום לאל צער.

ב-19 בפברואר 2017, ראשי ועיניי החלו לכאוב בצורה נוראית. הלכתי לבית החולים אבל הטיפול שקיבלתי לא עבד. האחות לי, שהייתה בכנסייה שלנו, הציגה אותי לאחת מחברותיה שידעה רפואה סינית מסורתית ואמרה שכדי שהטיפול יהיה יעיל עליו להימשך שבוע אחד בלבד. הלכתי איתה כדי לקבל טיפול ובאותו יום פגשנו באח ששם משפחתו ג'ין, שהיה חבר של זו שידעה רפואה סינית. לא ציפיתי לפגוש באח לאמונה באלוהים וחשבתי שהדבר וודאי אורגן על ידי האל. התחלתי לדבר על כתבי הקודש עם האח ג'ין. האח ג'ין קרא לנו את המשל על עשר הבתולות מספרי הקודש. הוא שאל אותי, "אחות, האם את מצפה לשובו של אדוננו?" אמרתי, "כמובן!" האח אמר, "אם כך, כיצד אדוננו ישוב?" אמרתי ללא היסוס, "כתבי הקודש אומרים שהוא ירד על גבי ענן!" האח אמר, "את יודעת מה? אדוננו כבר חזר." נדהמתי לשמוע את זה ואמרתי, "במרקוס פרק י"ג פסוק 32 כתוב: 'אֲבָל אֶת הַיּוֹם הַהוּא אוֹ הַשָּׁעָה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, גַּם לֹא הַמַּלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם וְגַם לֹא הַבֵּן, אֶלָּא הָאָב'. איש לא יודע מתי אדוננו יבוא. אתה אומר שהאל חזר אבל איך אתה יכול לדעת?" האח ג'ין לא נתן לי תשובה ישירה אלא מצא במקום זה כמה נבואות בספרי הקודש על שובו של אדוננו. בלוקאס י"ב 40 כתוב: "גַּם אַתֶּם הֱיוּ מוּכָנִים, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם". בלוקאס י"ז 24-26 כתוב: "כִּי כְּבָרָק הַמַּבְרִיק תַּחַת הַשָּׁמַיִם וּמֵאִיר עַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, כֵּן יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּיוֹמוֹ. אַךְ תְּחִלָּה עָלָיו לִסְבֺּל רַבּוֹת וּלְהִדָּחוֹת עַל־יְדֵי הַדּוֹר הַזֶּה. וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי נֺחַ כֵּן יִהְיֶה גַּם בִּימֵי בֶּן־הָאָדָם". בהתגלות ג 20 כתוב: "הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי". ביוחנן י 27 כתוב: "צֺאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי".

ברגע שסיים לקרוא, האח ג'ין אמר, "אדוננו מבקש מאיתנו להיות ערניים משום שאיש אינו יודע מהו היום שבו ישוב. אבל לפי הנבואות, כשאדוננו ישוב זה יהיה בצורת בר האנוש. בר האנוש הוא האל שהפך לאדם ופירוש הדבר הוא התגלמותו של האל כבשר ודם. על אף שאיננו יודעים מהו הזמן המדויק שבו יבוא אדוננו, אנחנו נכיר אותו על פי הקול שלו. וזאת משום שהצאן של אלוהים ישמעו את קולו, וכשישמעו אותו, הם ילכו אחריו..." אז חשבתי על הכומר שלי שאמר שכל אחד המעיד על כך שישוע אדוננו חזר כבשר ודם משקר. לא יכולתי להקשיב יותר לדבריו של האח ג'ין ולכן שלחתי את הודעת הטקסט הבאה לכומר: "מישהו אומר לי שהאל חזר כבשר ודם. לאיזו כנסייה הוא שייך?" הכומר השיב: "הוא מכנסיית הברק ממזרח." הוא אמר לי לעזוב מיד ולא להיות בשום קשר איתם. הוא גם רצה שלא אקרא לעולם את ספריהם ושלח לי כמה דרשות על איך להישמר מפני כפירה. חשבתי שמה שהכומר אומר חייב להיות נכון, ולכן החלטתי לא להקשיב לשיתופים שלהם יותר ופשוט להתעלם מהם.

להפתעתי, באחר הצהריים של ה-20 לחודש, האח ג'ין ואחותו הצעירה הגיעו למקום שבו קיבלתי טיפול והוא סיפר לי הרבה על עבודת שובו של אדוננו. עם זאת, משום שבאותו בוקר קיבלתי חדשות על מותה של אמי וגם היו לי ספקות ביחס למה שהם הטיפו, לא יכולתי להפנים דבר ממה שהם אמרו. הדבר נמשך שלושה ימים ונראה היה שהאח ג'ין לא מוותר וממשיך להטיף לי על הבשורה. אבל בשל הסערה הפנימית שלי, אמרתי לו לעזוב אותי בשקט. אמרתי, "עזוב את זה. אם תמשיך לדבר איתי, אם אתה לא תלך, אני אלך!" האח ג'ין ראה שאני לא באמת מקשיבה ולא הייתה לו ברירה אלא לעזוב. חשבתי שהאח ג'ין לא יבוא שוב, אבל להפתעתי, ביום שלמחרת הוא הביא איתו מישהו בשם האח צ'נג והמשיך להטיף לי על הבשורה. חשבתי לעצמי: "למה הוא ממשיך ככה?" כדי לשמור על כבודי, כל מה שיכולתי לעשות היה להשלים עם זה, אבל לא נכנסתי לשום דיון איתם. למרות שנהגתי כלפיהם בקרירות, האח צ'נג המשיך לדבר איתי בסבלנות. הוא אמר, "אדוננו כבר התגלם כבשר ודם בעולם והוא מבצע את עבודת השיפוט והייסורים..." כשראיתי כמה הוא סבלני ואוהב ושהוא לא רואה בהטפה כל טרחה, חשבתי: "האנשים בכנסייה שלנו חלשים. האמונה והאהבה שלהם התקררו. מדוע אמונתם ואהבתם של אנשים שמאמינים בברק ממזרח כל כך חזקות? איזה כוח תומך בהם כדי להתמיד במאמצים שלהם להפיץ לי את הבשורה? אלמלא עבודת רוח הקודש, הם לעולם לא היו יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם!"

באותו זמן, היה אח נוסף ששם משפחתו היה יאנג שהתעניין, כמוני, בעבודת האל הכול יכול באחרית הימים. בעוד שלי הייתה תמיד גישה פזיזה ומבולבלת, האח יאנג היה רציני בחקירתו את כנסיית האל הכול יכול. האח יאנג אמר שהוא דחה את בשורת האל הכול יכול כשאנשים הטיפו לו אותה בעבר אולם כשהוא שומע עליה שוב היום זו בוודאי הזדמנות שהוענקה על ידי האל, ולכן הוא מוכן לחקור אותה. האח יאנג ראה שאני מעוניינת להקשיב אך ורק לדברי הכומר ושאיני מחפשת בפתיחות. הוא מצא עבורי קטע, מתי ה 3-6: "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. ...אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לְצֶדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ". אחרי שקראתי את דבר האל, תהיתי: "למה אני לא יכולה להרגיע את עצמי בנוכחות האל ולחפש את האמת? אם, בדרך כלשהי, האל באמת חזר ואני לא מקשיבה להטפות שלהם ולא חוקרת אותן, האם לא אשאר מאחור? אני גם צריכה להיות קצת יותר פתוחה ולא להגיע למסקנות בצורה עיוורת על בסיס הדמיונות שלי." בדיוק כשהחלטתי להשקיט את ליבי ולחקור את העניין בכנות, מטיף מהכנסייה שלי התקשר אלי באופן בלתי צפוי ושאל אותי אם אני עדיין עם האנשים מכנסיית האל הכול יכול. אמרתי שכן והמטיף הזכיר לי שוב לנתק את הקשר איתם. שידוליו של המטיף סילקו את המחשבות שהיו לי בנוגע לבדיקה של כנסיית האל הכול יכול. חשבתי, "הכומר והמטיף מבינים את כתבי הקודש הרבה יותר טוב ממני והם לא מכירים בכך שהאל חזר. לי יש הבנה מעטה מדי בכתבי הקודש וחסרה לי יכולת הבחנה, כך שעדיף לי להקשיב למה שהכומר והמטיף אומרים." כשניתקתי את השיחה, אמרתי לאח צ'נג, "אם האח יאנג רוצה לחקור את זה, שניכם יכולים להמשיך בדיונים שלכם. אני לא מקשיבה לזה יותר." וככה, דחיתי שוב בחדות את ישועת האל.

חזרתי לעבודה לאחר שבוע של טיפול. בשל מות אמי, לבי היה מלא צער ויגון ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. כל יום, כשחזרתי הביתה אחרי העבודה, הסתכלתי בתמונה של אמי ודיברתי אליה. יום אחד, חשבתי פתאום: "אני מאמינה באל ובכל פעם שאני חווה קושי או חולשה, אני תמיד יכולה לומר את הדברים האלה לאלוהים." אחרי זה, בכל פעם שנתקלתי בקושי, הייתי נכנסת לנוכחות האל, מתפללת ומבקשת ממנו לנחם אותי. אבל לא חשוב כמה התפללתי, מעולם לא חשתי שהדבר נגע בלבי. לפעמים הייתי נרדמת תוך כדי תפילה. באותו זמן הייתי במצב של חרדה קשה בכל יום, עד כדי כך שהרעש הקטן ביותר מאחוריי היה גורם לי לפחד בל יתואר. בתוך הפחד וחוסר האונים שלי, התפללתי לאל בכנות: "או אלוהים! ליבי מלא בחשיכה ואני רועדת מפחד. האם יכול להיות שעשיתי טעות באיזה מקום? או אלוהים! במשך הימים האחרונים אנשים אומרים לי שחזרת כאל הכול יכול. או אלוהים! אם באמת חזרת ואתה באמת האל הכול יכול שהם מספרים לי עליו, אני מבקשת ממך לארגן זמן ולדאוג לנסיבות מתאימות כדי שהאח יאנג יתקשר אלי או ישלח לי הודעת טקסט. כשזה יקרה, לא משנה מה יהיה התוכן שלהן, ליבי יקבל את העבודה והמילים החדשות שלך בצייתנות ובלהט. אם זו לא עבודתך ואם המסר שהם מטיפים לי הוא שקרי ומזויף, אנא חסום את דרכם ואל תיתן להם לחזור לעולם."

למרבה ההפתעה, אחרי שהתפללתי כך, אלוהים מילא בדיוק את מה שביקשתי. האח יאנג באמת התקשר אלי וסיפרתי לו על כל מה שקרה בימים האחרונים. האח יאנג אמר שליבי החשיך משום שדחיתי את עבודת האל באחרית הימים ומרדתי נגדו. הוא קיווה שאני אמשיך לחקור את עבודת האל באחרית הימים והפעם לא דחיתי את הצעתו.

זמן מה לאחר מכן, האח יאנג שלח לי סרט על הבשורה. בסרט הייתה שורת דיאלוג שטלטלה אותי: "מאחר שאנחנו מאמינים באלוהים עלינו להקשיב לאלוהים, לא לבני אדם". "זה נכון!" חשבתי. "אני מאמינה באלוהים ולכן עלי להקשיב לדבריו! אבל במשך הזמן שבו האח ג'ין והאח צ'נג סיפרו לי על עבודת האל באחרית הימים, המשכתי לשאול את הכומר לגבי זה. שעיתי למה שאמרו הכומר והמטיף ולא רציתי לחקור ברצינות את העבודה החדשה של האל הכול יכול או להקשיב לדבר האל. האמנתי באל אבל לא התפללתי אליו ולא חיפשתי אצלו ובמקום זה האמנתי בעיוורון למה שאמרו הכומר והמטיף. כמה טיפשה הייתי! כתבי הקודש אומרים: 'לֵאלֹהִים צָרִיךְ לְהִשָּׁמַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִבְנֵי אָדָם' (מעשי השליחים ה' 29). אני האמנתי באל אבל לא נשמעתי לו. במקום זה, נשמעתי לאנשים. אם כך, האם לא הפכתי למישהי שמאמינה באנשים והולכת אחריהם? האם זוהי לא התנגדות לאלוהים ובגידה בו? אם האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר ואני מרדתי בו והתנגדתי לו בצורה כזו ולא רציתי לקבל את האל הכול יכול, האם לא הייתי אפוא שוטה עיוורת? האם לא הרחקתי את האל?" כשכל זה בראשי, התחלתי להכות על חטא כשדמעות נקוות בעיניי.

באתי שוב לנוכחות האל והתפללתי: "אדוננו ישוע המשיח! מישהו הטיף את הבשורה ואמר שאתה כבר חזרת בהתגלמותך כבשר ודם ושאתה האל הכול יכול, המשיח של אחרית הימים. אני לא מצליחה להרגיש בטוחה בכך אבל אני מוכנה לבוא לנוכחותך כדי לחפש ולבקש ממך להפוך אותי לנאורה, כך שאוכל להכיר את קולך. אם באמת חזרת ואתה האל הכול יכול, אני רוצה להכות על חטא בפניך ולקבל את עבודתך וישועתך. אני מבקשת ממך להוביל אותי בחזרה לנוכחותך." אחרי שהתפללתי, הרגשתי מעין אושר ותחושת נחמה שלא יכולתי לנסח במילים. זה היה משהו שלא הרגשתי במשך זמן רב וידעתי שהאל שמע את תפילותיי, שהיה זה האל שניחם אותי ושזו הייתה הוכחה שניתנה לי על ידי האל. רציתי ללכת מיד לכנסיית האל הכול יכול לבדוק את העניין, אבל חשבתי שבוודאי העלבתי מאוד את האחים והאחיות של כנסיית האל הכול יכול והתביישתי מדי ללכת לכנסיה שלהם.

בדיוק באמצע הדילמה הזו, האח יאנג התקשר אלי, שאל אם יש לי זמן ואמר שהוא מקווה שאוכל להמשיך לחקור את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. סיפרתי לו על הספקות שלי. האח יאנג אמר: "אין בעיה, אנחנו, המאמינים באלוהים, כולנו משפחה אחת וזה כלל לא מטריד את האחים והאחיות בכנסיית האל הכול יכול." כששמעתי את האח יאנג אומר זאת, ידעתי שהאל מפגין הבנה לשיעור הקומה הילדותי שלי וכך, למחרת הלכתי לכנסיית האל הכול יכול עם האח יאנג.

האחים והאחיות שמחו לראות שמצאתי את דרכי חזרה לנתיב. הם העידו בפניי באופן רשמי שישוע אדוננו חזר כדי להביע את האמת ולבצע את עבודת השיפוט שתתחיל בבית האל באחרית הימים. הם שיתפו אותי גם במשמעות של עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם באחרית הימים וכן בחשיבות של ההתגלמות לישועת האנושות. לאחר מכן, קראתי את דברי האל שאומרים: "אומר לכם שמי שמאמין באלוהים רק בגלל האותות, הוא בוודאי זה שיומט עליו חורבן. מי שלא מסוגל לקבל את דבריו של ישוע השב כבשר ודם הוא נצר לגיהינום, צאצאו של הארכי-מלאך, זה שיומט עליו חורבן עולמים. ישנם רבים שאולי לא אכפת להם מדבריי, אך עדיין ברצוני לומר לכל חסידיו של ישוע הקדושים לכאורה, שכשתראו במו עיניכם את ישוע יורד משמיים על ענן לבן, זו תהיה ההופעה הפומבית של שמש הצדק. ייתכן שתתלהבו מאוד בעת הזו, אך דעו לכם שהיום שבו תראו את ישוע יורד משמיים יהיה היום שבו אתם תרדו לגיהינום להיענש. זו תהיה הכרזה על סוף תוכנית הניהול של אלוהים, וזה יהיה היום שבו אלוהים יגמול לצדיקים ויעניש את החוטאים. זאת משום ששיפוטו של אלוהים יסתיים עוד בטרם בני האדם יראו את האותות לכך, כאשר יהיה רק הביטוי של האמת. מי שיקבל את האמת ולא יחפש אחר אותות ועל כן יטוהר, יושב בפני כס מלכותו של אלוהים ויתקבל לחיבוקו של הבורא. רק מי שממשיך להתעקש להאמין כי 'ישוע שאינו רוכב על ענן לבן הוא משיח שקר' ייענש לעולמי עד, משום שהוא מאמין רק בישוע המראה אותות ואינו מכיר בישוע המצהיר על שפיטה חמורה ומציג את הדרך הנכונה לחיים. לכן אין לישוע ברירה אלא לטפל באנשים האלה בשובו בגלוי על ענן לבן. הם עקשניים מדי, בטוחים מדי בעצמם, יהירים מדי. כיצד יכולים בני אדם הניחנים בניוון מוסרי כה חמור לזכות לגמול מישוע? שובו של ישוע הוא ישועה גדולה לכל מי שמסוגל לקבל את האמת, אך הוא גם הסימן לגינויו של כל מי שאינו מסוגל לקבל את האמת. עליכם לבחור את הנתיב שלכם ולהימנע מחילול רוח הקודש ומדחיית האמת. עליכם לא להיות בורים ויהירים, אלא כאלה המצייתים להכוונתה של רוח הקודש ואשר כמהים לאמת ומחפשים אחריה. רק כך תזכו בטוב" ("כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ" ב'הדבר מופיע בבשר').

אחרי שקראתי את דבר האל, חשבתי בתשומת לב על האמיתות שאחיי ואחיותיי שיתפו איתי ושלגביהן העידו. הבנתי שיש שתי דרכים שבהן האל חוזר באחרית הימים שאחת מהן היא ההתגלות הנסתרת והשנייה היא חזרתו הגלויה של האל בפני כולם. עבודת השיפוט של האל הכול יכול בהתגלמותו כבשר ודם שמתחילה בבית האל היא באמת העבודה של התגלותו הנסתרת של האל. משום שהאל בהתגלמותו כבשר ודם חזר לקרב האנושות, הופעתו היא של אדם רגיל ואף אחד לא יכול לזהות שהוא אלוהים רק מתוך התבוננות בו. אף אחד לא יודע את זהותו האמיתית והדבר נשמר בסוד מפני אנשים. רק אלה שיכולים להבחין בקולו של האל יידעו, יקבלו וילכו אחריו. בדיוק כמו שישוע אדוננו אמר: "צֺאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי" (יוחנן י' 27). אלה שלא יזהו את קולו של האל בוודאי יתייחסו לאל בהתגלמותו כבשר ודם כאל אדם רגיל. הם יכחישו, יתנגדו ויסרבו ללכת בעקבות אלוהים, בדיוק כמו הפׇרושים היהודים בזמנם. הם ראו את ישוע אדוננו אבל לא זיהו אותו וגינו את האל באופן עיוור. התקופה הנוכחית היא השלב של עבודתו הנסתרת של האל להצלת האנושות. האל הכול יכול מביע את דברו כדי לשפוט, לטהר ולהביא אנשים לידי שלמות. לפני האסונות, הוא יהפוך קבוצת אנשים למתגברים וכאשר קבוצה זו תושלם, תסתיים עבודתו הנסתרת של האל בהתגלמותו כבשר ודם. כשהאסונות יתחילו, אלוהים יגמול לטובים ויעניש את הרשעים, והוא יופיע בגלוי לכל העמים והאומות. בזמן הזה יתמלאו הנבואות על כך שהאל יגיע בגלוי, כפי שכתוב בכתבי הקודש: "אָז יֵרָאֶה אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם וְאָז יִסְפְּדוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְיִרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם בָּא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רַב" (מתי כ"ד 30). "הִנֵּה הוּא בָּא עִם הָעֲנָנִים. כָּל עַיִן תִּרְאֶה אוֹתוֹ, גַּם אֵלֶּה שֶׁדְּקָרוּהוּ, וְיִסְפְּדוּ עָלָיו כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ" (ההתגלות א' 7). לכן, כל משפחות האדמה יבכו כשהאל יירד על גבי ענן. באותו רגע, ליבי נמלא לפתע באור וראיתי שעבודתו הנסתרת של האל היא ישועה גדולה עבורנו. נוכל להתנקות ולזכות בישועת האל רק על ידי קבלת משפט דבר האל במהלך התגלותו הנסתרת. אם לא נקבל את עבודת המשפט של האל כעת, הרי כשהוא יבוא בגלוי עם עננים, אנו נהיה אלה שהתנגדו לאל ובוודאי נבכה ונחרוק שיניים. בנקודה זו, החרטה שלנו תגיע מאוחר מדי כי האל הכול יכול אומר: "שיפוטו של אלוהים יסתיים עוד בטרם בני האדם יראו את האותות לכך, כאשר יהיה רק הביטוי של האמת".

הודו לאל הכול יכול! דבר האל חושף את כל התעלומות ומסביר בבהירות את האמת מכל הבחינות – עיניי נפתחו ולאחר מכן שוכנעתי בלב ובמילים. בימים הבאים, הלכתי בקביעות לכנסייה לקרוא את הדברים שהביע האל באחרית הימים ביחד עם האחים והאחיות. הקשבנו למזמורים וצפינו בקטעי מוזיקה, הרצאות וידיאו על דבר האל וסרטים על הבשורה שכולם הופקו על ידי האחים והאחיות של כנסיית האל הכול יכול. הרגשתי שזכיתי במשהו חדש בכל התכנסות וחשתי מאושרת לעין ערוך. במיוחד בסרטים על הבשורה, האחים והאחיות שיתפו על כל נושא בכזה פירוט ובכזו בהירות שכל הספקות והבלבול שליוו את אמונתי באל במשך כל כך הרבה שנים נפתרו בהדרגה. ראיתי שעבודת רוח הקודש באמת נמצאת בכנסיית האל הכול יכול ושהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר! מה שריגש אותי אף יותר היה שביום השלישי לאחר שהצטרפתי לכנסייה, ראיתי את האחות ששרה על הבמה את שיר ההלל בחג המולד ב-2016. גם היא קיבלה את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. אני מודה בכנות לאל שכן ההנחיה וההארה שלו הן אלה שהובילו אותנו לעמוד בקצב בהליכה בעקבות השה, שהובילו אותנו מהמדבר לארץ כנען הטובה וחזרה לבית האל, ושהובילו אותנו ליהנות מהשפע ומדברי החיים של האל ביחד איתו!

אני חושבת שהצלחתי לחזור לבית האל הודות לחסד מיוחד של אלוהים. בהתחשב באופי המרדני שלי, כיצד הייתי יכולה לקבל בברכה את חזרתו של האל ללא הנהגתו והדרכתו או ללא הסבלנות של האחים והאחיות ששיתפו איתי את דבר האל? אהבתו של האל אלי היא באמת כה גדולה שאני לא מצליחה לתאר אותה! כל שאני רוצה זה לשיר מזמורים בשבח האל וללכת אחרי האל הכול יכול בנאמנות מוחלטת!

אין תגובות:

פרסום תגובה