1.4.20

כנסיית האל הכול יכול | הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה (מובאה ב')


כנסיית האל הכול יכול | הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה (מובאה ב')


עבודתו של ישוע הושלמה בהתאם לצורכי האדם באותו עידן. משימתו הייתה לגאול את האנושות, לסלוח לה על חטאיה, ולכן טבעו היה כל כולו ענווה, סבלנות, אהבה, אדיקות, צניעות, רחמים ורוחב לב. הוא ברך את האנושות ברוחב לב והעניק לה חסד בשפע, והוא העניק לבני האדם את כל הדברים שהם יכולים ליהנות מהם להנאתם: שלווה ואושר, סבלנותו של ישוע ואהבתו, רחמיו ורוחב לבו. באותם ימים, כל שידע האדם היה שפע של הנאות: לבו היה שלו ובטוח, רוחו הייתה מנוחמת והוא שאב את כוחותיו מישוע הגואל. עצם היכולת להשיג את הדברים האלה הייתה תוצאה של העידן שבו הוא חי. בעידן החסד, האדם הושחת על-ידי השטן ולכן עבודת הגאולה של כלל האנושות הצריכה מידה רבה של חסד, סבלנות ואיפוק אינסופיים, ואף יותר מכך, קורבן שיכול היה לכפר על חטאי האנושות, על מנת להשיג את השפעתו. בעידן החסד כל שראו בני האדם היה קורבן החטא שלי למען האנושות – ישוע.
הם ידעו שאלוהים יודע להיות רחום וחנון, וכל מה שראו היו רחמיו של ישוע ורוחב לבו. הסיבה לכך הייתה העובדה שחיו בעידן החסד. לכן, בטרם יכלו להיגאל, היה עליהם ליהנות מהחסד הרב שהעניק להם ישוע – זה היה הדבר היחיד שהיטיב עמם. כך, דרך התענגותם על החסד, הם יכלו לקבל מחילה על חטאיהם, ויכלו להיגאל דרך איפוקו ורחמיו של ישוע. רק דרך איפוקו וסבלנותו של ישוע הם יכלו לקבל מחילה וליהנות משפע החסד שישוע העניק להם – ממש כפי שאמר ישוע, "לא באתי לגאול את הצדיקים, כי אם את החוטאים; למחול לחוטאים על חטאיהם." אילו היה ישוע מתגלם כבשר ודם וטבעו היה משפט, גידוף וחוסר סובלנות לחטאי האדם, הרי שלאדם לא הייתה ניתנת אפשרות להיגאל והיה נגזר עליו להישאר חוטא לנצח. וכך תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה מצליחה להתקדם מעבר לעידן החוק. עידן החוק היה נמשך ששת אלפים שנה, חטאי האדם היו מתרבים והופכים חמורים יותר, ובריאת האדם הייתה כל כולה לחינם. בני האדם היו יכולים לשרת את יהוה על פי החוק, אולם חטאיהם היו חמורים יותר מחטאי האנשים הראשונים. ככל שהרבה ישוע לאהוב את האנושות ומחל לבני האנוש על חטאיהם והעניק להם שפע רחמים ורוחב לב, כך גדלה יכולתו של האדם להיגאל ולהיקרא "הכבשים האובדות" שהחזיר ישוע במחיר כבד. השטן לא יכול היה להפריע לעבודה זו כיוון שישוע נהג במאמיניו כפי שאם אוהבת נוהגת בפעוטות שבזרועותיה. הוא לא כעס עליהם או תיעב אותם, אלא היה מלא ברחמים. הוא מעולם לא נהג בהם בזעם אלא בסבלנות והעלים עין מטיפשותם ובורותם, ומחל להם לא "עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." כך לבו תיקן את לבם של אחרים ובני האדם זכו למחילה דרך איפוקו.

קטע מתוך "הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה"

לדעת יותר: מיהו ישוע?——אמונה בישוע המשיח

כנסיית האל הכול יכול, ברק ממזרח, ישוע המשיח

אין תגובות:

פרסום תגובה

כנסיית האל הכול יכול | הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה (מובאה ב')


כנסיית האל הכול יכול | הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה (מובאה ב')


עבודתו של ישוע הושלמה בהתאם לצורכי האדם באותו עידן. משימתו הייתה לגאול את האנושות, לסלוח לה על חטאיה, ולכן טבעו היה כל כולו ענווה, סבלנות, אהבה, אדיקות, צניעות, רחמים ורוחב לב. הוא ברך את האנושות ברוחב לב והעניק לה חסד בשפע, והוא העניק לבני האדם את כל הדברים שהם יכולים ליהנות מהם להנאתם: שלווה ואושר, סבלנותו של ישוע ואהבתו, רחמיו ורוחב לבו. באותם ימים, כל שידע האדם היה שפע של הנאות: לבו היה שלו ובטוח, רוחו הייתה מנוחמת והוא שאב את כוחותיו מישוע הגואל. עצם היכולת להשיג את הדברים האלה הייתה תוצאה של העידן שבו הוא חי. בעידן החסד, האדם הושחת על-ידי השטן ולכן עבודת הגאולה של כלל האנושות הצריכה מידה רבה של חסד, סבלנות ואיפוק אינסופיים, ואף יותר מכך, קורבן שיכול היה לכפר על חטאי האנושות, על מנת להשיג את השפעתו. בעידן החסד כל שראו בני האדם היה קורבן החטא שלי למען האנושות – ישוע.
הם ידעו שאלוהים יודע להיות רחום וחנון, וכל מה שראו היו רחמיו של ישוע ורוחב לבו. הסיבה לכך הייתה העובדה שחיו בעידן החסד. לכן, בטרם יכלו להיגאל, היה עליהם ליהנות מהחסד הרב שהעניק להם ישוע – זה היה הדבר היחיד שהיטיב עמם. כך, דרך התענגותם על החסד, הם יכלו לקבל מחילה על חטאיהם, ויכלו להיגאל דרך איפוקו ורחמיו של ישוע. רק דרך איפוקו וסבלנותו של ישוע הם יכלו לקבל מחילה וליהנות משפע החסד שישוע העניק להם – ממש כפי שאמר ישוע, "לא באתי לגאול את הצדיקים, כי אם את החוטאים; למחול לחוטאים על חטאיהם." אילו היה ישוע מתגלם כבשר ודם וטבעו היה משפט, גידוף וחוסר סובלנות לחטאי האדם, הרי שלאדם לא הייתה ניתנת אפשרות להיגאל והיה נגזר עליו להישאר חוטא לנצח. וכך תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה מצליחה להתקדם מעבר לעידן החוק. עידן החוק היה נמשך ששת אלפים שנה, חטאי האדם היו מתרבים והופכים חמורים יותר, ובריאת האדם הייתה כל כולה לחינם. בני האדם היו יכולים לשרת את יהוה על פי החוק, אולם חטאיהם היו חמורים יותר מחטאי האנשים הראשונים. ככל שהרבה ישוע לאהוב את האנושות ומחל לבני האנוש על חטאיהם והעניק להם שפע רחמים ורוחב לב, כך גדלה יכולתו של האדם להיגאל ולהיקרא "הכבשים האובדות" שהחזיר ישוע במחיר כבד. השטן לא יכול היה להפריע לעבודה זו כיוון שישוע נהג במאמיניו כפי שאם אוהבת נוהגת בפעוטות שבזרועותיה. הוא לא כעס עליהם או תיעב אותם, אלא היה מלא ברחמים. הוא מעולם לא נהג בהם בזעם אלא בסבלנות והעלים עין מטיפשותם ובורותם, ומחל להם לא "עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." כך לבו תיקן את לבם של אחרים ובני האדם זכו למחילה דרך איפוקו.

קטע מתוך "הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה"

לדעת יותר: מיהו ישוע?——אמונה בישוע המשיח

כנסיית האל הכול יכול, ברק ממזרח, ישוע המשיח

אין תגובות:

פרסום תגובה